תשורת ש"י מהדורא תנינא תסט

ועיי"ש בתוס' ד"ה לא זז ואי ס"ד כל זמן שלא עשה תשובה בפועל כגון סיגוף לא נמחל לו מה פריך כל יומא נמי הא צריך יוה"כ לכפר עליו אף דעדיין לא סיגף עצמו בפועל ומ"מ תוהה על הראשונת הוא. יח

יתומה מאביה ואמה יצאה מעירה למקום אחר אח"כ חזרה וישבה זמן מועט אצל אחותה ויצאה משם לעיר אחרת וישבה שם כחצי שנה ונשתדכה ונשאת לאיש ממקום אחר וניתן הרח"ש להרב שבעיר החתונה והרב שבמקום אבי היתומה תובע חלק מהרח"ש

תשובה הגם שבד"מ אין להשיב לבע"ד אחד מ"מ נראה בכגון זו שלא יפול בו טענות והכחשות כי הכל גלוי מותר להשיב כמ"ש כעין זה בתשובת רמ"א הובא בפ"ת חו"מ סימן טו"ב סקי"א

ונראה ללמוד דבר זה מהמבואר בש"ס ובא"ח סימן תס"ח במג"א וביו"ד סימן תרי"ד דאם יצא מעירו למקום אחר ואין דעתו לחזור תו אינו כבני עירו הראשון הן לחומרא הן לקולא לענין מנהג ותקנה ה"נ בשלמא אם האב משיא בתו אף דדעתה לצאת למקום בעלה מ"מ השתא מיהת החתונה בעיר זה או משום דהחיוב הרח"ש על האב והוא נשאר בעירו משא"כ זו דאין לה אב ונשאת במקום אחר ואין דעתה לחזור לעיר מולדתה אינה תו בשום חיוב המקום שיצאה משם וחפשתי ומצאתי ברשד"ם חיו"ד סימן קי"ט שלמד גם כן לענין הנוגע לתועלת העיר אם יצא משם ודעתו שלא לחזור דפקע ממנו חיוב העיר שיצא משם ואפילו אחר זמן חזר למקום הראשון נידון כחדשים הבאים לעיר ומכח הדין אם הלך למקום אחר ואין דעתו לחזיר דדינו בין לקולא בין לחומרא שלא כבן עיר הראשונה שיצא משם ועוד הביא ממ"ש הר"ן דמוכח בגמרא דאפילו לא ירד להשתקע אלא לגור כיון שעמד שם יב"ח הוא כבני העיר לכל מסין ולתשחורת ולפסי העיר ולכל העניים כאנשי העיר ממש וכשלא עמד שם י"ב חודש אפילו ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר לכל מילי אלא לקופה ולתמחוי ולכסות ולקבורה בזמנים ידועים עכ"ל ולפ"ז יתומה זו שיצאה מעיר מולדתה לאמערקא וישבה שם כמה שנים נעשית כאנשי אמערקא ולכל עניינים פקע ממנה חיוב עיר מולדתה וכשחזרה אח"כ לעיר מולדתה אפילו ע"ד להשתקע כל זמן שלא שהתה יב"ח עדיין אינה כאנשי עיר מולדתה וממילא כשנשאת במקום אחר אין עליה חיוב רח"ש לרב העיר מולדתה ובמג"א סימן תס"ח כתב דמהרי"ל ס"ל דבחורים מותרים לאכול מבדיקות הקולות במגנציא אף שבאו ממקומות המחמירים משום דאין אנו בקיאין כחומרי מקום שיצא משם ושהלך לשם הא אי לאו טעמא דאין אנו בקיאין אעפ"י דדעת הבחורים ללמוד במגנציא שנים או שלשה שנים מ"מ נקראים דעתם לחזור והל"ל דנותנין עליהם חומרי מקום שיצאו משם עיי"ש וא"כ לא ס"ל כהר"ן ומ"מ אין להוציא ממון ככל ספיקא דדינא וכ"ז א"צ רק אם המנהג שם ליתן רח"ש להרב שבעירו גם כשהחופה אינו תחת גליל הרב או שכן מפורש בכונסת שנתנו בנה"ע להרב ועיין לקמן סימן קי"ז

עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י בסימן א' לענין קהל שעשו תקנות ביניהן והתנו דמי שיעבור יתן כו"כ קנס לצורך צדקה ועבר אחד על התקנה דלא מועיל שאלה כיון דהוי עד"ר וכתב השואל די"ל עפימ"ש הטעם דעד"ר לא מצי למשאל דלא מצי למימר לחכם אדעתא דהכי לא נדרתי דהא לא תלה הנדר בדעתו אלא בדעת אחרים וא"כ י"ל דכ"ז דוקא בנדר סתם אבל באסמכתא שתלה הדבר בתנאי שאם יעבור יתן כו"כ קנס לצדקה א"כ הרי ע"כ תלה הדבר בדעתו ולא בדעת אחרים שהרי בידו שלא יעבור ולא יתחייב בהקנס ושפיר י"ל דבכה"ג גם כשנדר עד"ר מהני שאלה את"ד

תשובה אין מובן כלל סברתו נהי דתלוי בדעתו שלא יעבור אבל ההתרה לבטל הנדר תלה בדעת אחרים ועוד בר"ן וריטב"א בפ' השולח כתב דהטעם דעד"ר אין לו התרה משום דאלימא מלתא

אך לכאורה יש לצדד מטעם אחר דהא דבצדקה ליכא אסמכתא הוא מחלוקת הפוסקים אלא דנפסק הדין ביו"ד סימן רנ"ח כהמחמירין והא דנדר שעד"ר אין לו התרה אין מבואר אם הוא מן התורה ולפי דעת רבינו אביגדר שהובא ביו"ד סימן רכ"ח סכ"א בהג"ה דבדיעבד מותר משמע דאין זה רק מדרבנן לכתחלה דבדאורייתא אין לחלק בין תחלה לדיעבד וכמ"ש בערש"י שם וא"כ יש לומר דבאסמכת נסמוך לקולא על הפוסקים דגם בצדקה שייך אסמכתא ומהרי"ט בח"ב חיו"ד סכ"ה כתב דאסמכתא בצדקה פלוגתא דרבוותא ואזלינן לחומרא וא"כ י"ל דלענין עד"ר ניזל לקולא ומפרט דהראיות שהובא במהרי"ט שם דליכא דין אסמכתא בצדקה לא מיירי לענין שלא יועיל שאלה בעד"ר ולפימ"ש ר"ן וריטב"א הטעם דעד"ר אין לו התרה משום דאלימא מלתא א"כ למה לדבר מצוה מתירין ועכצ"ל דמשום דאין זה רק מדרבנן ובמצוה לא גזרו

אמנם בשו"ת מיימני לסדר הפלאה סימן ד' מבואר בנדר עד"ר שאם יצחק בצחוק יאסרו כל פירות עולם עלי זולת חטים דאין לו התרה בשאלת חכם כיון דנדר עד"ר אלא דמשום דא"א לו לעמוד ושלא יצחוק הוי דבר מצוה ונשאלין משום מצוה גם בעד"ר

גם בתוס' בשבועות דף כ"ט ע"ב בד"ה כי הקשו דחרמות שקהל גוזרין ע"ד הקהל איך יש להן היתר כיון דהוא עד"ר וכן הקשה רמב"ן והובא במהרי"ק שרש קפ"א והרי החרמות הן אם יעבור אחד מהקהל על תקנתם כמ"ש רמב"ן בשו"ת המיוחסות שלו סימן רפ"ח וכ"כ הרא"ש בשבועות שם הרי דגם כה"ג אין מועיל התרה בעד"ר וכן מוכח ממ"ש ר"פ בפרק האומנין במרדכי דאם נדר ואם ישאל על נדרו יהא בנידוי בזה ובבא דאין לו היתר משום דלעוה"ב הוי כעל דעת המקום וכתב מהר"ם פאדווה בסימן עין והובא בד"מ סימן רכ"ח אות כ"ט דע"ד המקום הוי כעד"ר וכ"כ ד"מ שם אות י"ח בשם רשב"ץ הרי אף דהוא על תנאי אם יעבור מ"מ כיון דעד"ר נדר אין לו התרה וכן מבואר בשו"ת רשב"א ח"ג סימן שי"ט הובא בב"י יו"ד סימן רכ"ח בבד"ה ובשע"ת סימן תקנ"א סט"ז דנדר שעד"ר על תנאי אין לו התרה אם אינו לדבר מצוה.