תשורת ש"י מהדורא תנינא תצו

ס"ח בשם רש"ל והרי קמן דאפילו ע"י השדלת ושחדים לא פעל שלא יטלו ממנו רק כשירחיב מקום המזיגה כי כן חק המלך וגם אחר שיצא הדת ניטל ממנו ולא מאחרים מחמת שהיה עליו ערעורים שאין ליסעכטז של ראובן כפי החוק

ואחר שיצא הדת וניטל הליסעננז מראובן אבד חזקתו דנעשה הפקר וגם משום יאוש וכצווח על ביתו שנפל וזכה שמעון מהפקר וכ"כ רדב"ז ח"ג סימן תתקס"ח ובמוסגר (תקל"ג) עיי"ש ואף דבתקנת שאלונוקי אפילו הוציאו הגוי מחזקתו ואח"כ בא אחר ושכרו מחויב להחזירו לראשון הך תקנה אינו ברור אם הוא גם בשאר מדינות וכ"כ במ"ש בקונטרס תיקון עולם ס"ב וכיון שכן הוי ספק בתקנה ואין להוציא וישמעון שזכה מדין תורה

ועוד דדינא דמלכותא היה ליטול ליסענטז אחד מהששה וכפי שודא הממונה ונטל מראובן

ועוד כיון דלפי חוקי המלך באופני הליסעכטז הי' בדין לסלק את ראובן אפילו טרם יצא הדת וגם אח"כ היה ערעורים עליו שאינו מחזיק הליסענטז כפי החוק א"כ הוי שוכר על אופנים ואינו מקיים וכמו שוכר שאינו פורע כפי התנאי דאזי אין לו דין חזקה וכמ"ש בערך ש"י עחו"מ סימן רל"ז דאפי' בבית דירה אין בזה משום חדרגמ"ה וה"ה משום תקנות חזקה דאינו מפורש בתקנות שגם בזה יש לו חזקה ואף דהממונים העלימו עין מזה מחמת שחדים וכדומה א"מ אינו כחוקי המלך ודתו ומחזיק שלא כדת

ובשו"ת מהרי"ט ח"א סימן צ"ה בד"ה ומעתה כתב דהיכא דדינא דמלכותא ליטול מזה וליתן לאחר לית בו משום עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה וגם לא משום יורד לאומנת חברו ופסיק לחיותו

ועוד שמעון המציא ענין חדש לעשות קאסינא וזולת זה לא היה משיג שום אדם גם ראובן ליתן לו ליסענטז ופנים חדשות באו לכאן ועל אופן זה לא החזיק ראובן ולא נטל שמעון חזקת ראובן ולא עלה ע"ד ראובן לעשות קסינא ואפשר לא מצי עביד מחמת חסרון מקום וחסרון כיס: נא

שאל אם מותר לדפוק על פתחי עכו"ם לקבץ נדבות על בנין ביהכנ"ס הנה כבר השבתי על זה והיא נדפס בשו"ת תשורת ש"י סט"ו ותמה מעלתו שלא הזכרתי מדברי הרמב"ם מהלכות שקלים ה"ז דאין מקבלין שקלים מכותים לבנין בהמ"ק ודין קדושת ביהכנ"ס מדרבנן כדין בהמ"ק כמ"ש הקדמונים ויש דיעות דהוי מן התורה כמ"ש בספר יראים סי' שכ"ד א"ד

הנה ברמב"ם שם לא נזכר כלל מבנין בהמ"ק אלא לענין מחצית שקל דהוא לתמידין דבר שבחובה אך בפ"א דשקלים משנה ה' איתא העכו"ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידן כל שאינו נידר ונידב אין מקבלים מידם וכן הוא מפורש ע"י עזרא שנאמר עזרא ד' לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו הרי דלבנין בהמ"ק אין מקבלין מהם אמנם לענין ביהכנ"ס מבואר ברמב"ם פ"א מהלכות מתנות עניים וז"ל עכו"ם שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחלה ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו היה הדבר מסוים כגון קורה או אבן מחזירין לו כדי שלא יהא להם דבר מסוים במקדש שנאמר לא לכם ולנו אבל לבית הכנסת מקבלין מהם לכתחלה והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי ואם לא אמר טעון גניזה שמא לבו לשמים עכ"ל ועיי"ש בכ"מ הרי דאין דין בהכנ"ס בזה שוה לבהמ"ק ועיין ב"י ופרישה ביו"ד סי' רנ"ט

אמנם לכאורה דוקא כשאומר כדעת ישראל הפרשתי דא"ל אמר טעון גניזה אך כ"ל דזה דוקא אם התנדב מעצמו משא"כ כשמבקשין ממנו שיתן לסייע לבנין בהכנ"ס דהנה בטור יו"ד סימן רכ"ו הביא דברי הרמב"ם וסיים דא"ל אמר כן טעון גניזה שמא בלבו יחשוב לכו"ם וכתב הב"י דהטור הוקשה לו על מה שכתב הרמב"ם שמא לבו לשמים אטו מ"ש מאומר כדעת ישראל הפרשתיה דודאי לבו לשמים ואמרינן מקבלים מהם כלומר וישתמשו בהם בביהכנ"ס וא"צ גניזה לפיכך פירש הטור דלשמים שכתב הרמב"ם הוא כנוי לכתוב שמים במקום כו"ם וה"ק טעון גניזה ולא ישתמשו בו בבהכנ"ס משום דחיישינן שמא לבו לכו"ם אבל א"ל לידחק בכך אלא לשמים כפשוטו שמא היה בלבו שתקרב למקום שתמכר ויקחו מדמיה קרבן להקריבו לשמים הלכך טעון גניזה וכיוצא בזה פרשו רש"י עיי"ש וא"כ לפ"ד הב"י אם בקשו מהעכו"ם שינדב על סיוע בנין בהכנ"ס ועל זה נתן ל"ל דכונתי על קרבן דהרי בפירוש אמרו לו שיקחו המעות לבנין בית הכנסת והעיקר כהב"י דלהטור צריכין לדחוק ולהוציא לשון הרמב"ם מפשטיה

אך אפילו לדעת הטור ולפימ"ש הב"ח דהטור גרס כן ברמב"ם שמא בלבו יחשוב לכו"ם מ"מ הא פרש"י בפ"ק דערכין דף וא"ו כדעת ישראל הפרשתי גבי תרומה של מקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו לשון אחר שישראל אמר לי להפרישה וראשון שמעתי וכתב הב"ח דכוותיה המתנדב לביהכנ"ס וא"כ לפי הל"א הכא הישראל מבקשין מהעכו"ם שיתן נדבה לביהכנ"ס סגי אך ללשון ראשון אין הכרע דסגי בכך אלא דאין לעשות פלוגתא די"ל לענין דינא לא פליגי אלא דהלשון בדעת ישראל וושמע לו יותר פירוש ראשון דלפירש השני יותר הל"ל על פי ישראל הפרשתי

ויהא איך שיהי' הא העיקר בפירש הב"י ברמב"ם וכן פרש"י והגרסא בגמרא ג"כ לשמים ועוד תינח בימים הקדמונים שהיו עובדין ע"ז היה חשש שוא מחשב לע"ז משא"כ עכשיו דאין חשש זה וכמ"ש הפוסקים לענין מגע עכי"ם ביין דבזמן הקדמונים היה אסור בהנאה דחיישינן שנתכוין לנסך לע"ז משא"כ עכשיו לאו עובדי ע"ז ה. כדאיתא ביו"ד ר"ס קכ"ג ובסימן קכ"ד סכ"ד ואף דלא סמכו שם על זה רק במקום הפסד מ"מ הכא דבלא"ה לדעת הרמב"ם ורש"י וב"י אין חשש משום כו"ם וגם לגרסת הטור מ"מ ללשון אחר שפרש"י שישראל אמר לי להפרישה ה"נ דישראל ביקש ממנו ליתן לבנין בהכנ"ס הוי ממש כמו התם דישראל אמר לו להפריש דעל דעת ישראל מפריש ושם בפרש"י בד"ה שם שלא במקומו הביא רש"י נמי ל"א וסיים וראשון שמעתי והוא עיקר אבל על בדעת ישראל לא סיים והוא עיקר או דל"פ לדינא או דלא הכריע

ולכאורה יש להקשות על הלשון אחר דמה בכך דישראל אמר לו להפריש מ"מ אפשר לאו בדעת ישראל מפריש דהא בשבועות דף ל"ט איתא כשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו וע"ד המקום עיי"ש הרי אף דהב"ד אומרים לו לישבע מ"מ