תשורת ש"י מהדורא תנינא תעד

כד

עוד כתב על מ"ש בתשורת ש"י סימן תרי"ח דגידם א"י לעשות שליח לקשור לו תפילין שיקיים בזה מ"ע וקשרתם דבשו"ת מהר"ם שיק כתב להיפך עיינתי שם ולא הזכיר דברי בית מאיר ולא דברי הגמרא שהביא הבית מאיר שם וודאי אישתמיטתיה אז גם מ"ש מהר"ם שיק אהא דעבד מביא גיטו של עבד אלו ראה בבית מאיר לא היה כותב כן

הגם דלכאורה יש לדחות הוכחות הבית מאיר שהוכיח מב"ק דף ק"י דאיתא שם בכהן זקן וחולה שהביא קרבנותיו נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ופריך אי מצי עביד עבודה גם עבודתה ועורה נמי תהוי דידיה ואי דלא מצי עביד שליח היכי משוי עיי"ש די"ל הטעם דבשלמא אם מצי עביד אם לא מהני שליח שיהא כמותו כאלו בעצמו עושה המצוה ודאי יקריב בעצמו נמצא לא חב לאחריני לכן מועיל השליחות נמי אבל אי לא מצי עביד בעצמו אם לא יעשה שליח ע"כ שייך לאנשי משמר נמצא חב לאנשי משמר אף דעבודתה דהיינו הבשר כפירש הרמ"ה וא"ז וגם עורה לאנשי משמר מ"מ מצות העבודה נוטל מהם וכמה מסרו נפשם על זה והוצרכו לפייסות כדאיתא ביומא והוי כתופס לבע"ח או כמגביה מציאה לחברו דאיתא בב"מ וגיטין וכתובות דלא מצי משוי שליח לדעת התוס' וכן איפסק הלכה בחו"מ סימן ק"ה אבל אין הטעם משם חסרון כח של המשלח אך לרש"י דס"ל דשליח מצי משוי אפילו חב לאחריני ע"כ מוכח כהב"מ דגידם לא מצי משוי שליח על מעשה דא"י לעשות בעצמו

ועדיין י"ל גם לרש"י לפימ"ש בערך ש"י על חו"מ סימן ק"ה לתרץ דברי רש"י דדוקא בתופס לבע"ח מצי משוי שליח כיון דלפי הסידור שהיו מסדרין הב"ד להבע"ח היה מגיע לו חלק ובזה ליכא עברה לכן מגו דמועיל השליחות והתפיסה על חלק זה מועיל על כולו עיי"ש וא"כ הכא דכולו רק לאנשי משמר לא מועיל השליחות לאחר כלום כיון דחב לאנשי משמר

אמנם נראה דזה אינו דשאני כהן המביא קרבנותיו דהן שלו מה אכפת במה דחב לאנשי משמר ועושה כהן אחר לשליח דמי יעכב עליו שלא יעשה בשלו מה שירצה ואינו דומה למציאה או לתופס לבע"ח דעדיין אין הממון שלו כלל קודם התפיסה וכ"ע מודו דבזה דמביא קרבנותיו מצי משוי שליח

ואפשר נהי דהכהן שמביא קרבנותיו רשאי לעשות בשלו מ"מ השליח עושה עולה כדאיתא בפ"ד דשבועות דף ל"א ואשר לא טוב עשה בעמיו זה הבא בהרשאה דמתעבר על ריב לא לו ומה"ט כתב המרדכי בב"ק פרק מרובה דא"י לעשות מורשה שלא בפניו וכתב בביאור הגר"א בחו"מ סימן קכ"ג משום דאיסורא לא ניחא לו דלקני הרי דזה הוי איסור להכי אפילו נימא דליכא בזה משום אשלד"ע כיון דליכא למשלח כמו שחלקו נו"ב וקצו"ח בסימן ק"ה על הפנ"י שכתב הטעם דלא מצי משוי שליח משום דאשלד"ע והנו"ב וקצו"ח הוכיחו דהיכא דאין העברה למשלח רק לשליח יש שליח לד"ע עיי"ש מ"מ כיון דשליח עושה עברה אין הקרבן לרצון משום דהוי מצוה הבא בעברה וכמ"ש דלכתחלה אין מניחין אותו לעשות שליח ולהכי פריך הש"ס איך קתני דנותנה לכל כהן שירצה כיון דחב לאנשי משמר מ"מ פשטות לשון הגמרא אי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי משמע דהמניעה מחמת המשלח דאין יכול לעשות שליח וכ"כ בחידושי מהר"ץ חיות שם דהטעם דקי"ל בנזיר דף י"ב כל היכא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח

ומ"ש השואל דבאס"ז כתב דלא התירה תורה שיתן לכל כהן שירצה אלא כשראוי לעשות בעצמו לא מצאתיו באס"ז ומה שהקשה על רש"י שפירש שם כיון דלא חזי לאכילה לא משוי שליח לאכילה והא בלא"ה האכילה מצוה שבגופו שנאמר ואכלו אשר כופר ובמצוה שעל גופו ל"ש שליחות י"ל דאין תכלית מצות אכילת הקרבן לכהן לקדש גופו אלא תכליתו שיהא הקרבן נאכל לכהן ואינו דומה לתפילין וכמו שמחלק במלא הרועים בערך אשלד"ע אות י"ג והא דכתיב יאכלו אשר כופר שזהו שכר עבודתו ועיין כו"פ סימן ס"א סק"ו והובא ביד אפרים שם ואף דרק מסופק היינו כיון שהוא לא מצי עביד מחמת ריחוק הדרך מ"מ יכול לילך מהכא להתם וכן נוהגין לשלוח גט על הבי דואר למדינה רחוקה והשליח שבמקום הבעל עושה שליח שבמקום האשה אבל גידם דאין בידו כלל לעשות אין ספק ועיין בהגהות חת"ס על מסכת נזיר די"ב אח"כ מצאתי בשו"ת חכמת שלמה סי' א' כתב ג"כ דאשה אין יכולה לקשור לו משום דאינה מחויבת אלא דחולק על הב"מ וס"ל אף דלא מצי עביד מחמת דאין בכחו מצי משוי שליח וכיון דראוי לבילה לעשות שליח המחויב אין בילה מעכבת ומקיים המצוה מה שמונחים התפילין עליו. כ"ה

שאלה יהודי היה לו משרת גוי ומזונותיו עליו וכשהגיע חגיהם דנוהגין לעשות פת עבה עם ביצים ועשה לו היהודי פת כזה ובתוך הבצים נמצא אחת עם טיפת דם ועירב בהם גם ביצה זאת ובין הביצים והפת היה יותר מששים ובין כך הלך לו המשרת ונשאר הפת להיהודי אם מותר לו לאוכלו. נראה נהי דאין מבטלין איסור לכתחלה ואם ביטל במזיד אסור מ"מ היינו אם ביטל כדי ליהנות או לאוכלו ישראל אבל זה מתחלה נתכוין רק בשביל הגוי אשר מותר לאוכלו א"כ לא נתכוין כלל לבטל איסור וראיה לזה מהר"ן פרק אין מעמידין שכתב דלא נאסר לבטל איסור לכתחלה אלא למי שנתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו דאל"כ איך ציוותה תורה להגעיל כלי ב"י הלא הוא מבטל הבלוע בכלי במי הגעלה לכתחלה אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו עכ"ל וודאי מ"ש כדי ליהנות ממנו היינו כל איסור לפי איסורו אם אסור בהנאה אין לבטל איסור כדי ליהנות ממש ואם מותר בהנאה דוקא במתכוין ליהנות ממנו באכילה דאם מותר בהנאה מה אכפת אם מתכוין כדי ליהנות בלא אכילת ישראל הא גם בעיניה מותר ליהנות ממנו וא"כ כאן דמותר בהנאה בלאו התערובות רק אסור באכילה לישראל אין איסור לבטל רק אם מתכוין לבטל כדי לאכול ממנו ישראל והכא נתכוין לאכילת גוי ולא נתכוין לבטל איסור

וראיתי בפרמ"ג סימן צ"ט בשפ"ד סקי"א שכתב דאסור לבטל אתרוג של ערלה בכשרים