תשורת ש"י מהדורא תנינא תקטו

ושלא כסדרן ושכח לקדש השם דכל אלו שכיחי טובא משום דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן בדיעבד ואפילו מה שכתב אחר שידענו שהיה גנב רק לא נודע עד אח"כ כשר דהרי רק נתברר השתא דהיה מומר אבל לא נתברר שקלקל הכתובה וזה רק ספק ואין להוציא התפלין מחזקתן שכבר הוחזקו בכשרין עיי"ש וכה"ג כתב בתב"ש סח"י ס"ק כ"ט כיון דאיתחזיק להיתר אין מוציאין מחזקתו רק בראי' ברורה גם אמרינן סכין איתרעי בהמה לא איתרעי עיי"ש ה"נ י"ל הסופר אתרע והתפילין וס"ת לא אתרע ומ"מ יש לחלק לענין מה שכתב אחר שגנב דהרי עכשיו נתברר דהחזקה היה בטעות דאם היינו יודעין שהוא גנב או מומר לא היינו לוקחין תפילין ממנו בחזקת כשרות: סה

ששים עופת לנו ברפת שנחלק לשלש חדרים פתוחים זה לזה והרפת סגור ובבוקר נמצא בשני חדרים בכל חדר ג' עופות מתים ובחדר השלישי לא נמצא שום ריעותא והעופות כולם נתערבו אם י"ל מפאת החדר הג' דספק אעל ותלינן דלא על וא"כ היה ביד העופות שבשני החדרים להשמיט מפני הדורס לחדר הג'. או י"ל מסתמא לא דרס רק המיעוט ונולדו שתי ספקות ביחד על כל אחד שמא לא נדרסו כלל הנשארים חיים ושמא זו לא נדרס

תשובה נהי דלא נמצא ריעותא בחדר הג' ותלינן דלא אעל הדורס שם כיון שהוא רשות אחר מ"מ ל"ל דהיו יכולין להמלט שם דאם היו בורחים לשם בודאי היה רודף אחריהם והיה משיגם כיון שבין הכל אינו מקום רחב וכ"ש הרבה עופות ועוד כיון דנמצאו בכל חדר ג' נדרסים לא מועיל מקום רחב לומר דהיו יכולים לברוח לפימ"ש בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א ס"א והרי דנמצאו ג' נדרסים ע"כ דניכר הדרוסה ולא אמרינן כיון דבאחריני לא ניכר שום רושם מותרים דלא הוחזק לדרוס רק בדרוסה ניכרת גם בשו"ת מקום שמואל סי' ס"ד העלה להלכה כשאילת יעב"ץ

ומ"ש דודאי לא דרס כולם כמ"ש מהר"ם לובלין בסימן ק"ד לע"ד קשה מאד לסמוך על זה כיון שלא נודע עד הבקר היה להדורס פנאי הרבה או מי יודע כמה דורסין הי' שם וכ"מ בשו"ת הר המור סימן יו"ד ובשו"ת חת"ס סנ"ז דרק בשעה מועטת תלינן דלא דרס רק מיעוטא גם בשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן קי"ב לא רצה לסמוך על סברא זו גם בחידושי רשב"א בחולין דנ"ג מסיק בנכנס הדורס לתוך הרבה שוורים דיש לומר שמא כולם נדרסו וגם בשו"ת בית שלמה סימן קי"ז דחה לגמרי סברא זאת עיי"ש

ומ"ש משום ס"ס כיון שנולדו שתי הספקות יחד אמת שכן הבאתי בערך ש"י עיו"ד סימן נ"ז ס"ט משו"ת הר המור ס"י והבאתי לו ראיה מחדושי רשב"א פא"ט דף נ"ג מ"מ הרי הר המור לא סמך על זה לבד כי היה לו עוד צדדים וגם לא התירם לאכילה רק למוכרם לגוי וגם מהר"ם לובלין לא התיר הצאן לאכילה רק החלב והגבינות מחמת שהיו שם הרבה פרות חולבת ובטל חלב הס"ד בששים ואם שיער בצאן וכדברי נביאות בעובדא דידי' מי יודע אם גם בעופת יש לשער כן וגם אנחנו שאין בידינו מסוד ד' ליראיו

אך כיון דנמצאו ששה מתים י"ל נח רוגזיה כדאיתא בפא"ט ובש"ע אי קטע רישא דחד נח רוגזיה ואם קטע יותר אמרינן ג"כ דנח רוגזיה וכמ"ש מ"ב ובחת"ס חיו"ד סימן נ"ז ולכאורה י"ל נהי דעפ"י אומדנא אמרו חכז"ל דקטע חד נח רוגזיה אבל קטע יותר הרי דורס זה לא נח רוגזיה אחר הראשון ומה דכתב החת"ס משום דאם איתא דדרס עוד לא היה מניחן מידו עד שימתין סברא זאת דחה בהר המור דהא הגמרא אמר משום דנח רוגזיה וצ"ל כמו דכתב הרמב"ם ריש פי"ד דמלוה דפוגם שטרא תו"ז א"צ לישבע משום חזקה דא"א פורע תו"ז אף דחזינן דפרע מקצת תו"ז וכ"פ בחו"מ סימן פ"ד ס"ב הרי במה דלא חזינן דליתא להחזקה בהאי גברא מוקמינן על האומדן שאחז"ל ה"נ נהי דבראשון שהמית לא כח רוגזיה מ"מ במה שהמית לבסוף כח רוגזיה אבל הה"מ שם כתב דחוכך בזה דהא איבטלא לה החזקה דאין אדם פורע בהאי גברא דהרי פרע מקצת וכ"כ הסמ"ע התם דרבינו האיי חולק וא"כ ה"נ בקטע הרבה תליא בהאי פלוגתא ובלא"ה או"ה נמי לא ס"ל כהמ"ב ומ"ח הטו"ז בסקט"ז דאו"ה מיירי בלול דחה במשב"ז שם וכ"ש אם המית שלשה דהוחזק וכמ"ש בפרש"י ועיין בשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן קט"ז

עוד יש לפקפק כיון דלא מצא קטועין ראש י"ל דלא מתו לפני הדורס עד אח"כ ולא נח רוגזיה וכמ"ש גב"ש וחת"ס בסימן ס"ג וסותר א"ע למ"ש בסימן נ"ז וכמובא בפ"ת בסימן נ"ז אלא שאני כתבתי בערך ש"י שם דאמרינן באיסורין נמי כשעת מציאתן ואפילו לקולא לכן אמרינן כמו דנמצא מת כן מת לפני הדורס עיי"ש ס"ט אך תינח אם היה סגי בחזקה דשעת מציאתן להתיר עי"ז לבד אבל עדיין לא סגי בזה להוציא האחרים מחשש דרוסה אלא דצ"ל עוד סברא דנח רוגזא י"ל כולה האי לא הוי ודאי כמ"ש כהאי גונא בנמ"י פחז"ה גבי האי גברא דדר בקשתא בעילתא אף דמגו מהני ה"ד אם ליכא עוד לספוקי אבל אם גם אחר המגו איכא לספוקי ונצטרך לברר עוד ספק אחד מדעתינו כולה האי לא אמרינן עיי"ש והרי מגו וחזקה שקולין כדאיתא בפ"ק דב"ב אף בחזקה מצד הסברא עיי"ש כ"ש חזקה דאינה מחמת סברא וכ"ש חזקה דהשתא דגרוע מחזקה דמעיקרא דהא היכא דאיכא חזקה דמעיקרה דלא היה סבה שתשתנה רק עכשיו מצאנו שנשתנה מוקמינן על חזקה דמעיקרא כדאיתא בריש נדה ובכ"ד א"כ ה"נ ע"י חזקה דהשתא אין לנו לברר עוד ספק אחד מדעתינו לומר כח רוגזיה וכ"ש הך סברא דכח רוגזיה חלושה לגבי האי דורס דדרס והמית הרבה לכן א"א להתיר באכילה רק להשהותן עד שיעברו כ"א יום ואח"כ יטילו ביצים או יב"ח או למוכרן לעכו"ם

עוד י"ל דחזקה דהשתא דלא עדיף מחזקה דמעיקרא כמו שכתבתי ובשו"ת מהרי"ל סימן קנ"א כתב וז"ל ועוד צ"ע אי מהני חזקה דהך חתיכה לאידך דכה"ג מחלק רב אשי בהמדיר רישא מנה לי בידך סיפא מנה לאבא בידך אע"ג דבנגע חשבינן לחזקת גברא וכן במקוה וכן בפרה יש לחלק דכל הני עיקרא אתא לבטל חזקת גברא עכ"ל והמהרי"ל נסתפק אף דיש נ"מ להך חתיכה ומהני חזקה לה מ"מ אפשר לא יועיל לחתיכות אחרות כ"ש כנ"ד דלא נ"מ לאותה שנדרסה ומתה מתי מתה והרי בכה"ג פשוט לרש"י בקידושין דף ס"ו גבי ינאי מלכא דאם אין דנין עתה על האדם לא מהני חזקתה לבנה: