תשורת ש"י מהדורא תנינא תצח

והחילוק שבין נשתקע שם בעליה ללא נשתקע נראה לפמ"ש רדב"ז ח"ב סימן תשל"ח דהמתנדב רוצה שיקרא שמו על הקדשו עיי"ש לכן אם כבר נשתקע שם בעליה לא אכפת ליה אם משנין נדבתו אפילו לדבר הרשות כיון דבלאה"נ תו נשתקע שם בעליה והא דמשמע בערכין שם גבי טייעא שהתנדב מנורה דשנוייה משום דהטייעא היה סוחר ולא שכיח שם אף דעדיין לא נשתקע שמו שאני לפימ"ש הב"ח בסימן רנ"ט דמיירי שבדקוהו ואמר דבדעת ישראל נותן א"כ י"ל כיון דפירש דע"ד ישראל נותן לא חיישינן לדברים שבלבו שמא אינו נותן לדעת ישראל שיוכלו לשנותה בעד שלא נשתקע שמו

ולפ"ז נ"ל דדוקא אם התנדבו דבר בעין ומסוים כגון מנורה או קורה דנקרא שמו עליו אבל אם מקבצים מעות מהרבה אנשים דבלא"ה לא נקרא שם האחד ויחידים על הנדבה שנתן וכ"ש אם הרוב מהם ישראלים ל"ל דמיעוט נדבת העכו"ם מעות יקרא שמם אזי מיד הוי כנשתקע שמם א"צ לבדוק אותם אם כדעת המקבלים המעות או אם ע"ד פרנסי העיר מתנדבים כיון דבנשתקע שם המתנדבים ודאי תיכף מתנדבים על דעת הפרנסים ומ"ש הטו"ז בסי' רנ"ט סק"ה דצ"ל דגם גבי צדקות שהתנדבו לבית עלמין שהוזכר בס"ב הוה לא נשתקע שם בעלים עכ"ל י"ל דהיינו שכל המתנדבים או רובם התנדבו לב"ע דאזי נקרא שמם על הב"ע בכלל אבל רק מיעוט המעות הוא מהמתנדבים לב"ע חשוב כנשתקע דהרי מלשון הטו"ז נראה דמצד הסברא לא היה אומר כן רק דצ"ל ע"כ דהיה כן וא"כ י"ל דדוקא אם כולם או רובם התנדבו לב"ע דאז יאמרו אלו המתנדבים בנוהו: נב

ראובן תבע את שמעון מסרתני וגרמתי לי היזק שני פעמים והכחיש שמעון וחיבוהו הב"ד לשמעון לישבע ואמר הריני נשבע ולא הניחו הרב והתעצם הרב לפשרם ולא רצה שמעון רק לישבע ובתוך כך באו עדים והעידו שמסר את ראובן ובירר שמעון שתבע את ראובן לד"ת וסירב לכן הוכרח לילך בערכאות להציל את שלו ועי"ז בא ראובן להיזק והנה על גוף המסירה אין לפסול את שמעון כדאיתא בסימן שפ"ח ס"ה אך מ"מ רצה לישבע בשקר וכן אם תבעו ראובן ממון והכחיש שמעין ורצה לישבע ולא הניחו הרב ובתוך כך באו עדים ששמעון חייב לראובן דעל גוף הכפירה לא נפסל די"ל אשתמוטי מישתמיט אך הספק אם נפסל לעדות ושבועה מחמת דאמר לישבע ולא חזר בו רק הרב עיכב עליו

לכאורה יש להביא ראי' מפרק שה"ד דף ל"ט אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה הרי דאף דלא נשבע עדיין נקרא רשע ורשע פסול לעדות ושבועה אבל אי אפשר לומר כן דהא איתא בפרק כל הנשבעין האי מאן דנקיט נרגא בידו ואמר איזיל ואיבטליה לדיקלא דפלניא ואישתכח דקטיל ושדי לא אמרינן דהוא קטליה דעביד אינש דגזים ולא עביד וא"כ מה התם דרגל"ד כיון דאישתכח דקטול והוא כבר נקיט נרגא בידו ואמר איזיל ואיקטליה לדקלא דפלניא אמרינן דגזים ולא עביד כ"ש הכא דליכא רגל"ד די"ל גזים ולא עביד

ועוד ראיה מהגמי"י פי"א מעדות וז"ל כתב בספר חפץ שכך אומר רב פלטיו ראש ישיבה דל"מ מסור גמור דפסול אלא אפילו אדם מפורסם ומריב עם חברו ואמר אלך ואמסור ממונך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נחשב רשע ופסול לעדות ולשבועה וכן נפסק בשתי ישיבות עכ"ל הרי דדוקא משום שהעיז פניו בפרהסיא דהיינו בפני רבים וכן הוא בחו"מ סל"ד ס"כ דאמר בפני רבים א"כ הכא דאמר בפני רבים דישבע מ"מ הרבים אינם יודעים אם ישבע בשקר וליכא העזה בפני רבים ואפילו בזה י"ח בחו"מ סימן שפ"ח ס"ג בהג"ה ועכצ"ל הך דפ' שה"ד אינו רשע לפסלו דהא מניחין אותו לישבע ואם הוא רשע מיד איך כשר לשבועה ועוד שמא ישבע אמת

וי"ל עוד דהא דעת רב פלטוי דמדאמר אלך ואמסור נעשה מיד פסול לעדות ולשבועה מחמת ראייתו מהא דהגוזל בתרא דף קי"ז דאמר אחוי ואחוי ושמטיה ר"כ לקועיה די"ל דלא תקשי על דעת החולקים דלא נעשה פסול מהא דר"כ דמה שתירץ המרדכי דמיירי דכבר הוחזק למסור מכבר דחוק הוא והמאירי בב"ק שם באס"ז תירץ דבשעת מעשה להציל הנרדף שאני דצריכין להצילו אף מספק וג"ז דחוק דא"כ ספק וספק הוא ואיך יהרג זה בספק שמא גזים ולא עביד דיתחרט מפני ספק של הנרדף ושוא"ת עדיף לכן נ"ל לפימ"ש תוס' בפ' השולח דף ל"ג אהא דנזיר ששתה יין דאתרו בו ולוקה ולא הוי התראת ספק שמא ישאל על נדרו משום דמוקמינן לו אחזקתו כמו שהוא עתה נזיר ולכאורה קשה הא קי"ל לשמא מת ל"ח ולשמא ימות חיישינן כדאיתא בפרק כל הגט דף ה"נ יש חשש דלהבא שיתחרט וישאל על נדרו וצ"ל דשאני שמא ימות דלא יתבטל חזקת חי למפרע רק מאז והלאה משא"כ כשיתחרט וישאל על נדרו יהא נעקר הנדר למפרע דהא מה"ט באו לומר דלא ילקה על מה ששתה כבר לכן מוקמינן על חזקתו דמעיקרא שהחזקנו אותו עד עתה לנזיר ואין לומר דנגד זה יש לו חזקת כשרות דזה אינו למפרע דמ"מ בשעה ששתה עשה איסור כמ"ש וד' יסלח לה דצריכה סליחה אף דהניא אביה אותה והנה ה"נ כשאמר המסור אחוי ואחוי מוקמינן לו אחזקתו דלא יתחרט כיון דאם יתחרט יתבטל דיבורו למפרע דאפי' מחשבה מבטל דיבור למפרע דהא בכתובות ע"ד איתא קידשה ע"ת וכנס סתם צריכה גט דשמא מחל התנאי ואתי מחשבה שבלבו ומבטל דיבור התנאי וחלין הקידושין למפרע וכמ"ש תוס' שם וב"ש בסימן ל"ח סקנ"ט וכאשר הוכחתי עוד בתשורת ש"י סימן ת' לכן שמטי' לקיעיה דאוקמיה על חזקת דלא יתחרט משא"כ על חזקת כשרות ליכא לאוקמיה דשמא ימסור אח"כ ואז יצא מחזקת כשרות וכשמא ימות חיישינן משא"כ אח"כ דבאנו לפסלו מחמת דיבורו אף דנתעכב מחמת אחרים ולא מסר מ"מ יש חזקת כשרות דלא נפסל עדיין ומעצמו היה חוזר ולא היה עושה מעשה אף דאיתא נמי חזקה דלא היה מתחרט מדיבורו הוי חזקה נגד חזקה ומספק אין לפוסלו וחזקת כשרות אלים יותר דאתי נמי מכח רובא וכ"כ הפנ"י בפ"ק דכתובות דף טית דאלים ח"כ משאר חזקות משום דאתיא מכח רובא ולפ"ז אין ראיה מהא דאם אמר שישבע קוראים לו רשע מיד דנידון על שם סופו דודאי ישבע ולא יעקור דיבורו למפרע וחזקת כשרות ליכא דלשמא ימות חיישינן דעל להבא אין מחזיקין אבל כשלא נשבע אח"כ אפילו לא מחמת עצמו מ"מ מוקמונין לו אחזקת כשרות ואמרינן דלא הוה נשבע והיה מתחרט על דיבורו ואע"ג דכבר אתרע ח"כ