תשורת ש"י מהדורא תנינא תסז

ולכן נ"ל דה"ד דהמעשה בשעת מעשה עומדו במקום הכונה שבשעת מעשה משא"כ לומר דהמעשה של עכשיו יעמוד במקום הכונה למפרע אשר אז לא היה שום מעשה זה ודאי אינו מהסברא ואין לתר"י שום ראיה רק כיון דמצא"כ מוכח דהמעשה עומד במקום הכונה שבשעת מעשה וכיון שכן א"ש הכא דבשלמא כשבדקה בשלישי ותשיעי אף דלפי כונתה לא היה בראשון ושביעי מ"מ כיון דזה תחלת הבדיקה ובתשיעי סוף הבדיקה להכין עצמה לטבילה המעשה עומד במקום הכונה וכאלו בשלישי נתכוונה ליום ראשון ובתשיעי ליום שביעי אבל כשלא בדקה רק בשמיני אף דלרב סופה לבד סגי עכ"פ בעינין שהתחילה לספור בראשון דהא התורה אמרה וספרה לה שבעת ימים ועכ"פ כונה בעינין וכיון שלא נתכונה בשני רק על שני א"א לומר כשבדקה בשמיני שיעמוד המעשה במקום כונתה ביום שני כאלו נתכונה בו שיהא ראשון לספירתה וע"כ שני לספירתה היה שני והרי לא בדקה בשביעי לספירתה וספירה בלא בדיקה אינו ספירה וכמ"ש הרא"ש שם: ט"ו

שאלה שאלתני עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י סימן שכ"ד אהא דשבת דף מ"ב דמכבין גחלת של מתכת משום דאין בו משום כבוי ולא חששו לאיסור מבשל המים כיון דהמים אזיל לאיבוד לא הוה דומיא דמבשל סממנין במשכן ותמה מאד מה אומר לסוגיא ערוכה דשבת דף מ"א דמיחם שפינה ממנה מים חמין לא יתן לתוכה מים מועטון משום בישול אבל שיעור להפשיר מותר וקשה ג"כ נימא קמא קמא מתבשל והרי המים לא אזיל לאיבוד כלל עכ"ל

הנה ודאי לא דמי חמימות המיחם שהיה על האש עם מים לגחלת ברזל מן האש דמים הבאים להמיחם אינו מתבשל עד שישהה קצת וכמ"ש בשו"ת סימן ש"א כדמוכח מהא דנפלה טפת חלב על חתיכת בשר שבתוך הקדרה שביו"ד סימן צ"ב דמהני ניער וכיסה מיד הרי דלא נבלע עד שישהה קצת לכן ל"ל בנותן מים למחים דקמא קמא מתבשל דהרי אינו שוהה ונותן המים בבת אחת וכיון שבאים מים צוננין מרובים אין מתבשל קמא קמא דל"ל דהמיחם נרתח ע"ג האש והוי כאש דהרי כיון שהיה בו מים אם נתבשל בו איסור א"צ ליבון רק הגעלה משום דמים או משקה בתוכו אינו כנבלע ע"י אור כמ"ש הרא"ש והובא בשע"ת סימן נ"א סקכ"ז משא"כ גחלת של ברזל דהוא אש שורף ממש וכמ"ש מג"א בסימן ש"ח סקל"ז בשם ריב"ש דגם אזיל סומקא יש בו כח לשרוף הרי מיד שיגע בהגחלת אף דמיד נרתע לאחוריו או לפניו מ"מ מיד שורף ומ"ש המג"א בס"ס של"ד דבשל מתכת ליכא כבוי דאינו שורף היינו דהמתכת אינו נשרף וכמ"ש באשל אברהם שם וכמ"ש בפ' אחרי והנה שורף דפירושו נשרף וכיון שכן מיד שבא עליו מים נתבשל טרם שמתרבה המים וכן מצינו ביו"ד סימן צ"ב אם טפת חלב נפל על הקדרה נגד האש מותרת הקדרה כי האש שורפה ומתייבש ואין נבלע בקדרה הרי דאין לו פנאי ליבלע בקדרה מחמת דהאש שורפה קודם וכ"כ בתה"ד סימן קע"ו דרותח ע"י האור הוא רותח טפי מרותח דכלי ראשון והא קמן דהך סגי בהגעלה והך בעי ליבון ולפ"ז צ"ע מ"ש בשפ"ד סוף סימן צ"ב בנפל נר דולק על כלי ושהה שם קצת דצריך ליבון עיי"ש דמנ"ל דצריך שהיה בנר דולק דאין ראיה מטפת חלב שנפל על חתיכת בשר שבתוך הקדרה דמהני ניער וכיסה ומ"מ גם לדבריו החוש יעיד דאור נר הדולק אינו שורף מיד כמו גחלת של מתכת דהרי מוחטין הנר בידים ואין נכוה כמו הנוגע בגחלת של מתכות דבלא שהיה נכונה שו"ר בשו"ת בית אפרים חחו"מ סימן י"ז והובא בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סימן יו"ד דבנר דולק שנפל על כלי אפילו לא שהה צריך הגעלה ואם שהה עד שהיס"ב בכלי צריך ליבון

ועוד הלא ראה מ"ש החוו"ד בסימן צ"א סק"ה דכיון דהמים דבר המתערב אי אפשר שיהיו מקצתן מבושל רק הטעם שנבלע בבשר נתבשל והוא נהנה בו הוי מלאכת מחשבת משא"כ במיחם דמה שנבלע במיחם ונתבשל אינו נהנה בהם ולאו מלאכת מחשבת היא עיי"ש וא"כ ה"נ נהי דהמים שנשפך על המתכת ולא נבלע כיון שמתערב עם הרבה מים אינו מתבשל מ"מ הנבלע במתכת מתבשל אלא כיון דגם הנבלע אינו נהנה בהן הרי אזיל לאיבוד כמו שאר המים וכן הנבלע במיחם נתבשל אלא דאין לו הנאה מהן א"כ אזיל ג"כ לאיבוד והן הן הדברים שכתבתי אלא דהוספתי מיא וקמחא ראיה מהרשב"א וריב"ש וקמא קמא נתבשל יתכן גם להתוו"ד דהיינו טרם שנצטנן הגחלת מריבוי המים מתבשל הנבלע בו: טז

שאלה ראובן תבע את שמעון איזה סך לפני שופט א"י בלא רשות ב"ד וטען שמעון שאינו חייב והביא ראובן עדים וחזר שמעון שחייב לו ראובן ממסחר אחר נגד מה שהעידו העדים ואמר לו השופט שחייב לשלם תביעת ראובן ועל מה שטען שיש לו אצל ראובן ממסחר אחר יעשה תביעה אחרת ועשה שמעון תביעה אחרת והביא ראובן עד אחד א"י שבפניו חשבו אותו מסחר ולא נשאר לשמעון אצל ראובן כלום ופסק השופט שישבע ראובן ויפטר ונשאר שמעון חייב לראובן תביעת ראובן אח"כ תבע שמעון לראובן לפני ב"ד ישראל ונסתפקו הב"ד אם תביעת שמעון הוי תביעה חדשה וכיון שלא בא שמעון מעיקרא לפני ב"ד תו אין נזקקין לו או נימא דהוי תביעה אחת ואפ"ת דל"ל כאן דאין נזקקין לשמעון משום קנס כיון דראובן פתח בקלקלה תחלה וגם לא נימא דהוה כקיבל עליו קא"פ כיון דלא קנו מידו כמ"ש תומים בסימן כ"ו ואפילו קנו מ"מ בקיבל עליו א"י לדיין י"ל דלא מועיל גם דיעבד כדאיתא בתומים ונתיבות סימן כ"ב גם הש"ך הניח בצ"ע שם אפילו ייחד איזה שופט א"י מ"מ כיון דהניחו שמעון לראובן לישבע והיה יכול לבקש מהשופט עוד זמן טרם שישבע ראובן ובין כך היה יכול לדון בב"ד ישראל א"כ נתרצה שמעון שישבע ראובן דמה לי שאמר בעצמו השבע וטול או שקיבל עליו הא"י לשופט ואמר השופט שישבע ראובן ונתרצה שמעון אז ונשבע ראובן דאינו יכול לחזור בו את"ד

תשובה נראה אף דהשופט עשה זה לשתי תביעות מ"מ לדידן חשוב תביעה אחת כיון דשמעון רוצה לעשות תביעתו פרעון על תביעת ראובן וכמ"ש הש"ג הובא בנה"מ סימן כ"ד וא"כ הרי ראובן התחיל בעברה תחלה ולא יתכן לקנוס לשמעון להכריחו ממילא לשלם ע"י פסק השופט: