תשורת ש"י מהדורא תנינא תצא

לבד לכן גזרו על האשה שאינה רוצה לקבל גט וכתובה שמחויבת האשה עד שני חדשים להשתדל אצל שני גדולים היתר לדור עם בעלה ואם לא תביא היתר יוכל לגרשה בע"כ כיון שמגרשה משום נדנוד איסור לא תיקן הגאון רגמ"ה ועיי"ש לענין הכתובה לכן ה"נ כן יעשו ואם לא יהא אפשר לגרשה בע"כ ישא אחרת ובין גט בע"כ או לישא אחרת יהא ע"י התרת מאה רבנים ואם דרמ"א לא זכר מזה שם דאז היה בזה עיגון גדול לבעל משא"כ עכשיו בניקל ע"י בי דואר ויכתבו השאלה כדמותה ויתנו ביד האשה שיראו אם הגדולים נתנו לה היתר על שאלה זו ממש: מ"ח

שאלת עמ"ש בתשורת ש"י סימן תנ"ח על מ"ש המנ"ח מצוה רי"ד לפי מה דקי"ל ע"ז של עכו"ם נאסר בהנאה מיד אם ישראל עשה ע"ז משלו בשביל גוי אסורה מיד וכתבתי דאפשר כונת המנ"ח רק כשעשה ישראל בשביל גוי ידוע שצוהו לעשות לו ומשום דיש שליחות לגוי לחומרא והקשת דהא כתב הרמב"ם פ"ג מעכו"ם דישראל העושה ע"ז לאחרים אפילו לגוי לוקה א"כ הא קי"ל אשלד"ע. לק"מ חדא לדעת האומרים אפילו במידי דבעי שליחות אף דאשלד"ע לחייב משלחו מ"מ אין המעשה בטל וחשוב כאלו עשהו המשלח כאשר האריך בשו"ת נו"ב חלק אהע"ז סימן ע"ו בראיות וכ"כ מח"א הלכות שלוחין סימן ט' דפשטא דש"ס בפ"ק דב"מ דף יו"ד ב' דקאמר למ"ד אי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שלוחו משמע דהאשה מקודשת ולענין חיובא בלבד פליגי דלא חשוב כאלו קידשה הוא בעצמו

ועוד דבסנהדרין דף נ"ו ע"ב פליגי אם עשה גוי ע"ז ולא השתחוה לה אם חייב ולא אפסקא הלכתא וא"כ ממ"נ אם לא חייב הגוי ממלא ל"ל בזה אשלד"ע כיון דליכא עברה למשלח כמ"ש נוב"ת סי' קי"א וקצו"ח סימן ק"ה סוף סק"א ואם הגוי חייב בעשיה לבד הרי בבן נח יש שלד"ע כדאיתא במדרש ב"ר פרשה ל"ד והובא במלא הרועים בערך ב"נ ובערך אשלד"ע ואפילו תאמר דהך דב"ר דיקא במידי דהב"נ עצמו חייב עליו ה"נ חייב ע"י שליח מ"מ ה"נ כיון דאזלינן למ"ד דהגוי חייב בעשיה לבד ממילא יש שלד"ע כאלו עשהו בעצמו

ואף דאין למדין הלכה מפי מדרש כמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו סל"ו והובא ביד מלאכי כללי אלף אות ע"ב וכן הרמב"ם בספ"ט מהלכות מלכים דחשוב דיני דב"נ דנהרג בע"א ובדיין אחד בלא התראה ומפי קרובים כדדריש בש"ס בסנהדרין דף נ"ז ע"ב הפסוק שופך דם האדם באדם ולא דרש נמי זה דע"י שליח כדדרש במדרש לא חשוב דב"נ מיחייב כשעשה ע"י שליח משמע דלא ס"ל כהמדרש אך כמה פעמים למדין גם ממדרש וכמ"ש בעין זוכר מערכת א' אות מ"ב מספר הישר לר"ת דיש לסמוך על המדרשים בדבר שאין מכחישים התלמוד שלנו אלא שמוסיפין ועיי"ש במערכת הא אות חן וה"נ המדרש מוסיף עוד דרש באותו פסוק דל"ל כיון דדרשינן באדם ע"י ע"א תו ליכא למדרשיה ע"י שליח דהא במדרש דריש תרוייהו א"כ אינו רק הוספה וכן בש"ס שם דריש נמי מזה באדם דחייב גם על האבין

ועדיין י"ל דגם בב"נ אשלד"ע רק בשפ"ד גלי קרא בב"נ דיש שלד"ע אח"כ מצאתי בארעא דרבנן מערכת א' אות ואו שהביא מהפר"ד דתחלה ר"ל דהש"ס בפז"ב דאמר אין טוענין למסית דהל"ל דברי הרב ודברי התלמוד דמ"ש חולק על המדרש רבה ואח"כ תירץ דההוא דב"ר דוקא בשפ"ד גלי קרא אמנם לי נראה דאינו קושיא דהא הא דבאדם דמו ישפך אזהרה לנח ובניו מאז והלאה אבל מקודם עדיין לא היתה אזהרה זו וגם לב"נ היה האזהרה לאדם ולא לבהמות ולנחש ומה דנענש הנחש משום דהיה ערום וה"ל להבין מסברת עצמו דאין לעשות כן לכן אמרו בפז"ב דהלא מסברא י"ל אפכא דברי הרב ודברי התלמוד דמ"ש ולא לומר כי עשית זאת כאלו בעצמו עשה אע"כ דאין טוענין למסית ועוי"ל כמו דאין שליחות לגוי מ"מ לחומרא יש ה"נ בדבר עברה אף דאשלד"ע מ"מ יש שליחות וכן מצאתי בבית מאיר על אהע"ז סוף סימן ה' ועל יו"ד סי' ק"ס סט"ז

ולענין מה שכתבתי שם דבשכירות יד פועל כיד בעה"ב אף בנכרי דאין שליחות לנכרי לכאורה זה דוקא בשכיר יום וכנראה שם מדברי המח"א אך מהש"ך חו"מ סימן ק"ה סק"א משמע דלעולם יד פועל כיד בעה"ב אפילו שכרו רק לאיזה מלאכה לעשות ולא על יום וראיתי בספר החיים על א"ח סימן רמ"ג צידד לכאן ולכאן אם לחלק בין קבלן לשכר יום ואח"כ כתב מדכתבו כה"פ דאפילו בשכיר יום בשבת אינו רק שבות ואם יד פועל כיד בעה"ב כן נמי לענין שליח לד"ע יד פועל כיד בעה"ב וע"כ לא ס"ל כהמח"א עיי"ש ומהא לא תברא דכבר כתבו האחרונים דאפילו נימא שליח של אדם כמותו ממש מ"מ שאני שבת דתורה קפדה רק על שביתת גוף הישראל והרי נח המשלח עצמו א"כ ה"נ אף דיד פועל כיד בעה"ב מ"מ הרי בעה"ב נח. מ"ט

שאלה ישראל קיבל עליו להעמיד אבנים קטנים לצורך תיקון דרך הרבים עד זמן פלוני סך כך וכך ונתן קאפציא על זה שאם יבא הזמן ולא יעמיד כולם יהא מוחלט הקאפציא והלך הישראל ושכר מגוי מקום בעירו אשר משם יחפור האבנים ויבררם בכברה מן העפר ולא מצא פועלים אשר יספיקו בימי החול להעמיד האבנים לזמן שקיבל עליו

הנה לפימ"ש בא"ח סימן רמ"ג ס"ב בהג"ה לענין מרחץ דאם אינו של ישראל רק שכרו מגוי וחזר והשכירו מותר דאין שם הישראל נקרא עליו והקשה המג"א למה כתב אם שכרו הא אפילו קנאו מותר להשכירו כיון שעדיין לא ישב בה ולא נקרא שמו עליו עיי"ש והיה נ"ל לתרץ להכי נקט רמ"א שכרו דאפילו כבר ישב בה מ"מ כיון דהגוף של גוי כשחזר והשכירו לגוי מותר ואח"כ מצאתי באליהו רבא שכ"כ אך המג"ד אוסר גם בשכרו כשכבר ישב בה הישראל וכן משמע מהמג"א ולכאו' י"ל כיון דהא"ר בתרא וראה, דברי מג"ד ומג"א וגם אפילו יהא ספק יש להקל בדרבנן והפרמ"ג מחמיר ואף די"ל כאן חמיר כיון דהוי לצורך מחובר גם מפורסם בחפירת האבנים וכוברין בכברה בחוץ מ"מ לפימ"ש הדג"מ בסימן רמ"ד ס"ג דאם הגוי מסתת אבנים שלו והישראל עשה עמו קבלת על הכל והברירה עוד ביד הגוי לסתת אבנים אחרים ולהחזיק אבנים אלו לעצמו אפילו האומן עושה לצורך ישראל