תשורת ש"י מהדורא תנינא תקטז

ומהנהו טעמי נדחה נמי מ"ש בשו"ת חס"ל בחיו"ד סכ"ט דאיכא חזקת הבהמה שלא נדרסה מעיקרא המסייע לחזקה דהשתא דמת למפרע: סו

בפרמ"ג בא"א סי' קנ"ח אות ה' כתב אם הטביל פתו ביי"ש לא חשוב טיבולו במשקה כי הוי מי פירות אף שנותן שמרים ומים בתר רובו אזלינן ע"כ והתפלא הא באות ח' שם הביא שיטת הרמב"ם פט"ז מטומאת אוכלין דעירב מעט מים במי פירות לא בטל והכל טמא ועם שיש לחלק כמ"ש מג"א סימן תס"ב לענין צמוקין אם נתנו המים לתוכו קודם התסיסה אכן זה נכלל במ"ש הפרמ"ג ועוד שנשתנה טעמו לגמרי ועל פרמ"ג אין לתמוה כ"כ כי סיים דבריו לעיין באות ח' וכונתו דשם הביא פלוגתת הרמב"ם וראב"ד אם מים בטל וא"כ טעם הראשון לראב"ד וטעם שני להרמב"ם אכן בסידור דרך החיים הביא דברי הפרמ"ג והוסיף מדילי' שאף אם נתן מים להיי"ש אזלינן בתר רוב עכ"ל השואל

הנה הפרמ"ג תחלה כתב וז"ל האוכל פת למתק השתיה א"צ נט"י שו"ת רמ"א סימן א' וראיה מסימן רי"ב דאין מברך המוציא שעיקר פוטר א"ר יעיי"ש וכונתו ביעיי"ש דהביא הא"ר דהשל"ה ומ"מ ושכנה"ג חולקין וכן הוא במג"א סימן רי"ב דשל"ה פסק דיטול ידיו בלא ברכה וא"כ הוי ספק אם צריך נטילה ומש"ה לא יברך ענט"י לכן על זה כתב הפרמ"ג דטובל פת ביי"ש למתק השתיה דיש ספק פלוגתא אי חייב בנטילה משום דהפת טפל דודאי לא חמיר טבילה במשקה מאוכל פת למתק השתיה אף אם אינו טובל רק אוכל אחר השתיה וכיון דיש עוד ספק מחמת פלוגתת רמב"ם וראב"ד דלראב"ד המים בטל ברוב ודאי יש לסמוך דא"צ נטילה דהוי ס"ס ספק בשו"ת רמ"א דאוכל פת למתק א"ל נטילה וספק המים בטל ברוב ואף דבפת עדיין לא כ"מ דבלא"ה צריך נטילה בלא ברכה למאן דחושש לדעת של"ה וסייעתו דליכא רק ספק אחד משום הפת עצמו מ"מ כ"מ אם הוא פת הבא בכסנין או נשתנה צורת הפת ביי"ש כדאיתא בסימן קס"ח סי"ב ובסידור דרך החיים העתיק הדין מן הפרמ"ג לענין לעקיך ולא כתב פת הרי כמ"ש ולכאורה י"ל הכי כמו דלא חשוב כפת אם אוכלו רק למתק השתיה לענין ברכת המוציא רק מברך שהכל כמ"ש רמ"א בסימן רי"ב סס"א הרי נגרר להחשב רק כמשקה דכונתו להמשקה עיי"ש בטו"ז בשם הלבוש וא"כ אין נחשב מאכל לחייב על נט"י משום טיבולו במשקה דהוי כשותה רק משקה

אמנם זה דחוק בכונת הפרמ"ג אלא אזיל לשיטת השו"ת רמ"א דפת עצמו כשאוכל אחר השתיה למתק השתיה א"ל נט"י ולכן לא הביא החולקין על הרמ"א וס"ל נהי דנחית הפת מחמת דטפל לעיקר שלא לברך עליו המוציא וא"צ כנ"י ר"מ מאכל הוא וצריך ברכה כשאר מאכל א"ל דברכת העיקר פוטרו וכאלו בירך על הפת כמי ומ"מ אם שתה יין ואוכל פת למתק השתיה וטובל הפת ביין צריך נטילה משום טיבולו במשקה כשאר מאכל שטובל במשקה רק ביי"ש כיון דמיעוטו מים בטל לדעת הראב"ד ונהי דרמב"ם ס"ל דלא בטיל מ"מ יש לסמוך על הראב"ד בזה כיון דלדעת התוספות וסייעתם א"צ נט"י עכשיו על טיבולו במשקה והוי ס"ס ומה שהביא באות חית פלוגתת רמביני וראב"ד לא לענין טיבולו במשקה אלא לענין היתר בהיתר אי בטיל עיי"ש ובסידור דה"ח דכתב שם דאוכל פת למתק השתיה צריך נט"י לכן נקט האי דינא דטובל ביי"ש רק לענין לעקיך וסמך ג"כ על הראב"ד דמים בטל משום דיש פלוגתא אם צריך כט"י כלל בטיבולו במשקה והוי ס"ס וכ"נ עיקר

וי"ל דתלוי בפלוגתת מהרי"ט עם ר' אברהם בן יעיש והוא במהרי"ט ח"א סימן ע"ו דלמהרייט במיא דסילקא לאו משום דמברכינן עליה בורא פרי האדמה בטל מיניה תורת משקה אלא שאנו מברכים על טעם האוכל שבו ומכל מקום עיקרו משקה הוא ולר"א בן יעיש כיון דמברכים עליו בפה"א דטעם כעיקר חשוב אוכל עיי"ש ה"נ במטבל אוכל ביי"ש או ביין למתק השתיה דאזלינן בתר העיקר לענין ברכה כדעת הרמ"א בתשובה ובש"ע סימן רי"ב א"כ חשוב גם האוכל משקה ולא חשוב טיבול במשקה אבל למהרי"ט אף דטעם כעיקר ומברכים על מי סילקא בפה"א מ"מ כיון דעיקרו משקה חשוב משקה גם לענין טיבולו במשקה ה"נ אף דהעיקר המשקה מ"מ האוכל עיקרו איכל ובפרש"י בפ' יוה"כ דף פ' ע"ב כתב אכשורא אוכלא משקה הבא למתק את האוכל אוכלא הוא והובא בפמ"א ז"ג סימן כ"ג אך תוסי ישנים שם כתבו דזה רק לענין יום הכיפורים אבל לענין טיבולו במשקה חשוב משקה וצריך כט"י וזה כמהרי"ט וחידוש שלא הביאו מהרי"ט ות"י ראיה מפרק העור והרוטב דף ק"כ דמבואר להדיא דרק לענין יוהכ"פ מצטרף להיות אוכל ככותבת משום דמיתבא דעתיה אבל לענין טומאה כל דלא קריש חשוב משקה וכן פרש"י שם: סז

שאלה קהל חסידים שיש להם תקנה שהלבוש צמר לא יתפלל לפני התבה בשבת ויש להם מנהג שיא"ל אומר בליל שבת אחר התפלה מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר וקדיש וברכו ונזדמן יא"צ לבוש צמר אם לדחותו מחמת התקנה או כיון דהקדיש אומר היתום כמ"ש במ"ח ואין שייך להש"ץ יאמר נמי ברכו. תשובה הברכו שייך להש"ץ כדאיתא בכונות והקדיש שלפניו שייך ליתום ואין לומר כיון דהברכו משלים מנין שלשים החסרים בהקדיש למספר אברהם כדאיתא בכונות א"כ מי שאומר הקדיש צ"ל גם ברכו זה אינו מוכרח דהא ברכו לבד אינו משלים המספר רק עם עניית הקהל ברוך הל"ו הרי דאינו ע"י אדם אחד ה"נ א"צ דוקא שיאמר אדם אחד קדיש וברכו ועוד דבהכנפ"י הובא בהגהות שרף כתב דיש בהקדיש לבד ההשלמת שלשים

אך מ"מ כיון דהקהל מסופקים אם גם על יא"צ היה התקנה נמצא לא נתפרש בהתקנה ויש לומר דלא היה כונת התקנה רק על התפלה דאין היא"צ עומד לפני התבה כמנה גם אבל קדיש וברכו דנהגו ליתן להיא"צ אפשר לא נתכונו לדחותו מלזכות לנשמת הוריו והוא רק פעם אחת באיזה שנים שחל היא"צ בשבת ומה יעשה הבן שלא השיגה ידו לחליפות שמלות וזאת חליצתו בחול ושבת לכן יש להעמידו על דינא כדאיתא באהע"ז סימן קי"ח ס"ו דכל שלא נתפרש בהתקנה ויש ספק אם גם זה תקנו יש להעמידו על ד"ת ובפרט דזה אפשר יגרום מחלוקת וקטטה במקום קדוש ובשבת קודש וגדול השלום גם י"ל דלא נתכונו רק על דבר שהוא חיוב שלא