תשורת ש"י מהדורא תנינא תפח

לאחר שלשים מיום המיתה. ומ"מ צריך עיון דמה זו ראיה דבשלמא הא דריש סימן שצ"ו דידע יום המיתה והיה צריך להתאבל רק תוך שלשים מיום המיתה לכן אם לא התאבל אז ועברו שלשים יום כבר לאו זימניה להתאבל שבעה אבל כששמע אח"כ תוך שלשים ועברו ט"ו יום מיום ידיעתו ואז הוא אחר שלשים מיום המיתה מ"מ הרי יום שמועתו ממש כיום הקבורה כדאיתא בר"ס ת"ב וצריך למנות שלשים מיום שמועתו ה"נ אם לא קיים האבלות אף דעברו שלשים מיום המיתה מ"מ עדיין הוא תוך שלשים לשמועה קרובה דהוא אצלו כתוך שלשים לקבורה ובתה"א ובש"ע לא נזכר רק תוך שלשים ולא נזכר למיתה אח"ז מצאתי בעיקרי ד"ט חיו"ד כלל ל"ו ס"ב שהביא מספר זרע אמת שכתב להלכה כמו שכתבתי ומטעם שכתבתי

ועוד גוף הדין דדוקא תוך שלשים למיתה חייב לשלם הוא חידוש כיון דמבואר בתה"א לרמב"ן בענין התחלת אבלות דף עין עמוד ד' שהוא משום שלא יהא חוטא נשכר צריך לשלם כל שבעה מה בין תוך שלשים או אח"כ כיון דהוא מטעם קנס ובנידון הטו"ז י"ל כיון דכל זמן דלא נודע לו אם הוא תוך שלשים מדינא א"צ להתאבל או אפילו להש"ך וסייעתיה דצריך להתאבל מ"מ כיון דהורו לו שא"צ להתאבל הוי אנוס ועדיף משוגג כמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן צ"ט ססק"ט

ועכ"פ לדברי הטו"ז ונה"ך וחיים שאל דוקא אם כבר עבר שבעה ימים מיום שמועתו ואז כבר הוא אחר שלשים למיתה אזי א"צ להתאבל עוד אבל אם עדיין תוך שבעה לשמועתו דאז אינו בתורת תשלומין אלא מעיקר הדין דחייב להתאבל שבעה מיום שמועתו אלא דזלזל במקצת עכ"פ חייב להשלים אבלות שבעה דהיינו למנות השבעה מיום שמועתו כיון דעדיין הוא בשבעה ראשונים מיום השמועה ובחיים שאל מבואר דהיה ט"ו מיום השמועה וכצ"ל דמיירי הטו"ז ונה"ך: מ"ו

מי ששמע שמת לו מת והוא תוך ל"י ולא נהג אבלות וביום שבת שהיה יום ד' לשמועה בא לשאול אם ימנה רק עור ג"י דהיינו עד מקצת יום שלישי או יתאבל עד עש"ק בבקר או עד שבת

הנה בסימן שצ"ו מבואר דאם זלזל מקצת ימים ולא התאבל בהם עולין לו למנין שבעה וכתבתי לעיל סימן טית דאפילו זלזל רוב ימי שבעה עולין למנין אמנם עתה ראיתי במהרי"ק שרש נ"ג הביא דברי רבינו יחיאל ור"פ בהגהות סמ"ק דאם שמע שמועה קרובה בשבת אינו עולה לו למנין וכתב שיש להחמיר כן כיון דבתראי ננהו וכן פסק מהראנ"ח ח"ב סימן נ"א וכתב בעי חיי כיון דהראנ"ח פסק כן והוא בתרא טובא צריכין אנו לפסוק כן אפילו למ"ד הלכה כדברי המיקל באבל אף בפלוגתת הפוסקים והובא בעיקרי ד"ט כלל ל"ו ס"ב והוא דלא כמ"ש בש"ע סימן ת"ב

והנה כתב מהרי"ק שם דאם שמע שמועה קרובה בדרך ולא היה אפשר לו להתנהג אבלות ולא לחלוץ מנעליו ובא לביתו ע"ש משחשכה מונה מיום ששמע ואף דלרבינו יחיאל אם שמע בשבת אינו עולה לו מן המנין כיון שאינו נוהג אבלות בפרהסיא והכא גם קודם שבת לא נהג כלל אבלות ואנן צריכין לפסוק כרבינו יחיאל מ"מ בזה מודה רבינו יחיאל להרא"ש דבשלמא שבת לא חל עליו עיקר אבלות מילי דפרהסיא ונדחה ומשום כך אינו עולה בתחלת המנין אבל כשהאבלות חל עליו וארי' רביע עליו שאינו יכול לקיים דיני אבלות מפני סכנת הדרך פשיטא לא דמי לההוא דשבת ומודה רבינו יחיאל להרא"ש עיי"ש וא"כ אם לא הוה אנוס אלא מעצמו לא קיבל עליו אבלות פליג רבינו יחיאל על הרא"ש וי"ל דכ"ש הוא משבת דאנוס מכח איסור שבת לקיים האבלות דאין עולה לו למנין מכ"ש אם לא רצה לקבל עליו האבלות וכיון דיש לפסוק כרבינו יחיאל ממלא אם זלזל בתחלת אבלות בלא אונס לא יעלה לו במנין אבלות וגם זה דביום שבת נתחרט ורוצה לקיים האבלות מ"מ הוא לו תחלת אבלות וגם כן אינו עולה לו וצריך להתאבל עד שבת בבקר וכ"ש זה דעברו רוב ימי שבעה דלא קיים האבלות דבפרי צדיק מסתפק גם לדברי הרא"ש והש"ע דאפשר דוקא אם זלזל רק במקצת ימים מן השבעה עולה לו למנין דרובו ככולו עיי"ש וגם מן הרא"ש וטוש"ע משמע הכי דברישא נקטו דוקא אם לא קיים האבלות כל שבעה צריך להשלימן ובסיפא נקטו אם זלזל במקצת הימים א"צ להשלים ויותר הל"ל אם קיים מקצת הימים לבד א"ל להשלימן משא"כ עכשיו רישא וסיפא סתרו אהדדי וצ"ל דרישא וסיפא נקטו מה דברור להו משא"כ אם זלזל ברוב ימים לא ברירא להו ובשו"ת הרא"ש כלל כ"ז מייתי דיש אומרים אפילו לא קיים רק יום ראשון ואח"כ קיים צריך להשלימו ולכאורה הכי מסתבר כיון דהטעם שלא יהא חוטא נשכר מה לי בטליה כולה או בטליה פלגא אלא דהרא"ש הכריע הכי ודעתו רחבה מדעתינו אבל אם זלזל רק פלגא וכ"ש אם הוא בתחלת אבלות אין הכרע ועיקר הוא יום ראשון ואחריו ג"י ראשונים שהם תקפו של אבל כדמצינו לענין הדבר האבד והרבה פוסקים ס"ל אבלות יום ראשון מדאורייתא

וכיון שכן אם עבר ג"י ראשונים לפני שבת וגם בשבת במקצת היום לא קיים אפילו דברים שבצנעא יש ס"ס להחמיר דשמא כרבינו יחיאל דאם עבר יום ראשון צריך להשלימו כיון דמהרי"ק פסק כמותו וכן נראה דהטור הכי ס"ל מדהביא דעת רבינו יחיאל באחרונה בא"ח ס"ס תקמ"ח וביו"ד ס"ס ת"ב ואף דבש"ע פסק לקולא בשמע שמועה קרובה בשבת דעולה למנין יום אחד י"ל משום ספק אבלות לקולא ומ"מ אינו ודאי לקולא ומפרט דבכנה"ג בבעי חיי ראה כבר דברי הש"ע ופסק לחומרא וכן פסק הראנ"ח ואפילו את"ל דלא כרבינו יחיאל מ"מ שמא רק בזלזל מקצת ימי אבלות א"צ להשלים וכמו דמספ"ל לפרי צדיק וכן משמע ברא"ש וטוש"ע דהוי ספק וגם יש אומרים שבשו"ת הרא"ש אפילו רק עבר יום ראשון ולא קיים אבלתו מונה שבעה מיום שני וגם עבר במזיד גרע משמע שמועה קרובה בשבת דלא יהא חוטא נשכר וגם דחאו בידים

והנה הקשו על רבינו יחיאל וסייעתו מהירושלמי מו"ק פ"ג הלכה ה' דאיתא התם חל יום שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל מגלח ע"ש היך אפשר וכו' שבאת לו שמועה קרובה עיי"ש הרי דנחשב שבת דתחלת השמועה ליום אחד עיי"ש שירי קרבן וכן הקשה בפרישה עיו"ד ס"ס ח"ב וכן בריטב"א די"ט ונ"ל דבש"ס בבלי דף כף ת"ר קיים כפיית המטה ג"י קודם הרגל א"צ לכפותה אחר הרגל וחכ"א אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת ודקדק הראב"ד