תשורת ש"י מהדורא תנינא תסח

אך עלה על דעת הב"ד כיון שנשבע ראובן עפ"י פסק השופט והניחו שמעון לישבע אף שבידו היה להחמיץ הדבר ולבקש זמן אחר ובין כך היה יכול לעמוד עם ראובן לד"ת הרי נתרצה וכמאן דאמר השבע וטול דמי דלא כן אנכי עמדי דאף דדן לפני השופט מעצמו לא עלה על דעתו שיביא ראובן עד א"י ומחמת כן יפסק השופט שישבע ראובן וודאי לא ברצון שמעון

ואי משום דשתק והניחו לישבע הוי כנתרצה אפשר לפימ"ש נה"מ בסימן פ"א סק"ה דאם עשה מעשה בשל חברו על פי דיבורו בפניו ושתק דהוה כריצוי ה"נ הוי כריצוי אך בשו"ת מהר"ח א"ז סנ"ג הוכיח בראיות דגם כה"ג לא הוה כהודאה וריצוי

ואין לומר דשאני הכא דאם לא הוי כהודאה וריצוי איך שתק והניח לראובן לישבע שבועת שקר או שבועות שוא דעבד איסורא והוי לו לבקש זמן אחר ובין כך יעמדו לראובן לד"ת דהא בגיטין פרק השולח דף מם איפסק הלכה דאם העבד נשא בת חורין בפני רבו ושתק הרב ולא ערער ולא מיחה מ"מ לא יצא לחירות דשתיקתו לא הוי כהודאה רק אם השיאו רבו ב"ח דעשה מעשה בעצמו אזי הוי כהודאה ועיין רשב"ם ופרש"י על הריף בפי"נ דף קכ"ח אהא דהשבע וטול ונשבע דאינו יכול לחזור בו משום דעל פיו נשבע ובצאוותו הא הימניה בשבועה וכמאן דאודי ליה עיי"ש וכאן לא בצוואתו נשבע וליכא ריצוי והודאה: יז

שאלה בע"ג בא לפני הרב לסדר לו תשובה על שביום אתמול נסע ליער עם שיירא של גוים לפני אור הבוקר ובעת עברו דרך שכונת יהודים וצערא נהר ורצה להתעכב. שם להתפלל ולא רצו חבריו להמתין עליו ולא נתעכב לבדו כי הדרך רע אף שאינו מסוכן והתבושש ביער כל היום ולא הניח תפילין כי לא הביא עמו מביתו וזה קרוב למזיד והמג"א סימן תקכ"ז סק"ו כתב דשכחה מחמת שנתעצל תחלה הוי פשיעה ולא אונס וכתב השואל דיש ראיה מפרש"י ריש ב"ב ד"ג ע"ב אהא דקאמר הש"ס לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבני אחריתי חד אמר משום פשיעותא ופרש"י דלמא מתרמי אונס ופשע ולא בנו לה משמע היכא דמעיקרא לא עשה כהוגן אף דאח"כ איתרמי אונס הוי פושע ויכתוב סדר תשובתו וגם אם יניחו אותו להתפלל לפני העמוד כי אבל הוא תוך יב"ח את"ד

הנה לפי הבנתו בפרש"י ה"ל לרש"י לכתוב דלמא פשע ומתרמי אונס ולא בני אחריתי ולמה הפך הסדר וכתב דלמא מתרמי אונס ופשע ועוד דבפ' בנה"ע כ"ו ע"ב פרש"י שמא יפשע ויתייאש ולא יבנה אחר לכן נ"ל דס"ל לרש"י דלמה יחוש לפושע ואחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן כמ"ש הרא"ש בפרק הרבית וכ"פ הובאו במדות חכמים לקה"י וכה"ג איתא בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"ב אחזוקי אנשי בגנבי לא מחזיקינין ואף דיש לחלק דעל מעיקרא מוקמינן ליה בחז"כ משא"כ על להבא דשמא ימות חיישינין כדאיתא בפ' כל הגט ה"נ שמא יתקלקל מ"מ משמע דסברא זאת מחמת רובא דישראל שאינם פושעים ומפרט דגמרא מייתי בב"ב הדין באמוראים הכי וגם לחוש לאונסא ליכא למימר דהרי הש"ס אמר משום פשיעותא וע"כ משום דאם יתרמי אונס רחמנא פטריה כמ"ש מהרי"ט ח"א סימן קל"א לכן פרש"י שמא יתרמי אונס אלא דמ"מ אם יתאמץ ויהדר למצוא הרווחה היה יכול לבנות אלא דיתייאש מחמת האונס דבכה"ג ל"ל אונס רחמנא פטריה ומ"מ בכה"ג לאו רשע הוא כל כך ונמצא דברי רש"י בב"ב ובמגילה אחד הם ולפ"ז לכאורה משמע מפרש"י דאם תחילה היה יכול לבנות רק נתעצל ואח"כ אירעו אונס לא פושע הוא מדלא פירש הכי

אך מפרש"י רפ"ב דביצה אהא דקאמר התם שמא יפשע פרש"י ישכח והובא בחידושי הרש"ש בשבת דף כ"א ע"ב מוכח דשכחה פשיעותא הוא וצ"ע דא"כ בעובדא דסמיא ושמואל שם דלא אמר לו שמואל פושע את רק כששכח גם בשנה שניה משמע דבפעם ראשון ל"ח פושע וצ"ל כיון דההוא סמיא מסדר מתניתא קמיה דשמואל והוי ת"ח לא חשדו לפושע וכסבור ודאי קרה לו אונס ועיין יש"ש שם והא תנן באבות הוי דן את כל אדם לכף זכות מכ"ש ת"ח

אך המג"א בסימן תקכ"ז סק"ו הקשה מסימן ק"ח דלענין שכח מלהתפלל חשוב אונס ונ"ל דשאני תפלה דרגיל להתפלל כל יום ולא שכיח שישכח לכן מה דסמך תחלה שיתפלל אח"כ אינו פשיעה וכה"ג כתב הב"ח הובא במג"א סימן תל"א משא"כ לענין ע"ת דאינו רגיל כל יום שכיח שישכח ולא היה לו לסמוך שלא ישכח לכן חשוב פושע ומה שהביאו בסימן ק"ח ראיה מהנמ"י שכתב גבי הניח אבן בחיקו ושכחו ונפל ממנו והזיק דחשוב אונס משום דלא שכיח אף דהתם אינו רגיל דמ"מ לא שכיח כיון דיש כמה צדדים שמא לא יפול האבן מחיקו ואם יפול שמא לא יזיק לאחרים ובשער אפרים סכ"ח כתב שמא לא ישכח האבן בחיקו ישמא לא יפול ויזיק עיי"ש וכיון דהוא מטעם דלא שכיח חשוב אונס ה"נ לענין תפילה כיון דרג"ל להתפלל כל יום לא שכיח שישכח וחשוב אונס דלא פשע תחלה מה דסמך והמתן להתפלל אח"כ ובזה מתורץ קושיית מג"א בסימן ק"ח סקי"א דביו"ד לענין שבועה לעשות עד ז"פ ולא עשה מיד ואח"כ שכח הביא רמ"א דעת אגודה דלא מיקרי אונס ובסימן ק"ח לענין תפלה סתם דהוי אונס וגם לא קשה על האגודה מהא דהניח אבן בחיקו

ובנ"ד עכ"פ אינו דבר ברור שיחשב כמזיד במה דלא הביא עמו תפילין וסמך שלא ישכח אח"כ או אפשר גם לא שכח אלא שלא רצה לצאת מהיער להניח תפילין ובמשנת חסידים מסכת התשובה כתב העובר על מ"ע דציצית ותפילין וק"ש ותפלה יתענה ששים ואחד תעניות כמספר היום והוא מספר אני הכתוב אצל המצות וידוע דדבריו מכתבי האריז"ל אך בזה"ז דהדור חלוש ואם נכביד העבודה על בע"ת ננעל דלת לפניהם לכן חטאו בצדקה יפרוק דהיינו יראה איזה נער הגון הצריך לתפילין ואין לו במה יקנה יקנה הוא לו תפילין כשרים בבירור והשם יתב"ש יסלח לו

ומ"ש אם להניחו להתפלל לפני העמוד לית דין צריך בשש אחר שבעצמו בא לקבל תשובה ולא היה ישראל אחר יודע מזה הוא עדיף מהא דהאמ"ל ע"מ שאני צ"ג דחוששין שמא הרהר תשובה ונעשה צדיק ובפ"ק דשבועות דף י"ב ע"ב האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה פרש"י שאינו תוהה על חטאו ואי דעביד תשובה כל יומא נמי דתניא עבר על מ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו פרש"י למה לי יוה"כ