תשורת ש"י מהדורא תנינא תפט

מדלא תני הקובר קודם הרגל כדתנן במשנה ש"מ אם לא קיים הן במזיד הן שוגג צריך למנות שבעה אחרים וכ"פ כה"פ וא"כ י"ל מהא למד רבינו יחיאל מדנקט כפיית המטה דהוא דבר הניכר ומעשה משמע דאם לא עביד מעשה הניכר לאבלות אינו חשוב אבלות להיותו נמנה ולהיות כהתחיל אבלות ואין הרגל פוטרו אחר כך ה"נ אם שמע שמועה קרובה בשבת דלא קיים אבלות במעשה הניכר לא נחשב להתחלה למנותו וכה"ג כתב הב"ח ביו"ד סימן ת"ב לענין שבת אם יום שביעי בשבת דלא אמרינן מקצת היום ככולו כיון דלא עשה בשבת מעשה ניכר לאבלות לכן הירושלמי דלא מייתי כלל הך דקיים כפיית המטה וא"כ לפי מה דתנן במשנה הקובר מתו לפני הרגל א"צ דוקא אם קיים במעשה הניכר לכן שבת נמי עולה למנין מתחלה אלא דקשה דהא גם בבלי דף י"ז ב' איתא הא דחל שמיני בשבת ערב הרגל ואיך אפשר וע"כ כמ"ש הירושלמי וכ"כ תוס' שם אך י"ל דהך אתיא כהמשנה דלא צריך לקיים במעשה הניכר

ועוי"ל לפי מה דאיתא התם דאף דחכמים ס"ל דלא אמרינן ביום שביעי מקצת היום ככולו מודים לענין אם חל יום שמיני משבת ערב הרגל דמגלח בע"ש דמשום כבוד הרגל מודים שיהא מקצת יום שביעי ככולו וכן איתא התם בירושלמי א"כ ה"נ י"ל לרבינו יחיאל דאם שמועה בשבת אינו נמנה משום דאינו יכול לקיים רק מקצת אבלות דברים שבצנעא אבל אם יום שמיני בשבת ערב הרגל אם לא נחשוב שבת ראשון במנין שבעה משום דלא קיים רק מקצת אבלות לא יוכל לגלח ושאר דברים הנצרכים לרגל כרחיצה וכדומה בערב שבת שלפני הרגל לכן משום כבוד הרגל נחשב יום שבת הראשון במנין השבעה

ובהכי א"ש מה דקאמר ר"ח שם הלכה כאבא שאול דמקצת יום שביעי ככולו ומודים חכמים לאבא שאול דאם חל יום שמיני בשבת ערב הרגל דמגלח ע"ש דקשה כיון דהלכה כאבא שאול למנ"מ חם מודים חכמים ולפימ"ש א"ש כיון דבשאר ימים אם שמע שמועה קרובה בשבת אינו עולה בתחלת המנין א"כ יום שבת שני הוי רק שביעי וע"ש יום ששי וה"א דאסור לגלח בע"ש גם לאבא שאול לכן קמ"ל דבהא מודים חכמים דמגלח בע"ש דשבת ראשון נמנה ליום אחד וכמו דחכמים מודים דמשום כבוד הרגל אמרינן מקצת יום ככולו ה"נ נחשב שבת ראשון ליום כיון דחל עליו אבלות במקצת ובא לציון גואל וגומר ובעין זוכר מערכת המ"ם אות י"ב הביא מהראבי' והביאו מהרש"ל בביארו לסמ"ג לאוין ע"ה כשיאמר אמורא מודה פלוני בזה מוכח דהלכה כמותו מדהוצרך אמורא לומר מודה פ' בזה עיי"ש וא"כ ודאי יש לדייק כאן כיון דאר"ח הלכה כאבא שאול למאי הוצרך לומר דמודים חכמים לא"ש בחל שמיני אע"כ כרבינו יחיאל אלא דפשיטא ליה לר"ח יותר דלאבא שאול יש למנות שבת הראשון משום כבוד הרגל כיון דאינו רק קולא אחת משא"כ לחכמים הוי תרי קולי למנות שבת ראשון וגם מקצת שביעי ככולו

ועוד י"ל דלא תקשי על רבינו יחיאל מהא דאמר הש"ס חל שמיני בשבת ערב הרגל דמשכחת לפימ"ש הרא"ש בקטן שמת קרובו והגדיל תוך שבעה או תוך שלשים דלדעת מהר"ם הוי כשמע שמועה קרובה ברגל דצריך להתאבל אחר הרגל אע"ג דיש לחלק דברגל גברא בר חיובא אלא דיומא גרם מ"מ אין דחוי אצל מצות והרא"ש חולק דודאי ל"ד קטן לרגל מטעם דקטן לאו בר חיובא משא"כ רגל רק יומא גרים ומ"ה קטן פטור כיון דאחר שהגדיל הוא רק לתשלומין מה שנתחייב כשנקבר המת וכיון דאז היה קטן לא שייך תשלומין והטו"ז הקשה דאינו משום תשלומין אלא כל יום הוא מצוה בפ"ע לכן הביא הטו"ז ממקום אחר והנה"ך דחהו עיי"ש

ולפ"ז יש לומר דקטן שהגדיל תוך שבעה חייב להתאבל אותן ימים מהשבעה לאחר שהגדיל כגון שהגדיל שני ימים אחר קבורת או"א צריך להתאבל עוד חמשה ימים ולא כמ"ש בש"ע סימן שצ"ו ואח"כ מצאתי בשו"ת יד אליהו שהעלה כן מכמה ראיות וכתב דגם דעת הרא"ש הכי עיי"ש

ולפ"ז לרבינו יחיאל דס"ל בשמועה קרובה בשבת דהוי כמו שמע ברגל דחייב להתאבל אחר הרגל כיון דגברא בר חיובא רק יומא גרים והוא בתחלת אבלות היינו דוקא בגדול אבל אם היה קטן כששמע ברגל או בשבת דלא הוי בר חיובא אין צריך אחר הרגל או אחר השבת להתאבל רק הימים מהשבעה אחר שהגדיל וא"כ שפיר משכחת שמיני בשבת בערב הרגל דשמע בשבת או שנתייאשו מלקוברו בשבת ואז היה הבן קטן ואחר שבת הגדיל דגם לרבינו יחיאל מונה משבת ראשון והוי שבת שני יום שמיני להתחלת האבלות וא"כ בש"ס בבלי דלא נזכר רק חל יום שמיני בשבת ולא נזכר איך אפשר שפיר י"ל דמשכחת כה"ג ובירושלמי דאמר רק בשמע שמועה קרובה בשבת ולא הזכיר דהיה קטן משום דלהירושלמי אין צריך שיעשה מעשה הניכר לאבלות לכן נמנה גם יום שבת וכמ"ש לעיל ועוד אפשר דגם הירושלמי כונתו כן דלא בא רק לומר איך אפשר יום שמיני לקבורתו בשבת כיון דאין קוברין בשבת אבל אפשר כגון שהיה אז פטור מלהתאבל ואחר שבת נתחייב כגון קטן שהגדיל

אח"כ מצאתי בשו"ת נחלת שבעה ביולדת זכר דביום ד' לאבלתה היה בשבת ועמדה והלכה לבית הכנסת דפסק דאחר שבת צריכה להתאבל שבעה ימים כיון דלא התאבלה עדיין כלום וצ"ל דס"ל דהא דפסק הרא"ש וטוש"ע דזלזלה במקצת הימים א"צ להתאבל אותן הימים ה"ד במקצת הימים ולא אם עבר ג"י ושבת יום ד' והשבו"י ח"א סימן פ"ח לא השיג עליו אלא כיון דידעה ועשתה קצת אבלות מה שיכולה לעשות סגי בהכי אבל אם לא עשתה גם מה שיכולה לעשות מוכח דמודה להנ"ש גם לקט הקמח הביא דברי הנ"ש לפסק הלכה: מ"ז

שאלה איש אחד צעיר לימים ואין לו רק בת אחת ולא מתדר עם אשתו ואין רצונה לקבל ג"פ ובא לפני ב"ד ואמר דאשתו אסורה עליו יען שפ"א בא לביתו באישון לילה ופתח הפתח פתאום ומצא אותה שוכבת עם אחר במטה והשמיט אותו אחר לתחת המטה ערום וכאשר ראה כן הניחה והלך למדינת אמעריקא לעגן אותה כדי שתקבל ממנו ג"פ מרצונה ועוד הביא שני עדים שזינתה תחתיו והזמינה הב"ד שתבא לב"ד ולא רצתה לבא וקבלו העדות שלא בפניה והעיד אחד שפ"א הלך לביתה ומצא הפתח נעול בפנים באמצע יום וראה שהאשה שוכבת עם איש והלך העד משם ופגע איש אחד משכניו ושאל לו מה לו לבעלה לעשות כן ביום כי הוא לא ראה את הנואף מי הוא וחישב בדעתו כי