תשורת ש"י מהדורא תנינא תצב

אם אין בביתו של ישראל אפילו מפורסם שעשה זה לצורך ישראל אפ"ה מותר שזה עדיין לא נקרא מלאכת ישראל עכ"ל והעתיקו בשע"ת שם להלכה וא"כ י"ל ה"ה כאן אם הישראל חזר והשכיר אותו מקום לגוי על זמן ופסק עם הגוי להעמיד לו כו"כ אבנים כל ככר בכו"כ והרי תו אינו הרשות של הישראל לא הגוף ולא הפירות דהיינו האבנים דהא הגוף של גוי ראשון המשכיר והגוי הברירה בידו ליתן לו אבנים ממקום אחר וגם שלא לעבוד ביום שבת דאפשר לו לעבוד ביום ראשון ובלילות או ימצא לו פועלים הרבה דיספיקו ביומי דחול להעמיד הסך אבנים להישראל עד ז"פ ואי דזה הוי הערמה י"ל דאינו הערמה כלל דשניהם רוצים שיהא שכירות גמור דגוי השוכר רוצה להרויח וגם הישראל רוצה בכך ועוד דבספר החיים סי' רמ"ד ס"ו מסיק דבמכירה לזמן ליכא איסור משום הערמה עיי"ש א"כ ה"נ כיון דגם הישראל לא קנה המקום רק שכרו על זמן וחזר והשכירו לגוי על איזה זמן א"כ לא נשאר להישראל אותו רשות לא הגוף ולא הפירות ואינו שלו כלל הוי כמכירה ממש כיון דהגוי עושה בשלו לית בו משום הערמה ולא משום מראית עין ועוד כתב בספר החיים שם דליתר שאת יכתוב זה אצל הערכאות כדי שיפורסם הדבר עיי"ש ועוד כאן בענין סיתות האבנים לצורך תיקון הדרכים המנהג בכל הסביבות לשכור פועלים בקיבולת שבעד כל מדה אורך ורוחב וקומה שיעמיד לו הפועל יקח כך וכך שכר כי ישראל המקבל עליו להעמיד האבנים אינו עומד על הפועלים להשגיח בכל יום שלא יתעצלו אך לומר להגוי שיעשה מלאכתו בשבת אפשר לאסור אף דהוה כאומר לו בשבת בשל בשר שלך דאיתא בסי' ש"ז סכ"א דמותר מ"מ כאן דיש לישראל הנאה מזה דהוא צריך לאותו מלאכה למהר י"ל דאסור עמג"א שם ס"ק כ"ט

אבל זולת זה אפשר להתיר דעוד יש טעם כאן דלא יחשדו הישראל דהפועלים שכירי יום כיון דיראו שאין הישראל עומד עליהם לראות שלא יתעצלו ידע שאין הפועלים שכירי יום דאם היו שכירי יום ודאי היה עומד עליהם דהרוצה לאבד מעותיו ישכור פועלים ולא יעמוד עליהם כדאיתא כעין זה בב"מ דכ"ט ע"ב משא"כ תנור ומרחץ דהכל רואים מבחוץ דהעשן יוצא ולא יראו בפנים אם ישראל עומד על משרתיו יסברו שהם שכירי יום אלא דקשה על זה למה במחובר או מפורסם שהוא של ישראל אסור בקבלנות משום הרואים דיאמרו דשכירי יום הן וגם בשדה למה הצריכו לטעם דסתמא לאריסותא ואפשר משום דרגילו הרוב להיות שכירי יום יאמרו דגם זה שכיר יום אף דאינו עומד עליו הבעה"ב כיון דאין המנהג בקבלנות וצ"ע ועכ"פ הרווחנו לתרץ קושיית התוס' על ר"ת דמתיר לבנות בית בקבלנות דהלא הרואים יטעו דשכירי יום הם די"ל ר"ת ס"ל דידעו כיון דאינו עומד עליהם ודאי קבלנים הם ואצ"ל בשדה דכ"ע לאריסות רק מה"ט יאמרו דאריסים הם ובספר נהר שלום סי' רמ"ג כתב נמי כמו האליהו רבה הנ"ל ובשו"ת הרי בשמים תניינא סי' כ"ג צירף דעת האליהו רבה לשאר צדדי היתר עיי"ש גם חזי לאצטרופי דעת ר"ת דמתיר בקבלנות אפילו בבנין וגם בחת"ס חא"ח סי' ס' כתב דחזי לאצטרופי דעת ר"ת ובספר מנורה הטהורה על הלכות שבת סי' רמ"ג כתב דהוי ספק אם כאליהו רבה אם כהטו"ז ומג"א וא"כ יש ס"ס דפלוגתא דשמא כר"ת דמתיר לגמרי בקבלנות ושמא כא"ר ונהר שלום

ובשו"ת רח"כ ס"ד נשאל ע"ד גוי שהניח את ישראל לבנות בנין על הקרקע של הגוי והישראל יתן לו מס מדי שנה בשנה ושכר הישראל לבנות הבנין בקבלנות ועשו כתב בערכאות שמאיזה צד שיהא המניעה מלגמור הבנין עד חדש יתן קנס חמשים מארק אם מותר להניח להגוים לבנות בשבת ויו"ט והשיב דמותר חדא מפני שנקרא על שם האדון דהקרקע שלו ומתי שירצה רשות לו לומר טול עצך דכאן אין האיסור רק משום מראית עין שיחשדו לומר שהפועלים שכירי יום וזה האיסור אינו רק אם נקרא ע"ש ישראל כדמצינו גבי מרחץ בסי' רמ"ג דאם שכרם מגוי שרי עכ"ל ולי צע"ג דמה בכך שהקרקע של הגוי הא הבנין של ישראל זה אפילו כשיאמר טול עציך ומה ראיה מהא דשכר המרחץ מהגוי דחוזר ומשכירו לגוי ולא נשאר לישראל בו כלום משא"כ כאן דלא חזר הישראל והשכירו רק שכר לו קבלנים לבנות לו בית ובתפ"צ סי' יוד נמי לא רצה להתיר מה"ט רק שיחזרו למכור גם הבנין ובנידון רח"כ י"ל ג"ז ל"מ בלא דעת האדון די"ל זה לא נח לי וא"כ ההערמה ניכרת כיון דזולת הערמה יכול האדון למחות

אח"כ כתב עוד טעמים להתיר כיון דנשתעבדו בקנס איזה מהם שיהא המניעה ממנו מלגמור הבנין עד חדש ואם ימחה מלבנות בשבת ולא יגמר הבנין עד חדש יפסיד הישראל במקום פסידא לא גזרו כמ"ש בהג"ה ס"ס רמ"ד גבי מכס ועוד כיון דנעשה בערכאות קלא אית ליה כדאיתא בחו"מ סי' ס"ח ובדין מראית עין איתא סי' רמ"ג ס"ב גבי תנור ומרחץ דאם נתפרסם הדבר שאין דרכו לשכור פועלים מותר עיי"ש ושני טעמים הללו ישנם גם בנ"ד להתיר ואפילו לא יכתוב בערכאות י"ל דסגי מטעם דבהפסד לא גזרו אך אם אפשר לעשות בערכאות א"כ ממילא יכול להנצל מהפסד רב ולהנצל מחשדא לכן צריך לעשות כתב עם הגוי הקבלן בערכאות

ולכאורה יש לשדות נרגא במה שדמית נ"ד לטעם הראשון דהרח"כ דהתיר משום פסידא דהתם הפסידא של ישראל אם לא יניח הגוי לבנות בשבת אבל כשאינו מוחה לית לו פסידא ולא ריוח במה שיהנה הגוי בשבת אבל הכא יש לו קפידא אם לא יעשה הגוי בשבת כיון דצריך להעמיד להשר שעל הדרכים האבנים לזמן פלוני וגם כיון ששכר מן גוי בעל הקרקע על זמן לחפור ולהוציא אבנים כל מה שיוכל ואם לא יחפור בשבת יפסיד מה שהיה יכול להוציא בשבת אך כיון שהרח"כ למד זה ממכס ובמכס ששכר הישראל מהמלך יש לוי קפידא ליטול גם בשבת כשהישראל קוצץ עם גוי שיטול חלק כו"כ מן המכס שיטול בשבת וגם במלח התיר רש"ל כה"ג כדאיתא במג"א סי' רמ"ד סקח"י אלא דפנים מאירות ח"א סי' ל"ח לא ניחא לו בהתירא דמכס רק שישכיר המכס להגוי בכו"כ דאז הורמנא דמלכא מכר לו כמ"ש המג"א ססקח"י ומה שהתיר רש"ל במלח לשכור פועלים בקבלנות שאם יעשה לו כו"כ יטול סך קצוב מכל ככר מיירי שבלא"ה אין עוסקין הפועלים יום ולילה ואין הישראל מקפיד אם הפועל ישב בטל ביום השבת ולבסוף מסיק הפמ"א לענין השוכרים מן השר רשות לחפור בהרים ולמצא העפר