תשורת ש"י מהדורא תנינא תעח

הרמב"ם ומחבר שם סי"א במה שתחת ידו זוכה אף באסמכתא והרי החדר קנוי ללוקח הגוי במכר או בשכירות והחמץ מונח בתוכו וא"כ לענין חמץ שלאחה"פ דאינו אסור רק מדרבנן מטעם קנס יש לסמוך על כל הני היתרים

ומפרט אם כתוב בשט"מ כל דבר החמוצים המונחים בחדר זה אף דגם זה אין מינו ידוע כי בחמץ יש הרבה מינים א"מ לגבי המוכר ליכא חשש דלא סמכ"ד ואינו גומר ומקנה דהא טבא ליה שיהא נמכר בכל דהו דאל"כ יהא אסור בהנאה אחה"פ ויפסיד הכל רק א"ל כתב החמוצים רק המונח שם והמוכר ג"כ אין לו ידיעה מה מונח שם יש קפידא מצידו דלא גמר ומקנה לולא טעם שכתבתי

ודברי טו"ז שם סימן ר"ט אינו מובן כלל דמה קשיא לו כיון דמשך הוי בידו דאין בו דין אסמכתא דזה דוקא אם באין לזכות מי שהמעות בידו ושכנגדו בא בטענת אסמכתא להוציא מידו משא"כ בסימן ר"ט דרוצין אנו לחייב את הלוקח כשלא פרע עדיין דמי המכר רק משך המקח

ומעלתו כתב דמשום דעת אחרת מקנה לא מהני אם הלוקח גוי כמ"ש קצו"ח בסימן ער"ה הנה בחידושי ע"ז להחת"ס דף ע"א דחה דברי הקצו"ח הללו בשתי ידים גם בשו"ת אמרי א"ש עחו"מ סימן כ"ה כתב דמהני דעת אח"מ כשבא ליד נכרי או חצרו וכבר זכיתי בו בעצמי בחידושי לא"ח סימן תמ"ח אם המכר בזול בישוב קושיית המחה"ש שם דהגוי אינו מיכוין לקנות אך אין ענין דאמ"ק לכאן דהרי בחו"מ סימן ר"ט מבואר הטעם באין מינו ידוע לא סמכא דעת לוקח לכן לא קנה ואף דמוכר ידע מה בבית ולא מהני משום דעת אח"מ וע"כ דזה גרע מלא מיכוין לקנות דירא להפסיד משום שמא טועה באומד הדעת ומכ"ש אם גם המוכר לא ידע בשעת מכירה מה יש בבית דגם הוא לא סמכ"ד ועיין חת"ס חלק ששי סכ"ח דסותר א"ע ממ"ש בחידושי ע"ז דף ע"א

ומ"ש מעלתו דמהמג"א סימן תס"ז סקי"ב שהביא מהרי"ף דחטים שנמצאו בתבשיל ולא נתבקעו מותר התבשיל משום דלא נתבקעו ספק בפלוגתת דמר עוקבא ושמואל ואיסור משהו דרבנן מוכח דבספק פלוגתא לא אסרינן כשנתגלגל מספק דאורייתא לספק דרבנן וכמ"ש הפרמ"ג ביו"ד סימן נ"ז במשב"ז סקי"ד בד"ה והיכא משום דקיימו דרי דגברי הנה בר"ן פכ"ש מוכח דאין לחלק דמביא ראיה להרי"ף משתי קופת אחת של תרומה דהתם הספק איך נעשה ועכצ"ל דמשמע להר"ן דהרי"ף מיירי דלא נפל הספק על החטים קודם שנמצאו בתבשיל וכן משמע לשון הריף דכתב דאי משתכחי בהדי בישולא ולא נתבקעו דאם כבר נמצאו החטים שקרובים להתבקע ואח"כ נפלו לתבשיל הל"ל ואם נתערבו דהא קאי התם עלה עיי"ש תדע דאם מיירי הריף בנודע הספק קודם שנפלו לתבשיל מה ראיה מייתי הר"ן משתי קופות דהתם נולד הספק אחר שנפל לתערובות וליכא למימר אחר שכבר אסרינן מספק קם דינא ונעשה כודאי איסור דאורייתא

ומהר"ן זה קשה נמי עמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות י"ט בד"א בכענין שאמרנו ואח"כ מצאתי שהרגיש בזה גליון רש"א שם

ולכאורה מהרמב"ם יש ראיה דגם בספק פלוגתא אף דנתגלגל לספק דרבנן אסור שכתב בפ"ה ה"ח מדין חמץ ומצה בנמצא בתבשיל חטין שלא נתבקעו מותר התבשיל דהא דלא נתבקעו אסורין רק מדרבנן דכתיב ושמרתם את המצות מכל צד חימוץ עיי"ש הרי לא ניחא לו בטעמו של הרי"ף משום דמשהו רק איסור מדבריהם והוי ספק דרבנן וע"כ משום דמספק דאורייתא אי נתגלגל לדרבנן אסור אף בספק פלוגתא

אך יש לדחות לפימ"ש הרמב"ם בפט"ז מהלכות מ"א הא דחמץ אוסר במשהו בתערובות משום דהוי דשיל"מ וא"כ גם בספק דרבנן יש לאסור כדאיתא בפ"ק דביצה דף ג' ע"ב ובא"ח סימן תי"ג ואין להקשות א"כ מה הועיל הרמב"ם בטעמו דחטים שלא נתבקעו מותרין מן התורה די"ל הא דאסרו רבנן משום דקרובים לבוא לידי חימוץ אחר שקרוב להתבקע לכן דוקא כשהם בעין משא"כ במשהו בתבשיל וסלקו החטים כבר נתבטל טעם החטים ונתהפך לטעם התבשיל ולא יבא עוד המשהו לחימוץ גמור לא גזרו רבנן: כ"ט

שאלה שאלת עמ"ש הנתיבות סימן רל"ד דלפיכך מכר איסור דרבנן ואכלו לוקח צריך לשלם כיון דנהנה באכילתו וא"צ כפרה על השוגג באיסור דרבנן והא בפ"ק דחולין דף ה' ע"ב איתא דאין הקב"ה מביא לצדיקים תקלה על ידן אפילו באיסור דרבנן בשוגג אינו קושיא דהתם לא משום עונש אלא משום גנאי לצדיק כמ"ש תוס' שם וכיון דלאחרים דיודעים שזה אסור הוי גנאי לצדיק אבל אין לפטור הלוקח מטעם זה דכיון דאכלו ולא נשמר משמים הרי דאין זה בגדר צדיק ואינו גנאי אצלו

ומה שהביא ראיה להנתיבות מהש"ך יו"ד סימן שע"ב דבטומאה דרבנן אין צריך להקיצו ג"כ אינו ראיה דשאני התם דאין בו מעשה כמ"ש שם בש"ך וזה קיל מאיסור שעושה בידים ועוד דזולת הטומאה שהוא רק מדרבנן ג"כ הוי רק מדרבנן כיון שכבר נטמא באותו יום עיי"ש בפ"ת סק"ט וא"כ הוי תרי דרבנן דלא אלמו כדאורייתא כמ"ש ב"ש בסי' כ"ח סקנ"ב אבל בחד דרבנן י"ל דגם שוגג צריך כפרה ובמצל מא"ש סכ"ד הוכיח דאם אחד רוצה לבשל בכלי שאב"י מחויב להודיעו עיי"ש וא"כ קשה על הש"ך הנ"ל ולפימ"ש לא קשה ועיין תה"ד סמ"ג ושו"ת חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות פ"ה ולקמן סימן קע"ב הבאתי ראיה להנתיבות ממשנה ה' פ"ב דחלה מהא דאמר ר"י על הזקן דתיקן לאחרים עיי"ש בתויו"ט: למד

שאלה מה שהקשת עמ"ש בתשורת ש"י סט"ז דאין להתיר ספק איסור ע"י בעל רוה"ק שאומר שזה מותר דהרי בתוס' ע"ז דף מ"ה הביאו מירושלמי דבית המקדש נבנה על הר גבוה אף דגם הר נאסר לגבוה אם נעבד לע"ז משום דעל פי נביא נבנה דהנה אף אני לא אמרתי רק אם בעל רוה"ק אומר מעצמו שיודע שזה מותר אבל התם בא גד הנביא לדהמע"ה בשם ד' שצווהו לאמר לדהמע"ה לעשות שם מזבח דזה מחויב לעשות דאל"כ חייב מיתה ביד"ש

ועוד דמה שאמר גד הנביא בשם ד' לעשות מזבח בגורן ארונה ולהעלות קרבן דבזה תיעצר המגפה מיד וא"כ הוי מלתא דעבידא לגלויי דבזה