תשורת ש"י מהדורא תנינא תפב

בשעת הבנין לתוך שלו כדי שישאר לו מקום פנוי לעשיית האצטבא לכן אם יבררו בני רה"ר ע"פ ספר הערכאי שכתוב בו מדות כל הגבולין והסמטאות שהבנין הזה הפונה מבית זה הוא נוטה לתוך רה"ר א"כ אזדא לה טענת כונס לתוך שלו כיון שמבואר בספר הערכאי רוחב ואורך של כל הבתים והקרקעות ומקום רה"ר מיהו כל זה בעיר ישראל או בקרקע השייך לקהל אבל רה"ר שבסמטאות השייך לשר העיר טענינן ללוקח ויורש שמא קנה המוריש הוצאות הזיז מהשר וביד השר למכור וביד השר למכור ודינו דין בזה לעשות מה שירצה עכ"ל הרי אדרבה ס"ל כמו שכתבתי לעיל בסימן ל"א דבדין בין יחיד ליחיד טוענין ליורש או לוקח שקנה אותו מחברו אחר שנעשה המאפע רק בדין של יחיד ובני רה"ר דאין יכולים למכור או למחול ואין טענה רק דכנס לתוך שלו בזה מועיל המאפא לברר דלא כנס לתוך שלו ועיין מה שכתבתי לעיל דמהר"ם בסוף פחז"ה במרדכי כתב דטובי העיר יכולים להרשות ליחיד לעשות זיזים על רה"ר אלא ש"פ לא ס"ל הכי והרשב"א מסתפק בזה כמבואר בב"י סימן תי"ז לכן צ"ע אם להוציא מיד המוחזק דהיינו לכופו לסלק הזיז או האצטבא

ומ"ש דסומכין על ספר הערכי נראה טעמו משום דינא דמלכותא דינא כמ"ש רמב"ן הובא בטוח"מ סימן ס"ח בשם רמב"ן שטרות העשויין בנטורין של מלכות פירוש ע"י סופרי המלך ממונה על פי המלך כשר ולא מן הדין אלא משום דינא דמלכותא עכ"ל אך גם זה אינו לכ"ע כמ"ש הרשב"א בתשובה שהביא ב"י שם מחודש חית אע"פ שיש מקצת מן הגדולים סוברים כן אין דעתי נוטה אלא כלישנא אחרינא דאיתמר תני חוץ מכגיטי נשים וכן נראה דעת הרי"ף עכ"ל ואף דהרמ"א בסימן ס"ח סוף ס"א הביא דעת רמב"ן בסתם כתב ביאור הגר"א דאינו רק לדעת הי"א שבס"ב

וגם נראה דדוקא אם ידועים דלא מקבלי שוחדא דהא דברי הראשונים מחולקים בזה דיש כתבו שצריך להיות ידועים דלא מקבלי שוחדא ויש כתבו שאין ידועים דמקבלי שוחדא ועיין בפוד"ר והב"ח כתב שם בסימן ס"ח דכיון דאין ידועים מכלל דלא מקבלי שוחד דאם היו מקבלין היה זה ידוע ומפורסם ע"י הבע"ד הנותנים שוחד עכ"ל וא"כ תינח בשטרות דאינם ישנים הרבה אבל המאפע הנעשה מזמן הרבה עד שאין זכרון לראשונים ליכא למימר כן והלא מבואר בכמה שו"ת הובאו בכנה"ג סימן ס"ח בהגהות הטור אות י"ג דערכאות שבזמנינו כולם מקבלי שוחדא

ואין לומר כיון דהם ממונים עפ"י המלך דדמ"ד להאמינם לא אכפת לנו אם מקבלים שוחדא דד"מ הוי כהפקר ב"ד דזה ודאי אינו דכל כה"ג הוי חמסנותא ואין דדמ"ד רק במה שדרך המלכים לעשות חוק וידוע דהמלכים מקפידין מאד בזה ואם הי' הסופרים ידועים להם דמקבלי שוחדא היו מעבירים אותם אלא שאין ידוע להם כי הבע"ד הנותנים שוחד אין מוסרים הערכאות למלך דיראים לנפשם דאם לא יוכלו לברר בירור גמור יעבור עליהם המשפט אשר זממו לעשות לסופרי המלך והערכאות אבל בין המון עם אפשר מפורסם היה שו"ר בשו"ת ברכת יוסף בחחו"מ סכ"ג שכתב כמו שכתבתי והשיג על מ"ש התומים סימן ס"ח סק"ב ומה שכתב שם דהתומים מיירי דהמלך ידע דערכי זה מקבל שוחד גם זה לא נ"ל דזה אינו דינא דמלכותא רח חמסנותא

וראיה לזה דאם יש לחוש דמקבלי שוחדא ליכא למימר בזה דדמ"ד מכנה"ג בהגהות ב"י בסימן ס"ח אות למד על מ"ש הב"י לדידן היושבים במלכות תוגרמא הדבר ידוע דדינא דמלכותא הוא שלא יהיו השטרות נעשין אלא בערכאות וכתב מהר"א ששון ס"ס ק"ה בזמנינו זה מקבלי שוחדא כמו שמבואר ופשוט ואע"פ שמדברי הב"י נראה דבמלכות תוגרמא הדבר ידוע דדינא דמלכותא הוא לא ידעתי איך אפשר זה ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו הפך זה עכ"ל וכתב עליו כנה"ג דל"ל דכוונת מהרא"ש להקשות על הב"י דבתוגרמא ליכא דד"מ שיהיו כל השטרות שלו נעשין בערכאות דהא שהדבר פשוט כמ"ש הב"י אלא נראה שהבין מדברי הב"י דערכאות תוגרמא לא מקבלי שוחדא לכן הקשה דראינו ושמענו הפך זה וי"ל קושיות מהרא"ש דגם הב"י לא קאמר דלא מקבלי שוחדא אלא נ"מ בערכאות שידענו דלא מקבלי שוחדא בזה מועיל משום דדמ"ד עיי"ש הרי במקום דלא ידענו אם לא מקבלי שוחדא לא אמרינן דדמ"ד וזה דלא כמ"ש התומים בסימן ס"ח סק"ב ועיין שו"ת ארח לצדיק חחו"מ סימן א' דף ע"ג בד"ה כלל העולה דידוע ומפורסם השתא דמקבלי שוחדא לכן כל השטרות העולות בערכאותיהם מאיזה מין ואופן שיהיו פסולים כל זמן שאין הבע"ד מודה ולא אמרינן דדמ"ד

ועוד בשלמא שטרות הנעשים ע"י ערכאות וסופר הממונה מן המלך שפיר י"ל דנאמן מדד"מ אבל מה שנכתב בערכי מדידת החצרות וסמטאות לו יהא דאמת דראובן קרקעו רחב עשר אמות ושמעון שכנו יש לו רוחב כך וכך דלפ"ז כשנמצא דזולת הבליטה מאחורי ביתו של ראובן חסר לו מעשר אמות מ"מ אולי מה שחסר הוא מצד אחר ואפילו השכן שמצד האחר אין לו עכשיו רוחב רק ככתוב במאפא מ"מ אפשר שהשכן ממנו והלאה או השכנים להלן יותר איזה מהם השיג גבול ונתפשט בניינו יותר מאיזה סבה בזה המעט רוחב שמחזיק הבליטה וכן להיפך אם שמעון מברר דלפי הנכתב במאפא מגיע לו קרקע שתחת הבליטה מחמת דעם קרקע זה הוא עשר אמות שיש לו י"ל שמא השכנים מצד אחר נטלו אותו קרקע מעט החסר לשמעון: ל"ה

שאלה זקן נשא אשה ולה אלף ז"כ ותכשיטין וכלי כסף ואמר הבעל שאינו רוצה ליקח ממנה מעות שלה ולא פירות שלה כי הבעל היה עשיר והאשה התעסקה עם מעותיה והעיסקא שלה לעצמה והבעל לא ביקש ממנה לא הקרן ולא הפירות ועשתה עם העיסקא כרצונה ליתן לקרוביה בלא ידיעתו ולאחר חמש שנים נעשה בע"ח ועמד ביתו למכור לפרוע החובות והלכה אצל קרובה ונתנה לו שמנה מאות ז"כ והקרוב הוסיף עוד מדליה וקנה הבית על ליסטאציא ווישה טיבלאציא על שמו אח"כ מתה האשה ובנים אין לה רק אחים וכלי כסף שלה אצל האחים ורוצה הבעל לירש הכל והאחים טוענים דהאשה נתנה להם במתנה עוד טוענים דהשמנה מאות הוי מלוה אצל קונה הבית ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק והשואל אשר באו לידון לפניו דעתו נוטה דהדין עם האחים כיון דאמר הבעל טרם שנשאה דאינו רוצה ליטול כלום ממנה י"ל דהוי ראוי לפימ"ש החמ"ח בסימן צדיק סק"ט דכל שאין בידה למכור אין רשות בידה להלוות כדי שיהא ראוי וכיון