תשורת ש"י מהדורא תנינא תצג

שעושים ממנו הברזל ושורפים וצורפים העפר לא ישבותו יומם ולילה לא מצא היתר בקבלנות רק לענין חפירת הקרקע שלפעמים הפועלים בטלים מותר לשכור פועלים באופן שמעשרה עגלות עפר יתן לה כו"כ דאין הישראל מרויח במה שעושים הפועלים בשבת שהיו יכולים להשלים מלאכה זו בלילה ובדידיה טרח אבל במה ששורפין וצורפין יום ולילה אש לא תכבה אין היתר אלא שימכור לגוי קודם שבת כל החתיכות גדולות של ברזל והגוי יעשה לנפשו כל החתיכות קטנות בשבת דבדידיה קטרח ורשות ביד הישראל ליקח אח"כ בפרעון חובו אותן החתיכות קטנות ואין כאן משום מראית עין דהורמנא דמלכא מכר לו מה שיש לו רשות מן השר עיי"ש וכל הנהו היתרים ישנם גם כאן דהא אין עושה יום ולילה וגם הורמנא שיש לו מן בעל הקרקע לחפור האבנים או העפר מכר להגוי על איזה זמן

ובשו"מ קמא ח"ב השיג על פמ"א במה שכתב דליכא משום מ"ע דהורמנא דמלכא מכר לו דהרי במג"א סי' רמ"ד סקח"י מבואר דגם בזה יש משום מ"ע ורק משום פסידא התירו במכס כמ"ש רמ"א שם עיי"ש ותימא על הפמ"א דהרי באותו תשובה היו דברי רמ"א ומג"א בין עיניו ולע"ד יש לחלק דרמ"א ומג"א דמיירי שאינו משכיר המכס רק לשבתות כיון דבחול מקבל הישראל המכס יש מ"ע דיאמרו בשבת הגוי שכיר יום משא"כ אם משכירו לגוי לזמן קצוב גם על ימי החול כיון דיראו דגם בחול יושב הגוי לבד ומקבל המכס ירגישו דהורמנא דמלכא מכר לו וגם יש הוכחה לכל הרואה דאם הגוי רק שכיר יום לא היה מאמין הישראל לגוי בימי החול דאפשר לו לישראל לבד או להעמיד ישראל נאמן לקבל המכס דלית הימנותא בעכו"ם ואיך יתלה מעותיו בנכרי ואח"כ מצאתי בצ"צ סל"ה חילק כמ"ש

אמנם בפמ"א משמע דלא מכר להפועל גוי רק לפני שבת חתיכות גדולות של ברזל אבל בחול נשארו של ישראל לכן נ"ל דהנה בספר החיים בסי' רמ"ד כתב במכירה לזמן מה בכך שיש בזה חשש מראית עין אם מוכר ביתו ומטלטלין לאחר מה לו אם יעשה הנכרי דבר שימשך ממנו מראית עין כיון דבשבת אין הדבר שלו ולא משלו נמשך המ"ע כל כה"ג אין איסור בדבר ודוקא היכי דגוף הדבר נעשה בשלו אף דהוי היתר בקבולת גוף הדבר שלו הוא ומשלו נמשך מראית עין בזה יש לחוש למ"ע אבל לא במכירה דאין הדבר שלו ולא הסחורה והוא כשמוכרו מוכרו בחול והברירה ביד הנכרי לעשות בו בשבת או שלא לעשות ואף בע"ז כה"ג מותר להשכיר וכן בחמץ אף דמכניס בו אח"כ אין קפידא א"כ ה"ה בזה עכ"ל ובשו"מ קמא ח"ב סימן ס"ו השיג גם עליו דהא מבואר במג"א סימן רמ"ד סקח"י דגם בזה יש חשש דמראית עין עיי"ש וגם בגינת וורדים הובא בשע"ת ס"ס רמ"ד דבמכירה לא חיישינין למ"ע

לכן נ"ל דהנה בתו"ש הקשה על המג"א מלקמן ס"ס ת"נ דמי ששכר רחיים ולוקח בשכרו מדה חמץ דא"א למוכרו קודם פסח לגוי משום דהוי דשלבל"ל כמ"ש מג"ד ומג"א שם כ"א שימכור קודם פסח הרחיים גופא והכא דא"א לו למכור כ"א ההורמנא אין קנין חל בזה ותירץ המחש"ק דבשלמא בחמץ אם אין הקנין חל ה"ל חמצו דישראל וקעבר ישראל אבל הכא אין איסור כי אם דנראה כשכר שבת ולכן בהבלעה מותר דאין נראה כשכר שבת אף דמ"מ מקבל שכר שבת ע"כ גם כשמכרו לגוי נהי דבדינינו אין קנין חל מ"מ הגוי מחזיק בשכירות לפי דיניהם ואע"ג דאין אנו הולכים בתר דיניהם כמ"ש מג"א סימן תמ"ח מ"מ שוב אין נראה כשכר שבת עכ"ל

והנה אף דמדינא אין הגוי קונה המכס מן הישראל מ"מ קנה הישראל המכס מן המלך ואין המלך יכול לחזור בו חדא דמה שנוגע למלך לענין המכס דינא דמלכותא דינא רק מה שנוגע בין אדם לחברו קי"ל דאין דנין רק לפי ד"ת כמו שהעלו הפוסקים והש"ך בסימן ע"ג ובסימן שס"ט וא"כ ה"נ דבר זה שיהא נקנה המכס מן המלך לאחר דדמ"ד אבל מה שמוכר הקונה לאחר אין נוגע זה להמלך אם לא יקנה השני לכן בזה אין קנין נתפס בו. ועוד דקי"ל בפרק הגוזל דף קי"ג דא"י וישראל שבאים לפנינו אם לפי דיניהם זוכה הישראל אומרים להא"י כך דיניכם לכן לענין קנין הישראל המכס שלא יוכל המלך לחזור בו אומרים לו כך דיניכם משא"כ הא"י שקנה המכס מישראל יכול הישראל לחזור בו דכך דינינו

ועוד נהי דמעות המכס שינתן בשבת עדיין לא ב"ל מ"מ כשתפס הלוקח אפילו בלא ידיעת המוכר קנה כמ"ש תה"ד והקצו"ח סימן קכ"ג הביא לו ראיה מהרמב"ן דהוי כצווהו המוכר בשעת מכירה שימשוך כשתבא לידו וקונה בשעת משיכה עיי"ש א"כ ה"נ כשקמבל הגוי המכס בשבת קונה אז מעות המכס משא"כ בחמץ לא סגי במה שיקנה הגוי החמץ בפסח דאסור בהנאה ואסור לישראל למכור בפסח ועיין מקו"ח סימן ת"נ דקודם זוכה הישראל כשיבא לעולם ולפי כל הנהו טעמי אין קנין להגוי במעות המכס לפני שבת ומ"מ משום שכר שבת ליכא כמ"ש מחהש"ק אבל חשש מראית עין איכא כיון דלא קנה הגוי מעות המכס לפני שבת א"כ בשעת קבלת המכס יש המראית עין בשל ישראל לכן אין היתר רק משום פסידא כמ"ש רמ"א והמג"א אבל בנידון הפמ"א וספר החיים דמוכר להפועל בע"ש דברים שהם בעין דחל המכירה מיד תו אין חשש מ"ע שנעשה בשבת בדבר של הגוי והברירה בידו אם לעשות או לא

גם מהגמי"י שהובא ברמ"א ס"ס רמ"ד ובמג"א סקי"ט מוכח דליכא חשש מראית עין חם אינו בכלים של ישראל ועיי"ש באשל אברהם של פרמ"ג סקי"ט אף דישראל הממונה שוכר פועלים בקבולת לעשות המטבעות ונהי דאינו בבית של ישראל מ"מ כיון שמשמיע קול ויודעין שהממונה שכרן ויסברו שהפועלים שכירי יום להממונה דאז אסור מדינא מ"מ ליכא חשש מ"ע וכן מבואר ביד אפרים פירוש דברי הגמי"י ומג"א דלולא שהכסף והכלים אינם של ישראל אף דהממונה שכר הפועלים בקבולת הוה אסור משום מראית עין שיאמרו שבשבת התחיל המלאכה כמ"ש הר"ז בסימן רנ"ב סט"ו ואף די"ל שא"ה דידוע לכל שהכלים והכסף אינם של ישראל מ"מ איכא מ"ע דיאמרו שהאומנים שכירי יום כיון דמפורסם המלאכה בהשמעת קול וכל דבר מפורסם אסור משום מ"ע אע"כ בכלים של גוי ל"ח למ"ע

ולפ"ז מוכח מהמג"א דבמכירה אין לחוש למראית עין והך דמכס שאני דעדיין אינו של הגוי עד אחר שבא המעות לידו

והנה לפימ"ש הרמב"ם בספ"ז מהלכות יו"ט עכו"ם שקיבל קבולת מישראל אפילו היה חוץ לתחום