תשורת ש"י מהדורא תנינא תפו

שום סתירה לדברי דהוכחת הח"ס מדאמר רבא בפ"ק דחולין דף ט"ז פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוא תלוש דאמר מר המשתחוה לבית אסרו לענין הכשר זרעים תנאי הוא ולמה לא אמר דהך תנא דע"ז ס"ל כהך תנא דזרעים דחשוב תלוש וכי היכי דפליגי בזרעים פליגי בע"ז וכי היכא דפסיק כהך תנא בע"ז ה"נ יפסוק בזרעים אע"כ אין ללמוד מע"ז למילי אחריני את"ד. ובאמת שם אין דומה ע"ז לזרעים דבע"ז דאמרה תורה דהרים לא נאסרו כשמשתחוה להם בעינן דוקא דומיא דהרים מחוברים מעיקרם משא"כ תלוש ולבסוף חיברו אבל זרעים דהך תנא דס"ל תלוש ולבסוף חיברו לא הוי כתלוש משום דהתם ילפינן דאין נכשר רק מים בכלי דהוי תלוש כמו שפרש"י שם א"כ תלוש ולבסוף חיברו אינו דומה לכלי המטלטל משא"כ היכא דכתיב ארץ ודאי דומה לע"ז דכתיב הרים דדוקא מחובר מעיקרו ובתה"ד סימן פ"ט יליף כשסיכך בתלוש ולבסוף חיברו דהוי כתלוש כמו בע"ז והביאו הב"י בא"ח ס"ס תרכ"ו הרי דיליף מע"ז ולא כמו שהחליט הח"ס דאין למילף לשום מילי מע"ז ואף דסכך ילפינן דמחובר פסול משום דכתיב באספך מגרנך כפרש"י בפ"ק דסוכה י"ל דמיעט רק מחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסוף חיברו כבר דומה לגרנך דתחלה אספו והיה תלוש

ומ"ש הח"ס שם מדאמר רבא לענין הכשר זרעים פליגי תנאי ולא אמר נמי דהני תנאי פליגי נמי לענין שחיטה ש"מ לא ילפינן מהדדי אין קושיא דנהי לענין הכשר זרעים ס"ל לחד תנא דמיחשב כתלוש מ"מ אפשר לענין שחיטה גזרו רבנן שיהא כמחובר דהא כתב הב"ח בקו"א ליו"ד סימן וא"ו אחר שהביא נמי דברי הה"ד דתלוש ולבסוף חיברו אינו מדאורייתא כמחובר לכן אפילו תמצא באיזה ענין דהוי כמחובר אין ללמוד גזרת חכמים זו מזו ובשו"ת מהרי"א אסהד בחיו"ד סנ"ח העלה דכן דעת הרשב"א בתשובה ח"א סימן אלף רל"ג דתלוש ולבסוף חיברו מדאורייתא אינו כמחובר אלא כשאמרו דהוי כמחובר הוא רק מדרבנן ושם בשו"ת מהרי"א אסהד הביא עוד מיו"ד סימן ואו דלאו כמחובר דמי ובחו"מ סימן צ"ה ובאה"ע סימן קכ"ד לענין גט כמ"ש ב"ח ופר"ח שם וביו"ד סימן שפ"ד ומדמי כל הנהו לע"ז עיי"ש לכן אין הכרח לומר כמו לענין הכשר זרעים פליגי אי הוי כתלוש ה"נ לענין שחיטה דאפשר מאן דס"ל לענין זרעים הוי כתלוש דהוא לחומרא יהא נכשר לקבל טומאה משא"כ בשחיטה אם יהא כתלוש יהא לקולא ומאן דס"ל לענין זרעים הוי כמחובר מ"מ אפשר דהתם לא גזר ובשחיטה גזר שיהא כמחובר וא"כ לענין שרץ על הארץ דלא מצינו בש"ס דגזרו דתלוש ולבסוף חיברו יהא כמחובר אין לנו לחרש גזרה שיהא כמחובר

עוד הביא השואל משו"ת רשב"א ח"ג סימן רכ"ח דהמחובר לקרקע בטיל הוא לגבי קרקע ואינו מקבל טומאה ג"כ לא תברא דבקבלת טומאה דבתורה כתיב כלי ומחובר לקרקע אינו כלי כמו שפרש"י בפרק במה אשה דף נ"ח ריש ע"ב ורק בתנור וכירים ס"ל לרמב"ן בפ' שמיני דאפילו מחובר לקרקע מקבל טומאה וכן ס"ל לרמב"ם והוא גזה"כ כמ"ש מזרחי שם אבל רש"י ס"ל דגם הם לא מקבלי טומאה כמחובר דלא חשוב כלי אבל נהי דאינו חשוב כלי מ"מ כקרקע נמי אינו היכא דכתיב הר או ארץ דדוקא מחובר מעיקרו דומה להר וארץ

ומה שהביא מהמג"א סימן תרל"ז סק"ז דמחובר לקרקע כקרקע הבל הביא גם הוא דהא במסקנא לא ס"ל למג"א כן ועוד דהתם לענין אי המחובר לקרקע נגזל כמטלטלין י"ל כיון דבב"ק דף קי"ז ע"ב יליף הש"ס דקרקע אין נגזלת דמה הפרט דבר המיטלטל ממילא גם תלוש ולבסוף חיברו הרי אינו מיטלטל כשגזלו

ומה שהביא השואל משו"ת רמ"ץ דהתולעים שבקמח המונח על רצפת קרשים או אבנים פשיטא דאסור גם להפר"ח דאינו כלי ולאו היינו רבותייהו. תמוה הוא וראוי לטומנו ברמץ דמה תלוי זה דוקא בכלי הא מפורש בפר"ח דדוקא דבר גוש ויבש כגון פירות וחטין וקטניות לאו אורחיה דתולע לצאת מן החור שמתגדל בו ולחזור למקומו ולפיכך לא הוי רבותייהו משא"כ דבר לח וקמח שאין מתגדל התולע תוך חור בהכי קים להו לחכז"ל דהיינו רבותייהו לפרוש מן הקמח ולחזור עיי"ש וכבר כתבתי דכיון דכתיב השורץ על הארץ צריך דוקא מחובר מעיקרו כמו ארץ אף דאינו כלי כיון דאינו מיטלטל מ"מ קרקע כמי אינו וכ"כ צל"ח בפ"ק דחולין דף ט"ז דלענין ע"ז דילפינן דהר אינו נאסר לכן תלוש ולבסוף חיברו נאסר דאינו כהר דמחובר מעיקרו ולענין הכשר זרעים דכתוב כלי בעינן דומיא דכלי דמיטלטל לכן ס"ל לחד תנא דחיברו אחר שנתלש אינו מוכשר כיון דעכשיו אינו מטלטל ככלי ולענין שחיטה הוי חיברו ולבסוף תלוש ספק כיון דילפינן מויקח את המאכלת אי צריך להיות ניקח ומיטלטל בשעת שחיטה או דממעט רק חיבור מעיקרו דמעולם לא היה בר קיחה כיון דלא ממאכלת ילפינין רק מויקח עיי"ש ולפימ"ש בלא"ה בעי רבא לענין שחיטה דאף דמה"ת צריך דוקא מיטלטל כמאכלת וראוי ליקח בשעת שחיטה מ"מ אפשר אסור מדרבנן דגזרו להיות כמחובר משא"כ לענין הכשר דהוי אפושי טומאה לא גזרו שיהא כתלוש לחד תנא וכה"ג איתא בביצה בפ"ק דף זיין ע"א אפושי טומאה מדרבן לא מפשינין

והנה בנוב"ק חיו"ד סכ"ז כתב די"ל דרק לענין התולע עצמו חיישינן שמא פירש אבל התערובות שהוא איסור דרבנן דבריה לא בטיל הל"ל דספק פירש מותר אלא כיון דקודם שעשו ממנו לחם תליא בפלוגתא אי חיישינין שמא פירש תו אף שנתערב בלישה ואפיה ל"מ בנודע קודם וגם בלא נודע רק בהפס"מ ואם הקמח מונח בכלי הפר"ח מיקל לגמרי ואף דמסתבר טעמיה אין להקל נגד שאר פוסקים דמחמירין אבל בספק שמא פרשו אין למחות במי שמיקל עיי"ש ואני אומר דגם בהיותו קמח יש ס"ס שמא לא פרשו ואת"ל פירשו שמא כהפר"ח דבכלי או במונח על הרצפה דמותרין ואת"ל דאסורין שמא אין דינם כבריה כיון דקודם שפרשו מותרים וכמ"ש הכו"פ בסימן קוף די"ל מה"ט בטלים כשאר איסור אם אין ניכרים וא"א להפרישן וכ"ש לאחר אפיה או בישול די"ל שנתמעכו ובטלים ואף דנודע הספק קודם אפיה ובישול מ"מ ר"ת ס"ל דס"א בגופו וס"א בתערובות מותר ויש לצרפו לשאר צדדי היתר וכן מצאתי בתשובה מאהבה בהלכות תולעים תשובה ש"ל דבאיסור דרבנן כגון בריה דלא בטיל קרוב לצרף דעת ר"ת ולצרף דעת הכו"פ בסימן קוף ובשו"ת ב"ח החדשות סכ"ג האריך להתיר הקמח שיש בו תולעים שקורין מילבין בעודם קטנים דלא נודעו אא"כ ישומו הקמח בחום השמש או חום האור אז יתחילו לרחוש דבזה כ"ע מודים דמותרים אף קמח מונח על הארץ