תשורת ש"י מהדורא תנינא תעו

המחזיק בלא ב"ד ובלא עדים אחרים ויש להביא ראיה מפרק ואלו מגלחין אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשו במלתא דפסיקא ליה ופירש"י ז"ל דפסיק ליה הדין ידין ומוציא מבע"ח בע"כ ויכול לנדותו על דינו ונ"ל דכ"ש אם ברור הדבר לרוב בני העיר או לטובי העיר שיוציאו מידו בע"כ עכ"ל וזה ע"כ במקום שאין מנהג קבוע להאמין עדים מבני העיר על כל ענייהם דאלת"ה בלאו הכי יוכלו שכניו להעיד וא"כ למה לא האמין השב יעקב להקהל דודאי הטובי עיר טענו נגד היורשים או כל הקהל כנראה מהשאלה שם גם כבר היה כתוב בפינקס הקהל המעשה ומי יחוש אם נא טובי הקהל אלא דקשה מה דכתב וכ"ש אם ברור הדבר לרוב בנה"ע או לטובי העיר מניין זה דהם כ"ש מצורבא מרבנן ובשלמא לרוב בני עיר י"ל כמ"ש בביאור הגר"א דרבים דינם כצו"מ אבל טובי העיר מניין אך צ"ל דלא סמך הרא"ש על טעם ראשון דנאמנים על כל בנה"ע כי קבלום עליהם והאמינום דאפשר לא קבלו עליהם והאמינום רק מה שיעסקו בצורכי הקהל בכלל האמינום שלא יצטרכו ליתן חשבון ולישבע ומה שיעשו יהא עשוי אבל לא אם יהא להם דין עם יחיד ויבואו לפני ב"ד וגם קבלה לא מהני שלא יוכל לחזור בו אלא לאחר גמ"ד ודעת רמב"ם וסייעתיה דגמ"ד היינו אם כבר הוציאו הממון מהנתבע כמבואר בירושלמי והובא בחו"מ סי' כ"ב והרי גם ת"ח א"נ נגד מי שמתדיין עמו רק מקילין עליו לענין שבועה בנק"ח כדאיתא בחו"מ סי' פ"ז סט"ו אלא לענין דעביד דינא לנפשיה כיון דקבלום עליהם והאמינום דין טובי העיר כצורבא מרבנן אבל כשבאו טובי העיר לפני ב"ד לדון עם היחיד כשאין ביכולתם להוציא בלא ב"ד או נתרצו לבוא לפני ב"ד אזי אין לב"ד לדון רק עפ"י עדים כשרים כד"ת ולכן לא כתב רמ"א בסי' ד' דרבים עם יחיד או טובי עיר נאמנים רק דיכולים למעבד דינא לנפשייהו ע"כ נידון השב יעקב שלא עשו הקהל דינא לנפשייהו רק היורשים הניחו ח"כ לרב לדון לפני דייני ישראל שפיר פסק דאין נאמנים טובי העיר כיון שנוגעים בעדותן רק עביד דינא לנפשייהו א"צ לחזור אחר הנתבע ולטרוח להביאו לדין ואם ירצה הנתבע לדון עם טובי העיר או הצו"מ יטרח הוא להביאם לב"ד וכ"מ בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ה שכתב דאם הקהל יש להם הכחשה עם היחיד הכח בידם לישבע או להפך עיי"ש וסתמא דמלתא יש להם טובים והם מתדיינים עם היחיד ולמה לא יהיו נאמנים בלא שבועה אע"כ כמ"ש. כ"ז

שאלה איש אחד היה לו חנות גדול ושם כמה דברים חמוצים ומחמת שהיה בע"ח וחתמו ערכאות החנות והושיבו אותו בבית אסורים ועלה כמה הוצאות עד שלא יספיק כל מה שבחנות לשלם החובות ובהגיע פסח לא ביטל האיש החמץ גם לא נמכר כנהוג ואחר הפסח נמכרו הסחורות בליצטאציא לקונים יהודים את"ד. ולכאורה יש לומר לפימ"ש נה"מ בסי' שס"א דאם ראה אנס בא כנגדו והמטלטלין מונחין עדיין לפניו ונתייאש דהוי יאוש כשא"י להציל כמבואר בב"י דף קט"ז בראה אנס בא כנגדו דא"י לחלל עליו מע"ש מפני שהוא הפקר קודם שבא ליד הגזלן וחיוב תשלומי דגזלן אינו רק מטעם גרמי עיי"ש א"כ ה"נ אף דהחמץ מונח בחנותו של ישראל מ"מ נעשה הפקר מקודם הפסח כיון שא"י להציל ובירושלמי פסחים פליגי בהפקיר חמצו קודם פס"ח דחד אמר דמותר אחר הפסח וחד אסר משום הערמה וכאן דנעשה הפקר ממילא ליכא משום הערמה דבשלמא אם הפקיר י"ל דיאמר דהפקיר או אפילו הפקיר בפני עדים י"ל לבו בל עמו משא"כ כאן כ"ע ידעי כיון דא"י להציל מיד הערכאות ואינו שוה כדי הוצאות וחובות ודאי נתייאש מיד לפני הפסח ונעשה הפקר אף שלא זכו בו אחרים דבע"ח מכאן ולהבא גובה ומונח בבית הלוה ואטו מה דהערכאות סגרו החנות כדינא ולא בגזלה לא יהא כראה אנס בא כנגדו

אמנם לא דמי דבשלמא אנס בא כנגדו אין בידו להמלט ומה שיש ביד הנגזל כלתה לגמרי זכותו בו משא"כ כאן אם מגנב או מתבד ברשותו קאי ולא יפטר מחובות שיש עליו ואם יתייקר ברשותו קאי ואם ירחמו עליו ויתנו ערבות בעדו יחזירו לו גוף הסחורה וזה חמיר מהא דאמרינן בפ"ק דפסחים דף ה' ע"ב בעירו חמירא דבני חילא דכיון דאי מגנב או מתבד באחריותן של הבעל הבית הן ועוברים משום לא ימצא ועוד שם דף וא"ו בבהמות ארנונא דחייבת בבכורה כיון דמצי לסלקו בזוזי עיי"ש בתוס' ואפילו לפי הגרסא דפטורה מן הבכורה לפי דחשוב יד נכרי באמצע משום דיש לגוי שעבוד עליה ומ"מ לא אמרו דכולו אינו של ישראל ולא אמרו לחלק כשאין לישראל לסלקו בדבר אחר וכגון שהוא עני אע"כ דמ"מ חשבו כשלו

ומה"ט נמי אין להביא ראיה ממ"ש או"ה בסימן נ"ח אות צ"ב שר מושל שאנס כלי כסף מישראל והחזירו לאחר זמן אפילו בחנם צריך טבילה כדאמר בגמרא בחלק שממונו של ישראל הנופל ביד עכו"ם כאלו נופל לאור וא"כ פקע ליה שם הישראל ממנו לגמרי והובא ביו"ד סימן ק"כ סי"א דשאני הכא דלא גזלו הערכאות אלא עקלו למשכון עד שישלם או ימכרו הסחורה וטרם שנמכר יש לישראל זכות בהסחורה אם יתייקר וגם לשלם בהן עכ"פ מקצת ממה שיש עליו לשלם וכן מצאתי בריט אלגזי פ"ה דבכורת דאם יכול לפרוע חובו בזה חשוב יש לי זכות בו

ומה"ט נמי אין להתיר מטעם שכתב השואל דהוה כנפל עליו גל גדול קודם פסח דמותר לאחר הפסח וכמ"ש מהר"ם שיק בחא"ח סימן רי"ט דזה הוה כנפל עליו מפולת שבסימן תל"ג במג"א סקי"ז דמותר דמה לי אם אינו יכול לבערו מצד מפולת ומה לי אם הוא סגור ומוסגר ויש כדמות ראיה מא"ח סימן שצ"ד ס"ג דהעירוב שהוא במגדל ונאבד המפתח הוי כמו שנאבד העירוב עיי"ש הנה ראייתו מעירוב אינו ראיה כלל דהתם קנין שביתה בדבר שראוי לאכילה ביה"ש ומ"מ שלו הוא אבל גם מהר"ם שיק קאי התם אשאלתו דביטלו רק לא ביערו לכן כיון דלא היה יכול לבערו מותר ע"י ביטול אבל הכא דלא ביטלו אין לדמותו לנפל עליו גל של אבנים דהוא אבוד ממנו ומכל אדם דלא קרינן בו שלך כמ"ש המג"א ובש"ע של הגאון מהר"ז זלה"ה הוסיף דכיון שא"י להוציאו אין לו שום זכות בו עכ"ל וכאן עדיין יש לו זכות בו וכמ"ש

ובפר"ח יו"ד סימן ק"כ סי"א כתב דאם משכן ישראל כלי אצל עכו"ם אפילו היה בדעתו מיד בשעת הלואה לשקועי בידו ושלא לפדותו מ"מ