תשורת ש"י מהדורא תנינא תצט

במקצת כשאמר אלך ואמסור דרובא דעלמא אין אומרים כן מ"מ לא אמרינן כיון דאתרע במקצת אתרע בכולו וכמ"ש הרמב"ם ריש פי"ד מהלכות מלוה דפוגם שטרו והוא תו"ז נפרע שלא בשבועה משום דחזקה א"א פורע תו"ז אף דאתרע החזקה במקצת ועיי"ש בלח"ם וכן נפסק בחו"מ ספ"ד ס"ב ועיי"ש בש"ך ואפשר רב פלטוי ס"ל כדעת הה"מ שם דאם אתרע החזקה במקצת תו ל"ל אוקמוה אחזקה וה"נ כיון דאמר אלך ואמסור יצא מחזקת כשרות דרובא דעלמא תו ליכא לאוקמוה על חזקת כשרות וגם התב"ש בסימן כ"ט כתב דהיכא דיש מים בראש ליכא למימר רוב בהמות כשרות כיון דרוב בהמות אין להם מים בראש אבל החו"ד בסימן נון חולק וכתב כיון דבמים בראש עדיין י"ל דכשרה תו י"ל דבהמה זו מרוב כשרות רק כיון שהתחיל מעשה הטורף והספק אם נגמר המעשה אסורה מספק ולפ"ד אפשר הכא ל"ל ע"י שאמר אלך ואמסור הותחל המעשה דעדיין ליכא שום מעשה רק דיבור לכן מחוורתא דטעם רב פלטוי רק משום דהעיז בפני רבים מדחציף כולה האי רשיעא הוא וא"כ כאן דרבים לא ידעו אם רוצה לישבע בשקר לכ"ע לא נפסל בזה אף דאח"כ ע"י עדים נתברר דמ"מ מוקמינן ליה אחזקת כשרות דלא היה נשבע: נג

שני יהודים קנו בית אחד מנכרי ובשכונתם יושב ראובן ויש חצר אחורי הבתים הללו והחצר נכתב בספר הערכי שקורין גרונד בוך על שם הנכרי וראובן טען כי קנה הבית עם החצר מאחר ומביא עדים שהוא לבדו החזיק בהחצר זה יותר משלשים שנה והנכרי היה לו כניסה ויציאה אחרת ועתה טוענים הקונים מהנכרי שהחצר שלהם מחמת שכן כתוב בגרונד בוך והם קנו כל הנימר של הנכרי דנכלל גם החצר שתחת נימר זה

הנה ראובן אינו טוען שקנה מהנכרי גם אינו טוען שהמוכר לו החזיק בהחצר על כל פנים חד יומא וגם עדים אין לו על זה א"כ הוי חזקה שאין עמה טענה אך זה דוקא אם המערער יש לו עדים שהיה שלו או של אבותיו לכן צריכין לעיין אם מה שנכתב בספר הערכי הוי כעדים ולפימ"ש בחו"מ סי' ס"ח ס"א בהג"ה דספר שכותבין בו הערכאות הוי כשטר שלהן ובמקום שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר שנעשה ע"י סופר המלך כשר וכתב התומים שם אפילו הוחזקו דמקבלי שוחדא מ"מ הפקרא דמלכותא הוא

ולפ"ז כיון דד"מ מה שיהא כתוב בספר הערכי ע"י סופר הממונה על זה כן יקום הוי כעדים מעידים שזה היה של הנכרי אך לעיל סימן ל"ג הבאתי דכנה"ג בסימן ס"ח בהגהות אות למ"ד לא כתב כן וגם בשו"ת ארח לצדיק כתב בחחו"מ ס"א בד"ה כלל העולה דידוע ומפורסם השתא דמקבלי שוחדא לכן כל השטרות העולים בערכאותיהם מאיזה מין ואופן שיהיו פסולים כל זמן שאין הבע"ד מודים ולא אמרינן דדמ"ד עכ"ל וכ"ש דידוע דבגרונד בוך כותב הסופר הממונה על פי שטר מכר או מתנה שמביאין לו חתום בעדים וחתימת המוכר או הנותן ואינו דורש וחוקר כלל אם באמת הוא חתימת העדים ובעל דין או מזויף ואם העדים כשרים או פסולים ואף דשולחין לבע"ד דעד ט"ו יום אם יש לו טענה נגד זה השטר יבא ויטעון ויעשה אאן ווענדיק מ"מ כבר ראינו ושמענו דגם בזה נעשה כמה פסלנות שלא יהא נודע כלל לבעל דינו לכן נראה דגרונד בוך אינו כעדים כשרים דזה אינו כהכרזה המבואר בחו"מ סימן ק"ד ס"ב דהתם עכ"פ היה הכרזה שמי שיש לו לערער יבא ויערער ואם לאו יפסיד זכותו וגם הוא כן מצד דד"מ ומודה הבע"ד ששמע ההכרזה אבל כאן נודע ששולחין להניטער שבמקום המוכר שכתוב בשטר מכר להודיע לו ומשחדין את הניטער שלא ימסור הדבר למוכר כאשר אירע זה כמה פעמים לכן לענ"ד אין זה כעדים וכשאין עדים להמערער אין מוציאין מיד המוחזק שהחזיק בהקרקע מכבר אף דהוי חזקה שאין עמה טענה וכדאיתא בחו"מ סימן קמ"ו ס"ט ועמ"ש בערך ש"י עחו"מ סי' קצ"ד ס"ב

אך כאן דקנו מנכרי ובדד"מ זה שנכתב בגרונד בוך מחזיקין שהוא שלו כל זמן שאין בירור להיפך ולפי מה שפסק רמ"א בחו"מ סימן קנ"ד סח"י בהג"ה דהבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם אף למעליותא וכ"ש היכא דהוא דד"מ עיי"ש א"כ ה"נ י"ל כן והב"ח שם סכ"ט פסק דלא אמרינן דהבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם רק לגריעותא זולת בדין דהתם לענין סתימת החלון עיי"ש אך הסמ"ע והש"ך לא ערערו על פסק הרמ"א אמנם כיון דכתב הש"ך לעיין בבעל העיטור נראה משום דבעה"ט כתב דבא מכח עכו"ם אין דינו כעכו"ם רק לגריעותא לכן נראה דהוי ספ"ד ואין להוציא מהמוחזק וכן בקרקע שהחזיק עד עתה חשוב מוחזק ועכ"פ מחמת ספ"ד ישאר הדבר כמו שהיה עד עתה ואף דכתב רמ"א וכ"ש במקום דאיכא דד"מ דאזלינן בתריה ג"ז אנן קי"ל דלא אמרינן דדמ"ד זולת במסים השייך למלך

ועוד בלא זה שמעתי דיצא דת חדש במדינת הללו דאם אחד החזיק עשרה שנים אין להוציא מידו אף דבגרונד בוך נכתב לאחר לכן עכ"פ נראה דעל הקונים מהנכרי שבאים להוציא מראובן עליהם לברר בירור גמור אם בדינא דמלכותא השתא הכא לדחות המחזיק שהחזיק עשרה שנים או יותר ואם לא יברר ישאר ראובן חזקתו כמקדם

ול"ל בהא אי לא שתקת מהדרינא שטרא למריה דלא אמרינן הכי רק אם יהא לו ריוח כשיחזיר אז הוי כאלו כבר החזיר כמ"ש הסמ"ע בסי' קמ"ח

וקרוב לומר דאפילו יבררו הקונים מהנכרי דד"מ לסמוך על הגרונד בוך להוציא מהמחזיק אינו מועיל מהטעמים שכתבתי אך לפי דהתומים כתב דאפילו מקבלי שוחדא אזלינן בתר דד"מ ולפי דבריו גם בין ישראל לחברו הוי הגרונד בוך כעדים ממש וגם לפ"ד כנה"ג וארח לצדיק דאין לסמוך על מה שכתוב בערכותיהם מ"מ לפ"ד הרמ"א בישראל הבא מכח עכו"ם דינו כעכו"ם גם למעליותא אף דהב"ח חולק והוי ספ"ד מ"מ יש ס"ס ואפשר לענין קרקעות לא חשוב המחזיק כמוחזק ממש אם לא ידוע שירד ברשות המערער ומהני ס"ס להוציא לכן אם יבררו הקונים מהנכרי דלפי דד"מ מהני להוציא מיד המחזיק יזכו הם ועיין כנה"ג ס"ס כ"ה בכללי קי"ל אות מ"ט דמהרא די בוטון מסופק אם מי שהוא עכשיו מוחזק בקרקע חשוב מוחזק לומר קי"ל בפלוגתא דרבוותא ובאות מם הביא הרבה פוסקים דאם פליגי הפוסקים אם חשוב מוחזק א"י לומר קי"ל עיי"ש לכן נ"ל היכא דיש ס"ס לזכות זה שמערער על קרקע שמחזיק חברו יכול להוציא מן המחזיק בקרקע בלא טענה ולא ירד ברשות המערער ועיין בזכרנו לחיים ח"ב בערך מוחזק דהביא פלוגתא באם כתוב הקרקע על שמו בערכי דהרב ב"ד ס"ל דאם טענות הבע"ד