תשורת ש"י מהדורא תנינא תקיב

השליחות ממילא לא יועיל הגט לגרשה כאלו נתן לה חרס דאל"כ הא לא קי"ל כר"מ דאאמד"ל לשנות לשונו וא"כ הא קי"ל בקידושין פ' האומר דף ס"ד ע"ב דלא מחית אינש נפשיה לספקא וכתב בנתיבות בדיני תפיסה סי"א הטעם משום דאין כונת האדם בלשונו רק על דבר הברור שבמשמעות לשונו ולא על משמעות הספק שבלשונו עיי"ש שהביא ראיות לכן כאן דביטול השליחות בממ"נ דאף אם ביטל הגט ממילא בטל השליח אבל אם מבטל רק השליח אין הגט בטל נמצא ביטול הגט בספק ולא מחית נפשיה לספיקא: סא

ראובן אמר לשמעון שימשוך לו לאז' משאר גורלות ואותו יקח לשותף דהיינו ווען דוא לאאז געווינען ווירד גיב איך דיר דיא העלפט ופרע ראובן בעד הלאאז עשרה זהובים ואח"כ הוציאו גורל זה באופן שמגיע לראובן ממחזיקי הלאאזן עשרה זהובים ושאלת אם מחויב ליתן לשמעון חמשה זהובים או כיון שלא הרויח רק הוחזר לו הקרן א"צ ליתן לשמעון כלום

תשובה מלבד דלשון גיווינען היינו ריוח ולא קרן אלא אפילו בלשון בני אדם יסבול גם על הקרן לבד מ"מ אין למקבל רק הפחות שבלשונות וכמ"ש בשו"ת הרשב"א הובא בב"י אהע"ז סימן צ"ג שאם יש לפרש לשון המוכר או הנותן על שני אופנים בפחות ויתר יד הלוקח או המקבל על התחתונה ואין זה משום ספק שיהא מועיל תפיסה וכמ"ש בנה"מ בדיני תפיסה סימן י"א והטעם דכל שהוא קונה מחמת הלשון אינו קונה רק מה שהוא ברור בלשונו ולא מה שהוא ספק עיי"ש וכן מוכח משו"ת הרשב"א שם דאפילו המקבל מוחזק אין לו אלא פחות שבלשונות עיי"ש

אלא עד שואלני על זה לע"ד צ"ע אפילו אם הרויח ממש או פירש בהדיא אפילו ירויח רק הקרן אם צריך ליתן חלק לשמעון כי דבר זה משיכת הלאז אינו עבודה ולא שום טרחא ואין דרך העולם לשלם שכירות בעד זה א"כ הוי רק חיוב חנם ובמה יזכה חברא בלא קנין וראיה לזה משו"ת הרא"ש כלל ס"ד סימן ג' באחד ששכר חכירות מהקהל והוצרך לערב ואמר לחברו שיהא ערב ויתן לו רביעית ריוח דאין צריך ליתן לו משום שבזמנו לא היה הדרך ליתן שכר בעד ערבות הוי רק מתנה ולא מתחייב אא"כ קנו מידו והובא ברמ"א חו"מ ס"ס קכ"ט ועיי"ש בקצו"ח שהקשה מר"פ השוכר את האומנין דמשמע שם אפילו כל הפועלים מתגרי בשלשה ובעה"ב זה פסק להם ארבעה חייב ארבעה אפילו בלא קנין ותירץ דפועלים שאני דאין קצבתם ידוע דיש דעביד עבידתא שפירתא טפי וגם משתנה לפי העת והזמן וגם פועל אית ליה טרחא טפי ולא אמרינן אין לו אלא שכרו אלא בסרסור ושדכן ורופא עיי"ש וא"כ כאן דאין בזה שום טרחא וכל אדם מושך לפי תומו ואין דרך ליתן שכר בעד זה לא מתחייב בלא קנין ואין לומר דבאמירה גמר ומקנה משום דאפשר מזלו דשמעון יגרם להרויח דהא בהמעשה דהרא"ש ג"כ פסק לו רביעית ריוח ומ"מ הצריך קנין ואין לומר דשאני הא דשו"ת הרא"ש דהיה צריך לערב לכן השטה בהערב והטעהו משא"כ כאן למה לו להטעות את חברו דזה אינו דמ"מ כיון דאין זה שוה שכירות הוא רק מתנת חנם ולא מתחייב באמירה בעלמא אפילו לא יטעון שנתכוין להשטות ועוד מסתמא היה לו איזה טעם במה שאמר לשמעון למשוך ומ"מ לא שוה שכירות כיון דאינו שום טרחא ולא חכמה או מלאכה: סב

שאלה איש אחד גונן בחשובה אשה ולהם בנות ובנים חמשה וכעת אינה בריאה ושפטו הרופאים אם תתעבר עוד תהא בסכנה גדולה ורוצים הרופאים לתת לה משיחה מאפטייק וקודם תשמיש איזה מינוטין תשים אותה משיחה באותו מקום ויהא נימוס כמים ואז תשמש עם בעלה ובזה תשחית הזרע ולא תתעבר

הנה בפ' המדיר דף ע"א ב' תנן א"ל ע"מ שתהא ממלאת ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה ובדף ע"ב פריך ותעביד אר"י א"ש שתמלא ונופצת ופרש"י במה"ק לשתקבל ש"ז ממנו תתהפך שתהא פולטתו כדי שלא תתעבר לכן יוציא דאמרה בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה וריב"ש ותר"י כתבוא משום איסורא להשחית זרע בעלה כן הוא באס"ז מבואר דלרש"י ליכא איסורא וקשה דבדף ל"ט ס"ל לרש"י דלכל הנשים אסור ליתן מוך דהוי כהשחזת זרע זולת לר"מ בג' נשים משום סכנה ובהפלאה הקשה דפסקינן ביו"ד ס"ס קצ"ו דמותרת לפלוט הש"ז כדי שתוכל לספור הז"נ ולטבול ותוס' בדף ל"ט הקשו על רש"י דהא מותר לשמש עם קטנה ואיילנות ולמה תתסר לשמש במוך ונראה דחשש השחתת זרע שמא יהא נולד מאותו טפה ולד אמנם כשאינה מתכונת להשחית רק עושה משום דבר אחר הוי אינו מתכוין ואינו פ"ר לכן ביו"ד דאינה מתכונית שלא תתעבר רק שתוכל לספור וליטבול מותרת וכן בהמדיר נהי דהבעל מתכוין שלא תתעבר מ"מ אשלד"ע והאשה אינה מתכונית רק עושה בעל כרחה ציוי בעלה אבל בדף ל"ט דנותנת מוך כדי שלא תתעבר הרי מתכונית לאיסור וגם משמש עם קטנה ואיילנות אינו מתכוין לכן מותר וצ"ל קושיית התוס' דהא לכ"ע מותר לשמש עם קטנה ואיילנות אף למ"ד דדשא"מ אסור

והתוס' שם דל"ט כתבו דמותר לשמש בקטנה ואיילנות כיון שהוא דרך תשמיש לכן ס"ל לר"ת דגם במוך מותר ואינו מובן דאם יש איסור משום השחתת זרע מה יועיל כשהוא דרך תשמיש הא מ"מ מוציא זרע לבטלה כיון דאין מוליד בזה

והאמת יורה דרכו לפימ"ש בלק"ת להאריז"ל פ' נח ובכונת ק"ש שעל המטה דאיסור מוציא זרע לבטלה כעין דור המבול כי השחית כל בשר דרכו על הארץ כיון דאינו בא לרחם הנוקבא יש אחיזה לחיצונים וחוטפין הטפה ומולידין נגעי בני אדם וצריכין תיקון ועשרה הרוגי מלכות היו מיוד טפין של יוסף כמ"ש בתיקונים לכן מותר לשמש עם קטנה ואיילנות דמשמע בדרך תשמיש שבא לרחם הנקבה ואין אחיזה לחיצונים בדבר המשתמר ולענין מוך דפליגי רש"י ור"ת ג"כ בהא תליא דמאן דאסר משום דאינו נשאר תוך רחם הנוקבא ויוצא אח"כ לחוץ יש אחיזה לחיצונים ואסור משום השחתת זרע דבא ליד משחיתים ומאן דמתיר כיון דמתחלה בא תוך הנוקבא אין אחיזה לחיצונים

ובזה א"ש מה דמותרת לשתות כוס של עקרין אף דגורמת במעשה שלא תתעבר מבעלה ויוציא