תשורת ש"י מהדורא תנינא תס

וצ"ל כמ"ש הרדב"ז וכמ"ש לעיל דשמא לשחיטה זבנה ואת"ל לחרישה שמא הדר בו מלעשות איסור ולא יחרוש בשביעית ולפ"ז מתפרשין שפיר דברי הרא"ש שכתב כדאמרינן בע"ז דאם איכא למתלי תלינן דהיינו דקרוב לודאי כמ"ש הריטב"א וא"כ מוכח דבספק השקול אסור וא"כ ה"ה בפלוגתא אסור וכ"ש כאן דלפי רוב דעות. אף דיוכל למצא במקום אחר אסור וכמו שהוכיח בביאור הגר"א מהך דנדרים וכ"כ הברכ"י וכ"כ אמונת שמואל הובא בפ"ת: ה

שאלה אם מותר לילך בשבת להבי דואר לראות אם בא אצלו איזה אגרת דנתווכחו בזה לומדים וטעמם לא נודע לי אך איני רואה בזה איסור רק טוב וישר למנוע מחמת מראית עין כיון דאסור לשלוח אגרת על הב"ד בשבת כדאיתא בא"ח סימן רע"ז וזה יותר שכיח מלילך לקבל אגרת מהב"ד דהמשרת להבי דואר מוביל הכתבים הנשלחים לבית שנשלחו לו וגם דרך הסוחרים בכל יום לילך לשאול בבי דואר אם לא נשלח להם מעות או סחורה או פרייז מהסחורת כי נחוצים הם לדבר ואין יכולים להמתין עד שיביא אצלם המשרת מהבי דואר לביתם ולכן יש בזה משום מ"ע דיאמרו גם הוא בעבור כל אלה הולך להבי דואר וכעין זה איתא בפסחים דף נ"א דיש מקומות נהגו שלא לישב על ספסלי נכרים בשבת והובא בשאילת יעב"ץ ח"א סימן קס"ז ובברכ"י א"ח סימן ש"ו משום מראית עין דיחשדוהו דמשום מו"מ יושב שם ואם יש מנהג במקומו למנוע מזה אסור משום אל תטוש תורת אמך עיי"ש: ואו

שאלה שפכו חלב למקוה להכשיר ג"ל שאובין ולא נהפך למראה לבן מחמת העפריות ונטלו ממנו בכלי והעמידו בבית איזה שעות עד שנצלל המים ונהפך למראה החלב אך בתוך כך נתרבו המים במקוה לכן לא נתלבן

הנה מה שהביא מפ"ח דפרה בנטלו צרור ואדמה לבאר דרבנן ס"ל דא"צ להמתין עד שתצל וכתב הרמב"ם הטעם משום דנידון על שם סופו שתצל הנה זה ליתא לא בפיה"מ לרמב"ם ולא ברמב"ם ולא בשום מפרשי המשניות והרי לפימ"ש רש"י והר"ש ותוס' ורע"ב שם משנה יוד אהא מפני שהם מי בצים פסולים דחומר וטיט מעורב בהם דהוי חציצה בין המים לכלי א"כ בהא דבאר שנפל לתוכו חרסית ואדמה מה יועיל אם לאחר זמן תצל הא מ"מ בשעה שנתן המים אל כלי הוי חציצה אלא ודאי אין הטעם משום דבבאר נידון על שם סופו אלא משום דאין החרסית והאדמה מחובר ומעורב בהמים שבבאר כמו במי בצים ואינו חוצץ אלא שהמשבצות בא"ח ריש סימן ק"ס וד"ח ח"ב סימן ק"ב בחיו"ד כתבו מלבם טעם זה

אמנם גם לפי דבריהם אין ראיה מהתם להכא דשאני התם דמעיקרא הוי מי הבאר צלולים וכשרים ועתה שנפל לתוכו חרסית ואדמה אתה רוצה לפוסלם אמרינן כיון דעתיד שתצל עדיין לא יצאו המים ממהותם וכשרותם דמעיקרא משא"כ הכא דמעיקרא היה מראהו מים ופסולין משום שאובין ועתה ששפכו בתוכו חלב להכשירם ע"י שינוי מראה ועדיין לא נשתנו למראה חלב לא יצאו עדיין ממהותם ופסולתם משום דסופן להשתנות דמ"מ עדיין לא נשתנו ולא הוכשרו וכסברא זאת כתבו תוס' בפ"ק דפסחים דף ואו ובפרק איזהו נשך דף עין ע"ב וכ"ש כאן דא"א להכשיר משום סופן כיון דבמקוה גם אח"כ לא נשתנו המים למראה חלב מחמת דנתרבו המים ממילא ובשו"ת בית שלמה סימן ס"א כתב ג"כ דמחמת דנידון על שם סופו אין להקל עיי"ש ולענין מה ששאל אם צריך שיתהפכו השאובין למראה חלב ממש הנה בשו"ת בית שלמה בסימן קע"א כתב בשפך דם במים דצריך שישפכו דם הרבה במים עד שיהיה מראה דם ממש ובערך ש"י סימן ר"א סכ"ג לא כתבתי כן ויש להחמיר אף דהוא עצמו ביו"ד ח"ב סימן נ"ז תבריה לגזיזיה וכתב דהדעת מכרעת להקל ומטעם שכתבתי בערך ש"י ובשו"ת חס"ל סי' ס"ה פסק ג"כ להקל דסגי בנשתנה קצת מ"מ מהיות טוב נ"ל דיש להחמיר לכתחלה: זיין

שאלה בעיר אחד אסר הרב שחוטי חוץ דהיינו בשר המובא ממקום אחר ויהי היום שלחו לאחד אוזות שחוטות ואמר לו שכנו הלא זה מכמה שנים אסר הרב אשר נפטר ולא נתייעץ הרב עם הקהל או טובי הקהל גם לא נתפרסם הדבר ברוב הקהל ומה שאסר הרב היה מפני שהפרס שלו היה מן השחיטות שם ועתה שאל מה יעשה עם האוזות גם כבר בישל מהבשר כי לא שמע מן האיסור עד עתה

הנה כבר כתבתי בתשובה תשורת ש"י סימן למ"ד שאין כח להרב לאסור דבר על הקהל בלא הסכמתם של רוב הקהל או עכ"פ טובי הקהל ואפי' יש בו משום מגדר מלתא כיון דמדינא מותר ומצאתי שכן כתב בשו"ת אריה דבי עלאי בחיו"ד סימן א' בראיות וכ"ש איסור כזה שצווח בשבו"י ח"ב בחיו"ד סימן נ"ח דאין נכון לעשות כן אף למגדר מלתא מפני השוחטים שאין ידועים להם אם הם כשרים ומומחים עיי"ש וכ"ש אם הרב עושה זה רק מחמת שנוגע לפרס שלו ולא נתפרסם בתוך רוב הציבור להסכים עמו וכ"מ בשו"ת מהרי"א הנקרא יהודה יעלה חא"ח סימן ר"ז דצריך הסכמת הרב ורוב בנין ורוב מנין ול"מ הכרזה לבד ואפילו את"ל כיון שבני עירו כפופים תחת רב שלהם מחויבים לקבל איסורו אף דאסר רק משום כבודו כנראה לכאורה משו"ת נוב"ת חיו"ד סימן מ"ח ברב שאסר שחיטת שוחט אחד שהעיז כנגדו מ"מ היינו כל זמן שהרב חי וכפופים הקהל תחתיו אבל כיון שנפטר פקע האיסור וכמ"ש בנו"ב שם אף דהתם י"ל כיון דמשום כבודו אסר לכן אינו אסור רק בחייו עיי"ש מ"מ ה"נ דאסר משום פרס שלו ואפילו אסר משום מגדר מלתא מ"מ אין לו כח לאסור רק על זמן שהקהל כפופים תחתיו זולת גדול הדור שהיה לו כח זה בזמן הגמרא ואפשר גם זה אין לו כח לחדש גזרה מה שלא שערום אבותינו חכמי הש"ס ובריב"ש סימן רמ"ט כתב באנשי העיר אם הסכימו כולם או רובם במעמד טובי העיר חייבין כל בני העיר להתנהג באותה תקנה שתקנו הם וביש"ש ב"ק פ"ט סוף סימן זיין דדיין יחידי אפילו ממונה עפ"י טובי העיר אין לו כח לשנות מן הדין זולת גדול הדור ועיין חו"מ סימן ב' והש"ך שם סק"ד ציין להיש"ש

ונראה אפילו אותם אנשים שהיו עם הרב באותו