תשורת ש"י מהדורא תנינא תקג

דקאמר איני יורש ואינו פורע והגוים מחזיקים בחובם לשורף שטרותיו של חברו דהתם עשה מעשה בגוף השטר אבל הכא אינו עושה שום מעשה אלא עומד בשוא"ת ואינו יורד לנחלה וממילא הגוי מחזיק בשלו וקריב לחלוק זה מצאנו מי שחילק וי"ל דהא קא חזינן מוכר שט"ח וחזר ומחלו דחייב מדד"ג ומשום כבודו של זה שהוא מוחלו ומסתלק ממנו הלוה מחזיק בחובו ואינו פורע ה"נ משום סלוקו של זה ודבורו שהוא אומר איני יורש ואיני פורע מחזיקים הגוים בחובם ואינם פורעים החוב עכ"ל וודאי מ"ש משום כבודו ט"ס וצ"ל משום דבורו ומדמה הא דאמר איני יורש להא דמוחל בדיבורו דאידי ואידי דיבור הוא ולע"ד אינו דומה דמוחל החוב בלא דיבורו שאומר שמוחל אינו נמחל נמצא מזיק בדיבורו משא"כ הכא דאמר איני יורש דהוה שפת יתר דסגי ליה להיורש בלא שום דיבור אלא לעמוד ולא יגבה והוי שוא"ת וכיון דבלא הדיבור ממילא אין שמעון גובה תו לא חשיב מזיק בדיבורו כלל וכה"ג איתא בב"ק בהגוזל ומאכיל דף קי"ז ע"א ההוא גברא דאנסוהו נכרים ואחוי אחמרא דרב מרי וא"ל דרא בהדן דרא ואמטי בהדייהו אתא לקמיה דר"א ופטרו א"ל רבנן והתניא אם כו"נ ביד חייב א"ל ה"מ היכא דלא אוקמיה עלייהו מעיקרא אבל הכא דאוקמיה עלייהו מע מעיקרא מיקלי קלייה ופרש"י כיון דאוקמינהו על היין קלייהו ואההיא שעתא פטור כי אמטי תו דדהו אמטי עיי"ש ה"נ בלאו דיבורו שאמר איני יורש אם עומד ואינו רוצה לגבות החוב אם פטור משום דהוי שוא"ת תו אין לחייבו על דיבורו דלא הוסיף שום היזק בדיבורו

ועוד בשלמא מוחל החוב דנפטר הלוה הזיק החוב בדיבורו והוי כשורף שט"ח של חברו דמה לי אם במעשה גורם היזק או בדיבור אבל כאן מה שאמר איני יורש לא נפטר הגוי מהחוב אלא דשמעון אין בכחו לגבות וזה הוי בשוא"ת

אמנם נראה ראיה דגם בשוא"ת חייב מדד"ג מהא דאיתא בחו"מ סימן ס"ו סי"א דמוכר שט"ח ומת וטוען הלוה שהוא פרוע וטוען שישבעו יורשי המוכר ואינם רוצים לישבע מחויבים היורשים לשלם כל דמי החוב משום דד"ג ומסיק הש"ך שם ובסט"ו ס"ק כ"ג ובסימן פ"ו ס"ק י"ח דאפילו לא נשאר ליורשים נכסים או מטלטלין מאביהם חייבים לשלם מכיסם וגם הסמ"ע דס"ל דא"צ לשלם רק מנכסי אביהם הוא מטעם דס"ל דיורשים שמכרו מן מטלטלי אביהם ואין לב"ח מקום לגבות פטורים אבל מ"מ אף דגרמו היורשים ההיזק בשוא"ת חייבים מדד"ג

אמנם התומים בסימן ס"ו סק"ל השיג על הש"ך דלגבי היורש לא נקרא גרמי רק מניעת טובה ככובש עדותו כי מה לו בעסקי אביו כיון שלא ירש כלל מאביו וכ"כ קצו"ח שם סקכ"א והביא כן מדברי רמב"ן בדד"ג שכתב דכובש עדותו פטור לפי שאין חייב להגיד אלא משום השבת אבדה ודין גרמי לא שייך אלא היכא שעשה היזק במעשה או בדיבור אבל מי שאינו רוצה להשיב אבדה לית ביה משום מזיק וה"נ אם אינו רוצה לישבע ל"ש בו משום דד"ג ועוד הביא ראיה מהריטב"א עיי"ש וכ"כ בשע"מ שם סקט"ז וכ"כ נה"מ שם

ולפ"ז נ"מ דלפימ"ש בשו"ת תשורת ש"י דהטרחא מוטל על היורש מכח רוב הפוסקים דס"ל הכי וגם מטעם השבת אבדה היינו רק דהב"ד מחייבין להיורש ואי אינו רוצה כופין אותו אבל אין יורדין לנכסיו ליטול מנכסי עצמו של יורש וגם אם אח"כ תו אי אפשר לגבות מהגוי אפילו היורש עצמו אינו יכול לגבות אח"כ אינו חייב לשלם מכיסו כמו כובש עדותו דפטור מדיני אדם אבל לפי הטעם דפמ"א דחייב מדד"ג גם בדיעבד חייב ויורדין לנכסיו לשלם מכיסו ולפי מה שהעלתי בדיעבד אין יורדין לנכסיו ואין הב"ד מחייבין אותו לשלם מכיסו רק חייב מדיני שמים

וז"ל המאירי שבאס"ז בר"פ הכונס היודע עדות לחברו בין שהם שנים שכבישת עדותם מפסדת ממון בין שהוא אחד שכחישת עדותו מפקעת שבועה פטור בדיני אדם וחייב בד"ש שאף גרמא אין כאן הואיל ואין כאן מעשה ומה שאמרו בסוגיא אי בתרי באם לא יגיד קאי לאו למימרא לחייבו בד"א דמה ענין לחייב את האדם במניעת דיבור אלא כך פירושו באל"י קאי ופשיטא דחייב בדיני שמים ואף ברוב ספרים גורסים בהדיא פשיטא ושמא תאמר והלא במחיצת הכרם שנפרצה אם נתייאש בעל הכרם ולא גדרה חייב באחריותה יראה לי בו שמ"מ יש כאן מעשה שלו שגפניו מתפשטין מתוך גידולם ומקדשים התבואה וחכמי הדורות שלפנינו תרצו בה שמאחר שנודע בודאי שהאיסור בה ע"י כך הרי הוא כגורם בידים עכ"ל וזה תירוץ המאירי הוא כמ"ש דהא הכובשין עדותם גם כן אומרים אין אנו יודעים לך עדות מ"מ אין ההיזק ע"י דיבורם כיון דאפילו בלא דיבורם אלא שאין מעידין נעשה ההיזק ואף דע"י דיבורם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מכ"ש בהא דאמר איני יורש ואיני פורע ותירוץ חכמי הדורות צריך ביאור וצ"ל כונתם כיון דע"י כבישת עדותם עדיין לא נפסד בודאי תביעת הבע"ד דהא לא נמחל עדיין החוב ואפשר שיבא לתשלומין ע"י הודאות בע"ד אח"כ או ע"י תפיסה שלא בעדים ועיין כסף משנה פכ"א מהלכות עדות ה"ד שכתב לענין הזמת עדות דאם העידו בדבר שלא יחויב אלא אם יתפוס אידך מ"מ חייבים מכאשר זמם דדבר קרוב הוא לתפוס וברא"ש פא"מ ס"ט כתב היכא דמהני תפיסה לא מייאש דהיום או מחר יתפוס מאידך דכופר לו ואינו יכול להוציא ממנו עכשיו עיי"ש נמצא בנ"ד דהיורש אומר איני יורש ואינו רוצה לגבות החוב מהגוי ולשלם לבע"ח לא הוי גרמי לשני תירוצי המאירי ופטור בדיעבד דלא כהפמ"א דמחייבו בדיני אדם לשלם

שו"ר במהריט"צ סימן קל"ה שכ"כ דגורם ע"י שישב ולא עשה מעשה לגבות החוב פטור ורמזו בזכל"א בחחו"מ אות ג' אך מה שהשוה מהריט"צ גם שותף שלא השתדל לגבות החוב כולו מהשותף לפטרו משום דהוא לא עשה שום מעשה לא נראה כן לפימ"ש בנה"מ סימן קע"ו סי"ד דהשותף הוי כקבלן דחייב אף על מניעת הריוח כמו אם אוביר ולא אעבוד עיי"ש ממילא חייב נמי אף דישב ולא עשה כמו אם אעבור ולא אעבוד דכ"ש דמה שחייב על מניעת ריוח חייב על היזק הקרן וכתב שם מהריט"צ דיש ראיות רבות בזה וא"כ אי אפשר לפסוק כנה"מ להוציא מן השותף על שישב ול"ג חוב מהשותף על דרך גם לי גם לך לא יהיה נהי דאסור לעשות כן מ"מ בדיעבד אין להוציא ממנו וגם במשפט שלום הוגה דעות בדין אם שותף חייב על שגרם מניעת ריוח בשוא"ת או שנפסד הקרן ועמ"ש בערך ש"י עחו"מ סימן ס"ו סעיף מם: