תשורת ש"י מהדורא תנינא תעה

אף דמצות לל"נ ואין מתכוין להנאת הגוף מ"מ כיון דאי מבטל ליה שרי באכילה אתי למימר דשרי לבטל לאכילה עכ"ל ואיני יודע מניין להוסיף גזרה מה שלא מצינו בש"ס וראשונים אך גם לפי דבריו י"ל דשאני הכא דניכר פת זה בתוארו דנעשה בשביל גוי לחגו ועוד הרי הטו"ז כתב שם דאומר מותר חשוב שוגג אף דיש פוסקים חולקים עליו בהא וודאי יש לסמוך להתיר בדיעבד. כ"ו

שאלה בהמד"ר נשרף ורוצים לקנותה מחדש ולהרחיבה ולעשות מקומות יותר והוצאות הבנין יתנו בני בית המדרש ומעיקרא היה לאיזה בעה"ב מקום ג' במזרח מצד אה"ק ומצד דרום היה מקום שביעי ועתה רוצים הגבאים ליתן לאלו מקום שביעי מצד אה"ק במזרח דהיינו מקום שביעי מן דרום עוד שאלו כי זקן חשוב היה לו מקום אצל אה"ק ואחר שנשרף נפטר הזקן וטוענים הגבאים דלא נמכר להזקן אותו מקום רק על כל ימי חייו דהא ראיה שנמכר בזול הרבה יותר משאר מקומות ומקום זה הוא שוה הרבה יותר משאר מקומות והפינקס נשרף ואי אפשר לברר משם על איזה אופן נמכר

תשובה הנה כל מי שיש לו מקום לקוח בבית המדרש קנוי לו הקרקע של אותו מקום לחלוטין כמבואר בשו"ת הרשב"א בסי' תתקל"ה ויותר מבואר בשו"ת ח"ס חא"ח סי' כ"ט ואין לשנות מקומות הקנויים לבעה"ב מקרקע שלהם מחמת הרחבת הבהמ"ד ושינוי השם

והנה לענין יורשי הזקן הנה אף דאין ללמוד זה מצמד ובקר שבסימן ר"כ בחו"מ כי בין נמכר לחלוטין בין על כל ימי חייו לבד נקרא מכירה ואדרבה סתם מכירה הוא לחלוטין אף דנוהגין לכתוב בפינקס הקהל או בשטרי קנין המקומות דנמכר לחלוטין לו וליורשיו אחריו זה הוא רק לתוספת ביאור ושופרי דשטרי וכאן דנשרף הפינקס ואין להם שטרי קנין אין לדון מחמת דנמכר בזול הרבה לפימ"ש התוס' בר"פ המניח ובר"פ שור שנגח את הפרה ובר"פ המוכר פירות בד"ה וליחזי דאין הדמים מודיעין להוציא מחזקת המחזיק וכ"כ בחידושי רמב"ן ר"פ המוכר את הבית דלא אמרינן הדמים ראיה אפילו לבטל חזקה לחודא וגם ל"ל כאן אם בכדי שהדעת טועה יחזיר האונאה או ביטול מקח כדאיתא בחו"מ סי' ר"כ דהתם במטלטלי אבל כאן בקרקע אין אונאה לקרקעות ואפילו ביותר מפלגא הוי פלוגתא ואף דבקרקע לא שייך תפיסה וגם הוא לענין יורשים דעדיין לא הוי בחזקתם מ"מ זה הזקן שירד ברשות והספק אם על ימי חייו לבד חשוב הקרקע בחזקת הזקן וכמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' תתקע"ב לענין תרי ותרי אם הוי תנאי להחזיר הקרקע כשיחזיר המעות עיי"ש וממילא הוי נמי בחזקת היורשין וכמ"ש הריב"ש בסי' ק"ס דהיכא דמחמת ספק אין מוציאין מחזקת בעלים כן אין מוציאין מן היורש אף דנולד הספק קודם שהחזיק היורש

וכל זה אם הגבאים טוענים בספק רק מחמת דהדמים מודיעין אבל אם טוענים בברי הרי כאן שני עדים אם אין נוגעים בעדותם אבל כשנוגעים כגון זו דאם לא יהא מקום הזקן ליורשיו ימכרו המקום ולא יצטרכו ליתן מכיסם על הוצאות הבנין כמו שיצטרכו ליתן אם לא ימכרו המקום ומה שכתב בש"ע חו"מ סי' ל"ז סכ"ב דעכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל על כל ענייניהם וכשרים אפילו לקרוביהם הרי כתב בשו"ת שב יעקב חחו"מ ס"ח דהיינו דוקא בעסק תקנתם היכא שיש מנהג קבוע שם אבל לא לענין תביעת הקהל על יחידים וכ"פ בתשובת מהרמ"ל סי' מ"ב בענין ס"ת דאין עדותן עדות משום דכל העיר נוגעין בעדותן ובספר נחלת שבעה סי' כ"ז נמי כתב דדוקא היכא שיש מנהג קבוע אבל אם לא נהגו כך רק מאליהן לא ולאו כל כמינייהו לומר שהוא כאן מנהג קבוע אא"כ ידוע בודאי שהוא מנהג קדום וכ"ז שלא הביאו ראיה דמהני על פי הדין פסולין בני העיר להעיד להוציא מחזקת היורשין היכא דנוגעין בני העיר והובאו בפ"ת סי' ל"ז סקי"ד ואף דפ"ת שם העלה בצ"ע מ"מ מאן ספין להוציא מחזקת היורשים

אמנם י"ל כיון דאם אין חזקה או רוב לשום אחד אמרינן הדמים מודיעין ה"נ יועילו עדים מבני עיר דהיכא דיש רגל"ד מועיל גם עדות עד אחד כדאיתא במשנה רפ"ו דסוטה אמר עד אחד אני ראיתה שנטמאת ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין אף לפוסלה מכתובתה ופרש"י משום שרגלים לדבר ומינה יליף הנו"ב דכ"מ דיש רגל"ד ע"א נאמן אלא דאין כל רגל"ד דומין ואפשר נמי נוגעים גרועים מאלו

אמנם בשו"ת הרא"ש כלל ואו סי' כ"ו כתב וז"ל ומה שכתבת מה יהיה על ההקדשות שבעולם כל שיחזיק בהם לא יוכלו שכיניו להעיד אם יש גבאים בעיר נאמנים על כל בני העיר כי קבלום עליהם והאמינום ומוציאין מיד המחזיק בלא ב"ד ובלא עדים אחרים והובא בדמשק אליעזר על חו"מ סי' ד' וסי' ז' וכתב דהיינו אם יודעים הגבאים או טובי עיר שהדין עמהם רק שהיחיד מכחיש ולהם אין עדים כשרים עושים דין לעצמם אף דנוגעים בעדותם

אך אין נידון מקומות ביהכ"נ או בהמד"ר דומה להקדשות דמקומות הן של כל יחיד לעשות בו כרצונו למכור ולמשתי שיכרא בהמעות ולא על כזה קבלו הגבאים והאמינום להוציא אדם מחזקתו ומנחלתו נחלת אבותיו שירד ברשות הקהל ע"י מכירה ודמיו בו ואפילו קודם מכירה אינו הקדש אלא עומד למכור ליחידים גם בכל תפוצת ישראל נותנים שטר קנין לכל מי שקונה מקום או כותבין בפינקס הקהל לשמו של כל מי שקנה איזה מקום קנה ואין סומכין בזה על הגבאים כי כל אחד רוצה להיות בטוח בשלו והבו דלא לוסיף כי בלא"ה פקפק בתומים סי' ד' סק"ג על ראיית הרא"ש וגם בשו"ת שב יעקב חחו"מ ס"ח הנידון היה שהקהל תבעו מיורשי יחיד מה שהוצרכו ליתן להמוריש מקופת הקהל ומשמע שטובי הקהל תבעו זה ובאו בטענת ברי מ"מ פסק דאין נאמנים להוציא מהיורשים של יחיד וכך לי מקופת הקהל או מקום שבבית הכנסת אם ימכרו יפול המעות ג"כ לקופת הקהל ויעשו מהם צורכי הקהל וצ"ע

אבל קשה על השב יעקב דהרי הרא"ש כתב שם וז"ל ומ"ש מה יהיה על כל ההקדשות שבעולם כל שיחזיק בהם לא יוכלו שכניו להעיד אם יש גבאין בעיר נאמנים על כל בני העיר כי קבלום עליהם והאמינום גם בדבר שידוע לרבים לרוב בני העיר או לטובי העיר נ"ל שמוציאין מיד