תשורת ש"י מהדורא תנינא תע

כף

שאלה על מ"ש בתשורת ש"י בסימן י"ד דרביעית יין שמזגו במים אין לברך אחריו מעין שלש משום דהמים מפסיקו כתב השואל דזה תליא במה שנחלקו אם שותה קאווי חם דמוכרח לשתות מעט מעט ושוהין מתחלת השתיה עד סוף שתיית רביעית יותר מכשיעור שתיית רביעית אם אמרינן כיון דאורחיה בהכי מצטרף את"ד

תשובה זה אינו דכאן כ"ע מודי דהוי הפסקה דאין לומר אורחיה בהכי רק אם דרך רובא דעלמא כן כדאמרינן בעירובין דף כ"ח אטו בבל רובא דעלמא ושם דף כ"ט אטו פרסיים רובא דעלמא ננהו ובשבת דף צ"ב ואנשי הוצל רובא דעלמא ושם בדף קמ"ד ע"ב מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא ופרש"י דמשום איהו לחודיה נשוי דרך רמונים לסחיטה הרי דבכל דבר שבאנו לומר אורחיה בהכי היינו אם הוא אורח רובא דעלמא וכן מצאתי בשו"ת זרע אברהם בחא"ח ס"ד אלא שלא הביא ראיות הללו והנה כתב רמ"א בא"ח סימן רע"ב ס"ה דיינות שלנו יותר טובים בלא מזיגה ומקורו מהטור וראשונים א"כ ודאי רובא דעלמא שותים בלא מזיגה ול"ל אורחיה בהכי ואם המוכר יין סבאו מהול במים רע רע יאמר הקונה משא"כ שתיית קאווי חם דרובא דעלמא שותים מעט מעט

והשיב השואל דאדרבה משבת ראיה להיפך דהרי מבואר שם דהיכא דאחשביה ל"א בטלה דעתו וכ"כ מג"א ר"ס ש"כ ולא דק דהא בשבת שם דף קמ"ה מסיק ד"ת אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים ופרש"י אסרה תורה מלאכה ודריכת זתים וענבים הוא דשויא מלאכה אבל שאר דריכת לאו אורחייהו בהכי ולאו מלאכה ננהו עכ"ל הרי דרק חומרא דרבנן בסחיטת רמונים משום דאחשבינהו למשקה גזרו משום דנראה כמלאכה דסחיטת זתים וענבים אבל לענין ברכה מהיכי תיתי לומר דאחמרו לברך דהוא חומרא דאתי לידי קולא ברכה לבטלה כיון דמדינא לא חשוב אורחא בהכי מחמת דאחשבינהו ולא שייך בזה לגזור משום איסור דאורייתא והמג"א גם לענין איסור סחיטה העלה דדוקא אם יש אתרא ודוקא בענין שאם היה לכל העולם פירות הרבה כאלו היו סוחטין ג"כ וזה לא שייך כאן. כ"א

שאלה שאלת עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י סימן ש"ע דמש"ה סתם הרמ"א בסוף הסימן ש"כ כדינו של מהרי"א בלא שום צירוף אחר להיתר משום דדעת הרמ"א בחו"מ סימן ס"ו סי"ז דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אם תפס הלוקח כשבא לעולם קנה ולכן הרמ"א דמיירי דגם בשעת לידה היה ברשות הגוי ממילא זכתה לו רשותו בשעת לידה וא"צ עוד להטעם שכתב מהרי"א דנעשה כאומר וכו' ול"ל דאין הגוי מחמת חצרו רק כשיוצא הולד מהרחם ואזי חל קדושת בכור ואי אפשר כלל למכרה אז דהא מוכח מהג"א דב"ב פמ"ש ושו"ת מהרי"ו סימן ס"ט דאם מקנה העובר ואומר לכשתלד קנה הגוי ופטור מבכורה הרי אף דאין הקנין חל רק בשעת לידה מ"מ פטורה מבכורה ותמה מעלתו שהרי ודאי גם הג"א ומהרי"ו לא התירו רק באומר בפירוש שיקנה עם יציאת מיעוטו וכמ"ש הקצו"ח סימן ר"ט סק"י וכ"כ גם בהגהות רע"ק סימן ש"כ אות א'

תשובה נהי דקצו"ח ורעק"א כתבו דצריך שיאמר בפירוש שיקנה עם יציאת מיעוטו לגר מיירי דכתבו הכי מהרי"א ומהרי"ו והג"א לא הזכירו מזה כלום דצריך לומר כן בפירוש ואם הכי דעתם לא ה"ל למסתם כל כך ולכתוב היתר ליתן מכשול דיסברו כל רואיהם דא"צ לפרש וגם בביאור הגר"א הביא כן דבריהם בסתם וא"כ לא עלי תלונתו רק עליהם ומפרט דבעצמי הרגשתי בזה וכתבתי בתחלה ואפשר ואח"כ כתבתי ועוד עיי"ש

אך הקצו"ח הכריח דלא כתה"ד וסייעתו מהא דאיתא בתמורה דכ"ה א"ל רב עמרם לר"ש אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי א"ל מאי תבעי לך היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי ואמר אביי דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ופרש"י הואיל ובהדדי אתי למיחל ודאי דברי הרב קודמין וקוב"ה עבדיה לקט ה"נ דברי הרב קודמין ובכור הוא עכ"ל ונ"ל דאין מכאן ראיה לסתור דברי תה"ד וסייעתו דשאני התם דאמר להדיא עם יציאת רובו עולה אבל באמר לכשתלד יש לפרשו דמשמע בגמר לידה ויש לפרשו מתחלת לידה עד לבסוף דהא בחולין דף ס"ח פליגי אי יש לידה באברים הרי דמשמע נמי לידת מיעוטו וכן בלשון תורה כתיב בילדכן את העבריות וראיתם על האבנים אם בן הוא ופרשו דהיינו קודם יציאת הולד הרי דקרי לידה ומה דביציאת מיעוטו אינו קדוש דלא נקרא לידה הוא רק לפי ד"ת דהמיעוט נגרר אחר הרוב ואפילו אם בלשון תורה אינו נקרא לידה מ"מ לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד וכיון דמשמע הכי ומשמע הכי אמרינן לישנא דמהני קאמר כדאיתא בר"פ השולח וכ"ש כאן דעביד מעשה בכדי לא עביד כדאיתא בחו"מ סימן מ"ב וא"כ אם אמר כשתלד יש לפרשו מתחלת לידה ביציאת מיעוטו עד סופו יקנה כל פורתא ופורתא וכיון דמיד ביציאת מיעוטו קנה הגוי אותו מיעוט הוי יד נכרי באמצע ואין חל עליו קדושת בכור

ועוד נראה לפימ"ש רשב"ם בב"ב דף קמ"ב דאם אמר לכשתלד אז ראוי לקנות לגמרי וגם מהרי"ו סימן ס"ט כתב דאם אמר לכשתלד קנה ה"ט לכשתלד אז נגמר הקנין נראה כונתם כיון דעובר חשוב קצת בא לעולם אלא דלא נגמר עדיין ומכוסה א"א שיגמר הקנין מיד אלא מתחיל הקנין קצת ונגמר לכשתלד ואנו מפרשין דבריו כן משום דבלא"ה לא קנה ובכדי לא עביד וכ"ש במוכר עובר לגוי כדי להפקיע מבכורה דמיירי בה תה"ד ומהרי"ו וא"ז והג"א דאנו מפרשין כן דבריו כיון דעושה כדי לאפרושי מאיסורא ע"ד חכמים הוא מוכר באופן המועיל וא"כ מתחיל הקנין במקצת בעודו עובר ויד גוי באמצע לכן פטורה מן הבכורה אך הא בפ"ק דערכין פליגי רבנן ור"מ אי אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומתקנין דבריו לר"מ עיי"ש בתוס' דף ה' ורבנן פליגי אך בשו"ת מהר"ם הובא בפ"ת לחו"מ סימן מ"ב סק"ז דדבר הנקנה בע"פ בדיבורא אם יש ספק בענין אמרינן תמיד יד המוציא עה"ת אפילו היכא דנתבטל דיבורו לגמרי ודוקא בשטר דעביד מעשה אמרינן בכדי לא עביד עיי"ש וכה"ג כתבו התוס' ר"פ הנושא דף ק"ב דהואיל וטרח לכתוב שטר גמר ומשעבד נפשיה ועיין טו"ז יו"ד סי' רס"ז