תשורת ש"י מהדורא תנינא תנט

דאם ימנעו אין להם הפסד רק מניעת מעט שכירות וכמ"ש בשו"ת דרכי נעם שם ומוכח נמי משו"ת רמ"א הנ"ל שכתב למחות לקנות מהגוי היכא דמזיק לישראל במכירתו אף דהגוי מוכר בזול יותר מישראל המוכר כיון דהגוי פסיק לחיותיה דמוכר ישראל עיי"ש

ואפילו בספק פלוגתא אם יש בכה"ג דיכול למצא במקום אחר נראה שהוא אסור כיון דלפני עור איסור דאורייתא לפי מה שהוכיח בביאור הגר"א שם מנדרים ס"ב ע"ב מהא דרב אשי ה"ל ההוא אבא זבניה לבי נורא א"ל רבינא לר"א האיכא לפני עור לת"מ א"ל רוב עצים להסקה ניתנו וכי לא הי' עצים בעולם אלא ודאי דוקא באית לו ליכא משום לפני עור אבל אם יכול למצא יש איסור לפני עור עיי"ש וא"כ מהתם נמי מוכח דבספק השקול אסור מדאמר ר"א רוב עצים להסקה מוכח דדוקא משום רוב מותר וכן משמע מלשון הרא"ש שם דפירש הא דרבינא דהקשה האיכא לפ"ע שמא יעשה ממנה צלמים ונוי ע"ז אך ממה שפירש שם תירוצו דר"א דכיון דאיכא למתלי שקנו לדבר היתר תלינן והכי אמרינן במסכת ע"ז עכ"ל מוכח דבספק השקול מותר אח"כ מצאתי במקור מים חיים שעל הגליון יו"ד סימן קנ"א דהרגיש בראיה מנדרים דדוקא אם יש רוב להיתר מותר וכתב דהא דתלינן במוכר שור לעכו"ם משום דאימר לשחיטה זבנה דהתם רק גזרה דרבנן כשזבנה לרדיא משום נסיוני ושאלה ושכירות והוי ספק דרבנן והדר כתב דמהרא"ש מוכח דתלינן גם בלפני עור כגון עכו"ם דשמא קונה לעשות ממנה ע"ז עיי"ש

אמנם יל"ד בדברי הרא"ש לאיזה צורך כתב דכיון דאיכא למתלי תלינן והביא כן ממס' ע"ז והא פשוט כאן בלא"ה כיון דרוב עצים להסקה הלא בכ"מ אזלינן אחר הרוב ועוד לדברי המקור מים חיים אין ראיה מהא דע"ז דהוה רק ספק בגזרה דרבנן ונראה די"ל חדא משום דאפשר יתברר לבסוף דיעשה מן העץ לע"ז אין להתיר לכתחלה ול"ד לקטן וקטנה דקי"ל דאזלינן בתר רובא דלאו איילנות וסריס דהתם אין לעגנם להמתין עד שיתברר דהוי כדיעבד ואפילו בספק דרבנן מצינו דיש להחמיר היכא דאפשר שיתברר למפרע דעשה איסור כדאיתא בקידושין דף מ"ה ע"ב דנתקדשה לדעת אביה והלך האב למדה"י לא תאכל בתרומה דרבנן שמא יבא האב וימחה עיי"ש בתוס' דמיירי בתרומה דרבנן

ועוד לפימ"ש מהרי"ט בחיו"ד ס"ב אהא דספק דרוסות אסור למכור לעכו"ם שמא ימכור לישראל אף דאיכא ס"ס שמא לא נדרסו ואת"ל נדרסו שמא לא ימכור לישראל וז"ל דכי מקלינן בס"ס היינו כשאצל זה האוכלן איכא תרי ספיקי דהתירא קאכיל דס"ס רחמנא שריא וטעמא דבחדא ספקא הוי כמו פלגא ופלגא ובתרי ספיקי הוי רובא ומדאורייתא אזלינן בתר רובא לקולא אבל השתא ישראל האוכלן ספק איסורא קאכיל הלכך לא מזבנינן לנכרי דלמא ספינן איסורא לישראל בידים עכ"ל וא"כ ה"נ נהי דאיכא רובא דעצים להסקה שמא יעשה מהם ע"ז נמצא ספינן ליה בידים ממילא אסור משום לפני עור לכן הביא הרא"ש מט"ז דהיכא דאיכא למתלי תלינן וכמו דהתם בחשש איסור דרבנן תלינן אף דאפשר יבא לאיסור דרבנן והמוכר עושה וגורם זה בידים ה"נ כשיש רובא חשו חכז"ל להחמיר בכגון זה אבל לעולם בהא דר"א דמכר היער דיש חשש שיעשה העכו"ם ע"ז מן העץ ויש' משום לפני עור הוי ספק איסור דאורייתא ולחומרא לכן אמר רב אשי דרוב עצים להסקה

אבל לכאורה מוכח דתלינן אפילו בדאורייתא כדאיתא בע"ז דף ט"ו ע"ב דב"ה מתירין למכור בשביעית לישראל חשוד פרה החורשת משום דתלינן דלשחיטה קנאה ובאמת צריכה טעמא ונראה לפימ"ש הרדב"ז הובא בארעא דרבנן במערכת אות הלמד דהא שכתבו קצת ראשונים באם מצוי להעובר למצא במקום אחר אינו אסור למכור לו רק מדרבנן היינו דוקא שהעכו"ם או הנזיר יודע שהדבר אסור דליכא אלא משום מסייע ידי עו"ע דדלמא כיון שיודע שהוא איסור דלמא הדר ביה ולא עביד אבל היכא דסבור שהוא מותר גמור וודאי לא הדר ביה ועביד ולדידן הוא אסור ודאי כיון שכן אסור מדאורייתא משום לפני עור לא תתן מכשול עכ"ל ולפ"ז שפיר גבי חשוד דב"ה מתירין למכור לו פרה החורשת בשביעית משום דיש ס"ס שמא לשחיטה בעי לה ושמא אף לחרישה בעי לה שמא הדר בו ולא יחריש בשביעית לכן בהא דרב אשי דזבין יער לבי נורא לעובדי אש דשורפין לשם ע"ז דודאי לא הדרי בהו אין היתר רק משום דרוב עצים להסקה בעלמא דאל"ה הוי ספיקא דאורייתא והרא"ש הוקשה לו כמ"ש לעיל כיון דכשיעשה העכו"ם מן העץ ע"ז אזי ליכא גביה רוב איך ספינן ליה לכתחלה בידים או משום דעביד להתברר לזה הביא מע"ז דתלינן בס"ס אף דג"כ כשיחרוש החשוד עם הפרה בשביעית יעשה ודאי איסור מ"מ מותר לישראל למכור לו משום דלגבי המוכר השתא מיהא יש ס"ס לא אסרו ה"נ כשיש השתא היתר משום רובא

או משום די"ל האי רובא להסקה לא דמי לרוב אינם סריסין לפימ"ש הריטב"א בקידושין דף נון לחד שנויי דדבר שהוא בחיוב וטבע כמו דלא חיישינן שמא ימצא סריס בזה קי"ל דלא חיישינן למיעוט אבל דבר התלוי בדעת ורצון האדם שאינו חיוב חוששין למיעוט לחומרא כיון שתלוי ברצון פעמים רוצה המיעוט עיי"ש והובא במלא הרועים א"כ ה"נ ברוב עצים להסקה דתלוי ברצון האדם אם ירצה לעשות ממנו ע"ז או נוי לע"ז י"ל גם למיעוט נחוש להחמיר לזה הביא הרא"ש דכיון דאפשר למתלי תלינן כמו במוכר לחשוד על השביעית פרה החורשת דתלוי בדעת החשוד ורצונו אם ירצה יחרוש בה ומתירין משום ס"ס שמא לשחיטה זבנה ואת"ל לחרישה שמא יחזור בו ולא יחרוש בשביעית כיון דאסור וכמו דתלינן התם לקולא ה"נ ברוב דאידי ואידי חד שיעורא דס"ס מטעם רובא

והריטב"א בפ"ק דע"ז דף ט"ו כתב אהא דר"ה זבין פרה לגוי משום דאימר לשחיטה זבנה משום דהא דלא ימכור בהמה גסה לגוי אינה רק גזרה דרבנן משום שאלה ושכירות ונסיוני לכן דוקא אם ודאי זבנה לרדיא אבל בספק הוי ספיקא דרבנן ושם בע"ב אהא דב"ה מתירין למכור פרה החורשת לחשוד בשביעית דאמר רב אשי משום דאיכא למתלי בהתירא פירש הריטב"א דהיינו היכא דקרוב לודאי דיש אומדנא דמוכח לקולא עיי"ש וע"כ היינו משום דכשמוכר לישראל חשוד דאיכא משום לפני עור דאסור מדאורייתא וספקו נמי אסור צ"ל משום דקרוב לודאי להתירא עיי"ש וקשה מאי קרוב לודאי יש במוכר פרה החורשת לחשוב בשביעית דקונה לשחיטה וב"ה לא אמרו רק משום דיכול לשוחטה