תשורת ש"י מהדורא תנינא תצז

צריכין לפרש לו לא על דעתך אך י"ל דהתם ברצונו לא היה לשבע כלל אלא דמוכרח דהב"ד מחייבין אותו לכן אפשר עושה רק משום הכרח ובלבו דעתו שלא ע"ד ב"ד

ועדיין קשה הא איתא בספ"ב דגיטין דבעכו"ם שכותב גט לא מהני ישראל עומד ע"ג ומלמדו לכתוב לשמה דעכו"ם אדעתיה דנפשו עביד וכן בציצית ותפילין דצריכין לשמה לא מועיל לרמב"ם אם עשה עכו"ם אפילו ישראל עע"ג ואומר לו לעשות לשמה כדאיתא בש"ע א"ח סי' י"א ס"ב וסי' ל"ב ס"ט

והלבוש ביו"ד סרנ"ט ס"ד כתב בגוי דמקבלין דוקא שיאמר לדעת ישראל הפרשתי אותה וא"ל אמר כן טעון גניזה שמא יחשוב בלבו לע"ז אבל אם יאמר בפיו שעל דעת ישראל הוא מפרישו לא אכפת לן במה שבמחשבתו דדיבור מבטל המחשבה נ"ל עכ"ל וקשה נהי דאומר בשעת הפרשה א"ש דדיבור מבטל מחשבה אבל אם כבר הפריש ובודקין אותו אח"כ כדנקט ברישא מה מהני דיבור של עכשיו לבטל מה שחישב כבר והרי אז מהני מחשבתו שהוקצה לע"ז ע"י מחשבתו עם הדיבור או מעשה ועיין נתיבות סימן י"ב סק"ה דמחילה בלב על חוב שכבר נתחייב לו ל"מ דדברים שבלב אינן דברים אבל דור עמי או אכול עמי ואומר שהיה בדעתו למחול לו ודאי מהני מחשבתו דהוי כנתנו למתנה בשעת מעשה ופשוט עכ"ל א"כ ה"נ הוי מחשבתו בשעת מעשה כמעשה ממש ואטו ניסך יין לע"ז במחשבתו או שוחט במחשבת ע"ז יועיל אם אח"כ חוזר בו לומר דיבור מבטל מחשבה ובאמת בגמרא דערכין דף ואו דתני העכו"ם שהפריש תרומה מכריו וכן אם התנדב קורה בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה מותרין משמע להדיא דאח"כ בודקין אותו וקשה עכו"ם מי מהימן דאפילו באיסור דרבנן לא מהימן כשאינו מסל"ת וכ"ש היכא דהאיסור דאורייתא ואף דאומר בזמן שהוא בידו נאמן רק לאסור במגו דאי בעי לא מזבין לן אי נמי קלי להו כמ"ש בשו"ת רשב"א סימן קי"ח משמע דוקא לאסור ולא להתיר ועיין תב"ש סימן ד' סק"ב

ואפשר משום דנותן לישראל בחנם ומפסיד לעצמו אם לאו דקושטא קאמר לא היה מפסיד לעצמו דודאי יודע דהישראל לא יתנה לע"ז וכ"כ הטו"ז ביו"ד סימן שט"ז סק"ד כיוצא בזה ומה דבודקין אותו משום דעל הוכחה לבד אין סומכין רק בצירוף עם דבורו עכ"פ אך בתפל"מ הובא שם בפ"ת חולק על הטו"ז ואפשר דהכא עדיף דיש חזקת היתר לומר אוקמוה על חזקתו ולא נאסר בהנאה עדיין ומ"מ בודקין אותו דאם יאמר שנתכוין לע"ז מהימן לאסור מה שהוא בידו

ויותר נ"ל לפימ"ש הר"ן בפרק אין מעמידין בשם רמב"ן דלפיכך הוצרכו לאסור יינם משום בנותיהן והא בלא"ה יש לאסור דשמא נסכו משום דמאי דמנסכי אינהו לע"ז שלהם אין מוכרין ואין נותנין אותו לישראל כדאמר בגמרא ר"פ אין מעמידין דאם איתא דאקצייה לא הוה מזבין ליה עיי"ש ולכן מכח הוכחה זו האמינוהו דנתכוין לדעת ישראל וכיון שכן ובלא"ה יש כמה טעמי להתיר וכמ"ש לכן בזה"ז א"צ לבודקו כלל

ובמביט סימן רי"ד כתב דמומר שנתן בית שיהא לביהכנ"ס מקבלין ממנו דאע"ג דדרשינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודדמי ליה אבל בהקדיש בית לביהכנ"ס מקבלין מהם והובא בש"ך יו"ד ס"ס רנ"ד וא"כ ק"ו דהא בקרבן נוד"נ מקבלין מעכו"ם ולא מן המומר מכ"ש בית לביהכ"נ דמקבלין ממומר דמקבלין מעכו"ם ורמ"א שם חולק במומר אבל מעכו"ם כתב דמקבלין

ויש לעיין לפימ"ש הר"ן באס"ז פ"ק דב"ב דף חית ע"ב מדאמרינן ישראל שהתנדב נר או מנורה לביהכנ"ס אם נשתקע שם בעלים מותר לשנותם אפילו לדבר הרשות מוכח דכל המתנדב ומוסר לפרנסי הצבור על דעתם הוא מתנדב וכ"כ בעליות דרבינו יונה שם ומוכח בערכין דף וא"ו דאין חילוק בזה בין גוי שהתנדב כר או מנורה בין ישראל כדאיתא התם דגם גוי שהתנדב ונשתקע שם בעליו משנין אותם אף לדבר הרשות וכיון דעל דעת פרנסי הציבור הוא מתנדב למה צריכין לבודקו וא"ל לעולם שאני עכו"ם דאינם ג"ח ואין דרכם לוותר זולת להנאתם ואין לך בו אלא חידושו דלדבר זה לבד נדבה רוחו והא דאם נשתקע שם בעליה מותר לשנותו אפילו לדבר הרשות משום שבא בהיתר ליד ישראל הוי הפקר כהפקעת הלואתו דמותר דא"כ מה פריך הש"ס התם אהא דתניא דאמר ר"א אר"י עכו"ם שהתנדב נר או מנורה לביהכנ"ס עד שלא נשתקעו שם בעליה אסור לשנותה אילימא לדבר הרשות מה אריא עכו"ם אפי' לישראל נמי עיי"ש נימא דקמ"ל בעכו"ם אף דשרי הפקעת הלואתו מ"מ כיון דמפעי פעי אסור ואף זולת מ"ש עליות דר"י והר"ן ג"כ קשה זה וע"כ מוכח מזה כמ"ש נה"מ סימן ע"ב סמ"א סקנ"ב דכ"ז שהישראל לא גילה דעתו שגזלו לא נעשה הפקר ובודאי הוא של עכו"ם אמנם נ"ל דכ"ז שלא עשה הישראל שום שינוי ולא גילה דעתו לגוזלו עדיין הוא של עכו"ם אבל בשנותו לדבר אחר זה גופא הוי גילוי דעת דמפקיעו מיד עכו"ם ומותר רק כשלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותו משום דמפעי פעי ויש ח"ה וא"כ הק"ל מאי פריך מה אריא עכו"ם וכ"כ יש"ש פ"ט דב"ק סל"א היכא דשליח שינה מדעת בעלים יש רגל"ד וסתמא לגזלו נתכוין וצ"ל נהי דעכו"ם רבותא מ"מ מיותר מה דנקט עכו"ם דסגי לומר המתנדב וממלא נדע בין עכו"ם בין ישראל ונראה דזה מה דפרש"י כלומר מדנקט ר"א עכו"ם וכו' למה לי למנקט עכו"ם עכ"ל דיל"ד מה כוונת רש"י בכפילא וגם לשון למה לי משמע דבא לומר דעכו"ם מיותר דאל"כ הל"ל למה נקט עכו"ם

ובזה מתורץ קושית התוס' שם בד"ה אילימא לדבר הרשות מה איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי דהקשו ה"נ המ"ל מה איריא לא נשתקע אפילו נשתקע נמי עיי"ש דלפמ"ש א"ש די"ל נשתקע אפילו לדבר הרשות משנין של עכו"ם דהוי כהפקעת הלואתו אמנם נראה דאם לא נאמר גם בעכו"ם דעל דעת הציבור נותנה א"כ טרם ששינו אותו מנורה או נר דהוי של עכו"ם חל עליה קדושה ומה יועיל מה דנעשה הפקר כשמשנים דהקדושה לא נפקע בכדי ועכצ"ל גם בעכו"ם מעיקרא כשהתנדב ומוסרה לציבור על דעתם מתנדב והא דצריכין לבודקו משום דלא אמרינן בין בישראל בין בעכו"ם דעל דעתם מתנדב רק לכשישתקע שמו מעליה דאל"כ בישראל נמי למה עד שלא נשתקע שמו מעליה אסור לשנותו לדבר הרשות וכ"ז שלא פירש להדיא שנותן על דעת ישראל דאין לנו רק מכח אומדנא אמרינן דאין לנו אומדנא רק על אחר שנשתקע שם בעליה אבל כשפירש להדיא דע"ד ישראל נותן או הישראל ביקש ממנו לנדב אזי אאת"ל אפשר לא נתנדב ע"ד ישראל הוי דברים שבלב: