תשורת ש"י מהדורא תנינא תפג

שאמר שאינו רוצה ליטול ממנה כלום הוי כמו שנתן לה רשות לעשות כטוב בעיניה עיין בפ"ט שם סקכ"ה ומכרה ונתנה קיים א"כ גם הלואתה הוי ראוי וגם האחים נאמנים שנתנה להם הכלי כסף במתנה במגו ועוד אין לך לפנים משורת הדין גדול מזה שאיש זקן ישא אשה שניה וידבר עמה שלא יקח ממנה כלום וירש הכל וודאי יש לכוף להבעל לפשר עמהם

תשובה אפילו נימא דהאשה הלוותה להקונה השמונה מאות ויקנה הבית לעצמו ולא בשבילה מ"מ אינו חשוב ראוי דדוקא כשכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך או כיוצא בזה אחר שנתארסה בקידושין לפני הנישואין דאז מעולם לא זכה הבעל במעותיה ומדינא מכרה ונתנה קיים אפילו הבעל עומד וצווח אזי גם הלוואתה חשוב ראוי ואינו יורש אותה אבל זו דלא כתב ולא אמר שאינו רוצה ממנה בלום רק טרם שנתארסה דלא מועיל כלום והבעל זוכה במעותיה אחר שנשאת לו אפילו מניחה להלוות אינה רק שלוחו להלוות מעותיו וכן מתנתה אפילו מסכים בפירוש אינה רק שלוחו ואינו חשוב ראוי כלל וכדמוכח להדיא מלשון הב"ח ריש סימן צדיק ועיי"ש בש"ע סעיף יו"ד

וגם טענת אחיה שנתנה להם הכלי כסף במתנה אינו מועיל כיון דלא נסתלק הבעל בין אירוסין לנשואין מתנתה בטלה ול"ד להא דהביא הבה"ט מן הרשד"ם סקכ"ה דהתם נתן לה בפירוש רשות ליתן לבתה דמהני מתורת שליחות כמ"ש רשד"ם שם אבל כאן דלא אמר רק שאינו רוצה ליטול מעות שלה אינו רק סילוק ולא עשאה שליח ליתן וכמו דו"ד אין לי בנכסייך דאם מכרה ונתנה בטל כיון שלא כתב לה בעודה ארוסה דאל"כ איך יפרנס דין זה המבואר בר"פ הכותב דאם מכרה ונתנה בטל דודאי משמע אפילו אינו צווח קודם דחוזר בו וכ"ש כשנתנה בלא ידיעתו

ואם אז טרם שנתארסה אמר לה בפירוש שהרשות יהא לה ליתן מעותיה אחר נשואה למי שתרצה אפשר אפילו נתנה אח"כ בלא ידיעתו מועיל לפימ"ש הקצו"ח סימן קכ"ג סק"א עיי"ש אבל זה שאמר שאינו רוצה ליטול ממנה אינו שליחות רק נסתלק ממעותיה כמו דו"ד אין לי בנכסייך אלא כשמועיל הסילוק כשכתב לה בעודה ארוסה ממלא מכרה ונתנה קיים דשלה נתנה אבל כשאינו מועיל והבעל זכה בנכסיה א"א להועיל מכירתה ונתינתה רק כשעשה אותה הבעל לשליח או נתן לה רשות דלהרשד"ם הוי כעשה אותה שליח

ומ"ש דכופין הבעל להתפשר משום לפנים משוה"ד הן דברים בטלים דא"כ איך לא נזכר מזה לא בגמרא ולא בשום פוסק ועוד דא"כ איך תקנו חכז"ל דבעל יירש כל נכסי אשתו ולהפקיע מבניה ואחיה והלא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום הלא הוי להו לתקן פשר

ומ"ש דמנהג לפשר בין יורשים זכרים ונקבות אף דמד"ת אין לנקבות ירושה וכמ"ש בד"ח חחו"מ ח"ב סי' ג' הנה בד"ח שם כתב שכן נוהגין כ"ע שמפשרין בזה והוא כהיתר בעיני העולם בעד שכר אמירה וחתימה עיי"ש הנה בשו"ת הגאון מהר"י ענזיל זלה"ה סכ"ח ובישרש יעקב על יבמות דף קי"א ע"ב ובשו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סע"ט פסקו לדחות הנקבות בשתי ידים ולא הזכירו מנהג זה והם היו בדור אחד ובמדינה אחת עם בעל ד"ח ולע"ד אין זה מנהג אפילו במקום שנהגו כי מה יעשו הבנים דבעוה"ר מסרבין הנקבות לציית ד"ת ורוצים לילך בדא"ה ומוכרחים הבנים להתפשר והוא דרך שכבשוהו וכו' וגם בעד החתימה אין ליתן להן כלום וכאשר ביארתי בערך ש"י עחו"מ סימן סמך וגם תנאי מנהג בסימן קפ"ה בד"ה במנהג לכן גם כאן אין להכריח את הבעל על פשר ואם לא ירצה קונה הבית לקב"ח שקנה הבית לעצמו מחויב ליתן שטר צו טאבלירין הבית על הבעל ומה שהוסיף על השמנה מאות יחזיר לו הבעל או אם הקונה יקב"ח שיהא שותף בבית לפי מעותיו קנהו אזי מ"מ יתן שטר לבעל על חלקו לפי ערך השמנה מאות

וא"ל לפימ"ש בשו"ת גא"ב סט"ז והובא בפ"ת סי' צ"ב סק"א עיי"ש דנימא ה"נ יהא בנכסים שאין ידועים לבעל דיהא מתנתה קיימת דזה אינו דדוקא בנידון דגא"ב דחזינן דגם כשבא לב"ד לא ידע וכסבור דאין לו זכות במעות שלה דאלת"ה מה פריך ר"פ הכתוב אהא דדו"ד אין לי בנכסייך דמכרה ונתנה קיים ומוכרח לאוקים בכותב לה ועודה ארוסה לימא משום דהוי כנכסים שא"י ואם דלא רצה לאוקים המשנה כר"ש אף דהלכתא כוותיה מ"מ איך פסקו הפוסקים דא"ל כתב בעודה ארוסה דמכירתה ומתנתה בטל א"ו בסתמא לא אמרינן דהוי כנכסים שא"י וגוף הדין דגא"ב אין מוכרח דשמא דוקא במברחת דכסבור הבעל דזכה הלוקח ואין לה כלום משא"כ כשידע דיש לה אלא הוא סילק עצמו משלה וכשתמות יירשנה וגם בחייה אפשר אח"כ תתפייס ליתן לו יותר מלאחר. ל"ו

שאלה ראובן תבע משמעון שהקיף לו עשרים שק קמח בפרוטרוט וכן כתוב בפנקסו ושמעון משיב שבפינקסו כתוב רק חמשה עשר שקים וחייבוהו ב"ד שבועה ואמר שמעון שאינו יכול לישבע כי אולי שכח מלכתוב בפינקסו מחמת איזה טרדות אף דפינקסו מדוקדק וזה זמן רב מלקיחת הקמח ושאל אם חשוב טענת שמעון כמו ברי ואינו בדין מחויב שבועה ואינו יכול לישבע שישלם כיון דראובן אינו זוכר בעצמו רק שכ"כ בפינקסו וטוען שמדקדק בפינקסו

תשובה ד"ז מתבאר ממ"ש הש"ך בחו"מ סימן צ"א ססק"ה משו"ת הרא"ש ומהריב"ל דמי שרגיל לכתוב מיד כל עסקיו בפינקס ולא מצא עסק זה בפינקסו יוכל לישבע עליה דהוי כמו ברי ואם חמשין כתוב בפינקסו וחמשין לא כתוב לא הוי משואיל"מ ודוקא באדם שכותב מיד עסקיו בפינקס המונח לפניו אבל אם שוהה בנתיים אפשר ששכח ולא כתב בפינקס את"ד ומינה דזה דוקא מה שלא נמצא כתוב שייך לומר אפשר ששכח מלכתוב אבל התובע שכתוב בפינקסו דנתן עשרים שק קמח בפרוטרוט יום זה כך ויום זה כך ליכא למיתלי בשכחה כיון דלא כתב סך הכל בפעם אחת רק בכל פעם שנתן וטוען ברי שפינקסו מדוקדק הוי טענת תובע טענת ברי וכיון דהנתבע חש בראשו שמא שכח מלכתוב צריך לשלם דהוי משואיל"מ ואם חושד להתובע שכתב יותר בזדון או שלא כתב כל שק בזמן שנתן ואפשר נדמה לו אח"כ שנתן מה שלא נתן יוכל להטיל קב"ח על התובע שלא כתב בזדון שקר עליו או שלא כתב כל שק בזמן הלקחו ואין צריך התובע לקב"ח שזוכר גופא דעובדא.