תשורת ש"י מהדורא תנינא תקיא

ללוה ומלוה ואינם מעידין כלל על הערב רק דהלוה הודה שלא פרע מ"מ כיון דידוע לנו שקרובם ערב בחוב זה אמרינן כיון דלא מקבלין עדותן על הערב לא פלגינן עדותן לגבי לוה כמבואר באס"ז בכתובות שם בשטה ישנה ובב"ח וטוש"ע סימן ל"ג סט"ז

ול"ל לשיטת הראב"ד הא דלפ"ד משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק בהא דפלוני רבעני פ"ד משום דאדם קרוב אצל עצמו אינו בגדר עד כמבואר ברא"ש בספ"ק דמכות א"כ כשאחד מעיד על איסור דנאמן אחד לבד ויש נמשך מזה פסול על איש אחד נימא דל"ל בזה לפ"ד דל"ש בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דיליף לה בירושלמי והראב"ד מדמקיש שלשה לשנים אם נמצא בהם אחד קא"פ דכיון שנבטל קצת מן העדים בטלה כולם דזה מיירי בדבר שצריך שני עדים משא"כ בדבר איסור דא"צ שני עדים ל"ל עדות שבטלה מקצתה. דזה אינו דהא בפי"נ דף קל"ה בבעל שאמר גרשתי את אשתי דנאמן להבא משום דבידו לגרשה ולא בתורת עדות ומ"מ כיון דאינו נאמן למפרע לא פ"ד בחד גופא ואינו נאמן כלל ועיין בתוס' ביבמות ס"פ שני דף כ"ה ע"ב בד"ה לימא ובמהרש"א מוכח נמי דל"ל פלגינן דיבוריה אם הוי תרתי דסתרי ואי אפשר למנקט פלגא

ובהיותי בזה הנה בקידושין פ' האומר פליגי ר"ש ור"נ אי חוזר ומגרש בו והלכתא דחוזר ומגרש בו נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה וס"ל לרמב"ם דאם בפירוש אמר דמבטל גוף הגט אינו חוזר ומגרש בו והקשה עליו הראשונים דאם איתא דגט גופא אפשר להתבטל היכי אר"נ דחוזר ומגרש בו משום דמסתמא לא בטל אלא שליחות והא יהא חרס טפי משמע ביטול הגט מביטול השליחות א"ו משום דלא אפשר לקיומיה בגט גופא לפי שא"א לו להתבטל אמרינן דמשליחות קאמר כ"כ רמב"ן ור"ן וריטב"א ובגיטין ר"פ השולח איתא התם דיבור ודיבור הוא אבל הכא נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה והקשה דמזה נמי משמע דרק השליחות מצי לבטל ולא גוף הגט דהוי מעשה. ונ"ל דגם להחולקים על הרמב"ם קשה כיון דטפי משמע ביטול הגט מביטול השליחות נימא דלא ליבטל לא הגט דלא מצי לבטל מעשה וגם השליחות לא בטל דהא טפי משמע דלא בטל השליחות ומה דאמרי משום דלא אפשר לקיומיה בגט גופא תינח לר"מ דס"ל בערכין אאמד"ל ומפרשינן לו באופן המועיל ואנן הא קי"ל כרבנן וכה"ג פריך הש"ס בכתובות נ"ח ע"ב וצ"ל דשאני הכא דיש במשמעות הרי הוא כחרס דביטל השליחות אף דטפי משמע על גוף הגט ובכה"ג גם לרבנן אמרינן אאמד"ל ומפרשינן לו באופן המועיל. ולפ"ז י"ל לרמב"ם נהי דאתי דיבור ומבטל דיבור היינו אם דיבור אחרון מפורש להדיא כמו דיבור ראשון משא"כ הכא הא דאמר בפה יהא כחרס כיון דאפשר לפרש לשונו על ביטול השליחות תו אין הדיבור מפורש להדיא על ביטול גוף הגט נהי דבלבו אפשר כן היה לא אלים ההוא דיבור לבטל דיבור ראשון דדיבור גרוע הוא כיון דאפשר לפרש כונתו על ביטול השליחות ולא על ביטל גוף הגט אבל השליחות ממ"נ בטל דגם אם כונת הלשון ביטול הגט גופא ממילא הוא ביטול השליחות דעשאו שליח לגרש בגט זה כשהיה כשר והרי עתה הוא חספא וזה דדייק הכי השתא התם דיבור ודיבור ר"ל דגם השני דיבור כראשון ושפיר י"ל אתי דיבור ומבטל דיבור אבל הכא כיון די"ל הלשון רק על השליחות א"כ ליכא דיבור מפורש להדיא על ביטול הגט לכן אפילו אם כן כונתו לא מהני לבטל דיבור ראשון דאין לספק בו

וראיתי בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סימן קמ"ב שתירץ הא דאמרינן שלא נתכוין לבטל הגט גופא משום דכל מה דאפשר למעט בהביטול ממעטינן משום דמוקמונין הגט על חזקתו שלא נתבטל עיי"ש ולא נ"ל דהא בריש גיטין לענין נאמנות השליח לומר בפ"נ לשמה פריך הא איתחזיק איסורא דא"א הרי אף דדנין רק על גוף הגט אם כשר הוא מ"מ כיון דבגט זה באנו להוציא האשה מחזקת א"א אין ע"א נאמן להוציא מחזקה וא"כ ה"נ נהי דלענין אם נתבטל גוף הגט יש לומר דמוקמונין הגט על חזקתו הא אדרבה י"ל דמוקמינן האשה בחזקת א"א והוי ספק עכ"פ ואיך חוזר ומגרש בו ואפילו יהא רק ספק שקול מכ"ש דטפי משמע דנתכוין על ביטול הגט גופא

והבית שלמה כתב לעיין בפני יהושע ר"פ השולח נראה דנסתייע מהפנ"י ואדרבה משם ראיה להיפך דז"ל שם בד"ה מהו דתימא מ"ש התוס' כאן שנאמן לומר כך היה בלבי ה"ד כה"ג דרהיט מעיקרא לבטלו דאיכא רגל"ד אבל לא מהימן לומר שביטלו דכיון שהגט הוא ביד האשה הרי היא בחזקת מגורשת דרוב שלוחי גיטין אין מבטלין כמ"ש התוס' לקמן בד"ה ואפקעינהו רבנן לקידושין וא"כ מוקמונין לגט אחזקתו דמעיקרא בחזקת שלא נתבטל עכ"ל הרי אף דכתב דמוקמינן הגט אחזקתו דמעיקרא בחזקת שלא נתבטל מ"מ דוקא כשכבר הגט בידה והוא בחזקת מגורשת דלא נודע שום ספק מעיקרא והחזקנוה במגורשת משום דרוב אין מבטלין אבל בנודע ספק קודם שניתן לה הגט נהי דיש לגט חזקה דלא נתבטל הא יש לאשה חזקת א"א לכן מחוורתא כמ"ש וכעין זה כתב הרא"ש בתשובה מ"ה דתנאי הבא לבטל המעשה כל שאינו מפורש בפירוש ויש בו שום ספק אין בו כח לבטל המעשה דמן הדין אין בשום תנאי כח לבטל המעשה אלא דאשכחן תנאי בגוב"ר וילפינין מיניה הלכך ריע כח התנאי ועד שיהיו ברורין בלא שום ספק לא יבטלו המעשה עכ"ל וה"נ הרי פליגי ר"י ור"ל אפילו לענין השליחות אם אתי דיבור ומבטל דיבור והדר פליגי ר"ש ור"נ אם חוזר ומגרש בו דכתיבת הגט הוי מעשה אלא מחמת שעדיין לא ניתן לה ס"ל לרמב"ם דאם בטלו בפירוש דאינו חוזר ומגרש בו לכן דוקא בדיבור מפורש ואין בו שום ספק דכל שיש שום ספק ואפשר לפרש דיבורו באופן אחר הוי דיבור גריע ולא אתי דיבור גרוע ומבטל דיבור שיש בו מעשה ובחידושי ר"ן ר"פ השולח כתב אהא דתנן בראשונה היה עושה ב"ד ופליגי ר"ש ור"נ בשנים או בשלשה תמהני בה אפילו בטלו בינו לבין עצמו אמאי לא יבטל וי"ל שהדין ניתן בשליחות השליח כיון שבפניו היה אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דיבור שלא בפניו דגריע ומבטל דיבור שהיה בפניו כענין שאמרו מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי עשרה למשלפא עכ"ל והובא באב"מ סימן קמ"א סעיף סמך וכיון כשהוא אומר יהא כחרס דיש לפרשו נמי רק על ביטול השליח של הנתינה אף דיותר יש לפרשו על ביטול הגט עצמו מ"מ כיון שאין מפורש להדיא ויש בו שום ספק הוי דיבור גריע ואין מבטל מעשה דגט גופא

ועוי"ל כיון דעכצ"ל דיהא כחרס יש במשמעו נמי על ביטול השליחות לבד דכיון דמבטל