תשורת ש"י מהדורא תנינא תסב

הצבור אף דנמשכו אחריו ונהנו כן מותר להתיר להם אחר: חית

שאלה עמד לברך ברכת הלבנה ופתח בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם ולא היה יכול לזכור כל הנוסח וסיים בא"י מחדש חדשים הנה במג"א סימן ס"ד סק"ג כתב בשם הכ"מ הא דכל המשנה ממטבע שטבאו חכמים בברכות הר"ז טועה וחוזר ומברך דוקא אם פתח בברכה שלא תקנו לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון יצא עיי"ש ומשמע דאם דילג באמצעה ולא אמר רק הפתיחה והחתימה יצא וכ"כ בש"ע הגאון ר"ז בסימן קי"ד ובח"א כלל ה' ובסנהדרין דף מ"ב איתא א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א"ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא בדר"י דאר"י ברוך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן וכו' ובמג"א ר"ס תכ"ו כתב דמשמע דנשים נמי מברכין אלא דמקצרין בנוסח הברכה ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקיט אלא ר"ל עמי הארץ עיי"ש במחה"ש ולפ"ז משמע אף דלא פתחו כלל בברכה ולא אמרו רק ברוך אתה י"י אמ"ה מחדש חדשים יוצאין דאל"כ הוי ברכה לבטלה ואיך הניחו לנשים וע"ה לברך כן ול"ד לשאר ברכות דאם משנה ממטבע שטבעו חכמים דחיסר הפתיחה דלא יצא דכאן אין בזה קפידא כל כך דהרי במערבא עושין כן לכתחלה כ"ע וכן היא בירושלמי פרק הרואה דמברכין רק ברוך מחדש חדשים ומצאתי בתוספת על מסכתא סופרים פ"כ הביא בשם המאירי שכתב ברכת נשים ועמי הארצים שאינם יודעים בא"י אמ"ה מחדש חדשים עכ"ל משמע דגם עכשיו אחר דהש"ס בבלי קאמר לברך בפתיחה וחתימה ונוסח ארוכה באמצע מ"מ היינו רק לכתחלה למצוה מן המובחר אבל מי שאינו יודע יוצא בחתימה לבד ולית בו משום ברכה לבטלה ואל"ה איך קאמר דברכת נשים וע"ה מברכין רק החתימה ולא מחינן בהו מלברך ברכה לבטלה וגם ע"ה אין יוצאין ולפ"ז מי שלא זכר הפתיחה ואמצעה אסור לחזור ולברך כיון דכבר יצא וצע"ג ובחידושי אגדות מהרש"א פירש דברי הש"ס בדוחק גדול ולא ראה דברי המאירי ונראה הא דעמי הארצות שאין יודעין היינו אריכות הנוסח שבאמצע וכיון שאין אומרים הנוסח שבאמצע לית להו לפתוח בברכה ולסיים בברכה דהוי רק כברכת הפירות דלא שייך כלל לכפול הברכה כיון שאין אומרים כלל באמצע וכ"כ בתוס' רע"ק הטעם דברכת הפירות וברכת המצות אין חותמין בברכה כיון שאין בהם עניינים הרבה פתיחתה היא חתימתה עיי"ש פ"ק דברכות אות י"ב: טית

שאלה בעל מלחמה כשהיה אצל החיל בא לו שמועה קרובה שמת בנו ולא התאבל דלא היה אפשר לו שם אם בצאתו משם תוך שלושים מחויב להתאבל כיון דהיה אנוס תחלה הנה בתורת האדם לרמב"ן בענין התחלת אבלות דף עין ע"ג כתב וז"ל אבל שלא נהג אבלתו כל שבעה בין שוגג בין מזיד משלים אותו כל שלשים וכו' מדתניא קיים כפיית המטה ג"י קודם הרגל א"צ לכפותה אחר הרגל מדלא תנא הקובר את מתו וקתני קיים ש"מ בעי ביום אבלתו קודם הרגל הא אם עבר ולא קיים שוגג או מזיד אין רגל מפסיקו שלא יהא חוטא נשכר ומינה לכל אבל שלא נהג בזמנו שנוהג כל שלשים עשה הרב ז"ל דבר זה כנדרים דתניא מי שנדר בנזיר ועבר על נזירתו צריך שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר את"ד הנה מזה מוכח דלא כמו שכתב ביו"ד סימן ר"ח דדוקא עבר במזיד אלא דס"ל לרמב"ן וראב"ד דהך דנזיר מיירי אפילו בשוגג דטעה בדין וכמ"ש הרמב"ם בספ"ד דנזיר וכ"כ בגליון היו"ד סימן ר"ח יד אברהם דברמב"ם ספ"ד דנזיר איתא דאפילו בשוגג קונסין אותו דקי"ל דקנסו שוגג אטו מזיד בדאורייתא כדאיתא בגיטין דף נ"ג עיי"ש

ויש להקשות הא אבלות שבעה לכ"ע רק מדרבנן והא בדרבנן לא קנסו וכמבואר בסימן ר"ח ביו"ד שם ואיך יליף הרמב"ן מנדר בנזיר דהוי דאורייתא וצ"ל דרמב"ן לשיטתו דאבלות יום א' דאורייתא כמ"ש הכ"מ בפ"ה מאבלות הלכה א' אלא דאכתי קשה למה קנסוהו לכל שבעה יי"ל כיון דיום א' דאורייתא והוא לא נהג כלל אבלות ויש לקנסו משום דאורייתא וכיון שנזדמנו דאורייתא ודרבנן ביחד לכן יש לקנסו גם אדרבנן כי היכי דלא יזלזלו בדרבנן וכמ"ש כה"ג בש"ע א"ח סימן קפ"ד ס"ד אם א"י אם בירך בהמ"ז צריך לברך מספק מפני שהוא מה"ת וכתב מג"א בשם מהר"ש חיוון דגם ברכה ד' צריך לברך דלא לזלזולי בה וה"נ דהא ע"כ מיירי הראב"ד דלא נהג אבלתו כלל כיון דראייתו מהא דתנא קיים כפיית המטה והרי רבנן פליגי וס"ל אפילו קיים רק שעה אחת לפני הרגל סגי וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל כ"ז דדוקא אם לא נהג אבלות כלל כל שבעה צריך להשלים השבעה תוך שלשים וכן הוא ביו"ד סימן שצ"ו ואף דסיים הרא"ש שם ובש"ע שם זלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבלות א"צ להשלים אחר שבעה ע"כ לאו דוקא ורישא עיקר דדוקא אם לא נהג כלל דיליף לה הראב"ד מהא דצריך לקיים לפני הרגל וכן מוכח מלשון הרא"ש שם שכתב ה"מ שלא נהג אבלות כל שבעה דומיא דההוא דקיים כפיית המטה לפני הרגל ועיי"ש והרי קי"ל דסגי בשעה אחת

אמנם כל זה כשלא קיים במזיד או בשוגג שטעה בדין דהא הרמב"ן כתב דעשה הראב"ד זה כנדרים והתם מיירי שטעה בדין כדתנן בפ"ה דנזיר משנה ג' מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו דהיינו שטרם שנשאל בחכם עבר משום דלא ידע וכסבור דמותר דזה חשוב שוגג כמ"ש תוס' בבכורות דף מ"ג בד"ה סבר והובא בטו"ז יו"ד סימן צ"ט סק"ט ומ"ש הטו"ז בשם התוס' דטעה בדין עדיף משוגג ליתא בתוס' וכן תמהו עליו האחרונים שם וא"כ אונס לא שמעינן מהתם דשוגג ואונס אינם שם אחד כמ"ש מהרי"ק בשרש קס"ו שהרי בשוגג חייבת בקרבן ואונס פטורה מקרבן ועוד כיון דאונס לא שכיח במלתא דלא שכיח לא גזרו רבנן וכ"כ הפר"ח ביו"ד סימן צ"ט סקי"ב דבאונס לא קנסינן לו אטו מזיד דלא שייך למקנסיה כיון דאונס הוא

אמנם בנ"ד אם קיים מקצת חבלות תוך שבעה כגון שחלץ מנעליו מחמת אבלות סגי וכמ"ש הריטב"א במועד קטן דף כף כיון שקיים אחד מדרכי אבלות אפילו כפיית המטה שהוא חוץ מגופו שהוא ממצות עשה שבאבל אעפ"י שהזיד בשאר סגי בדיעבד