תשורת ש"י מהדורא תנינא תנח

ודאי יותר יש לאוקים סתם משנה כהלכה וא"כ ממילא לא קשה מידי על התוספתא דאתיא כר"נ שפיר לפי האמת דלא כס"ד דהמקשן דרמי וס"ד דמתניתין לא מצי אתיא כר"נ

ועוד לפימ"ש רשב"א וריטב"א דקושית הש"ס הא גיורת הויא מדקתני אם כנס לא יוציא דאס"ד דהויא ספק גיורת אף דכנס יוציא דאוקמוה אחזקתה עד שיוודע דלשם שמים נתגיירה עיי"ש והתינח אם הא דאר"נ אינם גרים הוא מדינא מדאורייתא כשנתגיירו לשם אשה או איש אבל אם הוא רק חומרא מדרבנן ליכא תו חזקה כיון דמדאורייתא ודאי יצאו מחזקתן כמ"ש האחרונים בשם הר"ש דהיכא דמדאורייתא ודאי יצא מחזקתו רק הספק מחמת דרבנן תו ליכא לאוקים על החזקה וכה"ג כתב התומים בסימן ל"ד סקי"ב באם ספק אם יצא מן התורה מחזקתו אך מדרבנן ודאי יצא מחזקתו תו גם לענין דין תורה ליכא לאוקמיה על חזקתו עיי"ש לכן לס"ד דמקשן דלא ידע שיש חולק על ר"נ ואין הלכה כר"נ וכנראה מהריטב"א דהתרצן גילה לו דרבנן פליגי על ר"נ וסתם מתניתין כרבנן הוא על כן ס"ד דמקשן דמדאורייתא אינן גרים לר"נ אבל למסקנא דס"ל לרבנן דהן גרים יש לנו לומר דגם לר"נ רק מדרבנן אינן גרים דכל מה דנוכל לקרב הדעות הוא הנכון שלא לעשות פלוגתא רחוקה כמבואר בכללי הגמרא

ועוד לפימ"ש הריטב"א דהמקשן דפריך הא גיורת הויא ורמינהו מדייק מדלא קתני ונתגייר אח"כ משמע מיד נתגייר ויש רגל"ד דמשום חיבותיה נתגיירה א"כ אמאי לא יוציא ואמאי אחר מותר לישאנה וא"כ הרי בתוספתא תני אעפ"י שחזרה ונתגיירה הר"ז לא יכנוס ולכאורה תמוה דמאי אעפ"י מה שייך לומר לא מבעיא כשלא נתגיירה לא יכנוס דכי יש הוה אמינא שיכנוס גויה וגם לשון יתירה הוא דסגי לומר ונתגיירה אע"כ פירושו אעפ"י שלא הי' דעתה מיד להתגייר אלא אח"כ חזרה מדעתה ונתגיירה וליכא רגל"ד דמשום חיבתו נתגיירה מ"מ לא יכנוס ולא מבעיא אם מיד נתגיירה דיש רגל"ד דמשום חיבתו נתגיירה דלא יכנוס וא"כ כיון דליכא רגל"ד כיון דלא נתגיירה מיד לכן אחר מותר לישאנה וגם הוא לא יוציא גם לר"נ תדע דבתוספתא פ"ג דכתובות תני אם היה נכרי ונתגייר אין נאמן והובא בגמרא ס"פ האשה שנתארמלה ולמה לא תני כדהכא אם היה נכרי אעפ"י שחזר ונתגייר אין נאמן או הכא ליתני כדהתם אע"כ משום דהתם רבותא לומר דלא דייק כשהיה נכרי עיי"ש לכן קמ"ל אף דנתגייר מיד כשראה העדות דה"א כיון שדעתו היה להתגייר וגם סמוך לראייתו זכור יותר מ"מ אינו נאמן וכאן הרבותא כשלא נתגייר מיד דלא היה דעתו להתגייר רק אח"כ חזר מדעתו ונתגייר

ועוד נראה לפימ"ש הרמב"ם בפי"ג מהא"ב דאל יעלה ע"ד ששמשון מושיע ישראל ושהע"ה ידיד ד' שנשאו נכריות ולא גיירם אלא דלכתחלה אין לגיירם וא"כ לר"נ דגם בדיעבד אינן גרים מה הועילו ועכצ"ל גם לר"נ רק מדרבנן ולא עברו אדאורייתא ואפשר עדיין לא גזרו רבנן ולפ"ז מה דפריך ורמינהו דכתבי רשב"א וריטב"א משום דבספק יש למוקמה על חזקת גיות היינו כשיטת רשב"א וריטב"א והש"ך בכללי ס"ס דגם ספק דרבנן לחומרא כשיש חזקת איסור דקי"ל כרבי יוסי ולא כר"מ וכמו שהעלה בשעה"מ פ"י דמקואות כלל א' והא דלא משני דהמשנה כר"מ דיותר עדיף לאוקמה כהלכה כר"י דמקואות פ"ב מ"ב דגם בטומאה קלה שהיא דרבנן אם יש לו חזקת טומאה וספק טבל במקוה כשרה הרי הוא בטומאתו אבל התוספתא דמקואות פ"ב סתמה דבטומאה קלה וספק טבל במקוה כשרה ספקו לקולא הובא במל"מ פ"י דמקואות ה"ז וכתב דס"ל להתוספתא דלא כר"י ועיין שעה"מ שם דטומאה קלה נמי עברו מדאורייתא ואין חילוק בין איסור לטומאה והביא ראיה לדבריו: ד

שאלה שורפי יי"ש שפירטויס גוים ויהודים נשתתפו כדי לעשות יד אחד למכור ביוקר להסוחרים ולמוזגים רק שנים שורפי שפירטויס לא נכנסו להשותפות ומוכרים להמוזגים שבעירם ולכפרים שבסבובתם בזול יותר גם שפירטויס שהשותים חביב עליהם יותר מהללו שלא נכנסו בשותפות וקמו השותפים והעמידו ליסענטז בכפר אחד והושיבו יהודי אחר למכור בזול הרבה פחות מהקרן וגם העמידו סוחר אחד שעל ידו בא לבעל הליסענטז השפירטאס של השותפים ועי"ז באים כל בני הכפרים ליקח יי"ש לשתות מן סוחר זה ומן זה היושב בהליסענז ומקפח פרנסת כל המוזגים הסמוכים כדי לכופם שיחתמו על שטר חיוב שלא ליקח יי"ש רק מיי"ש של השותפים שהוא ביוקר גם אינו טוב כל כך כמו היי"ש של אותם שלא נכנסו לשותפות וטוענים הסוחר והיושב בליסענטז דמה להם בהיזק וקיפוח פרנסת של המוזגים וגם אם המה לא ימכרו יכנסו אחרים גוים או מאן דלא ציית דינא

תשובה הנה השותפים מאחר דמוכרים בזול בפחות מהקרן חשיבי מזיקים כמו שהבאתי בערך ש"י סימן רכ"ח משו"ת דרכי נועם ושם בסימן קנ"ו א"כ עושים איסור היושב בליסענטז והסוחר במה שמסייעים אף דעושים לטובת עצמם להרויח כדאיתא ביו"ד סימן קנ"א ס"א ברמ"א שתי דעות והעלו אחרונים ובביאור הגר"א שם דהעיקר כדעה האוסרת ומ"ש הרמ"א דנהגו להקל כתוב בד"מ הביאו ש"ך שם משום דב"נ אין מוזהר על השיתוף משא"כ הכא דמוזהר שלא להזיק ויותר החמירה תוה"ק אם בהמת גוי מזיק לבהמת ישראל מאם בהמת ישראל מזיק לבהמת חברו וכ"כ בשו"ת רמ"א סימן יוד ביסוד ראשון ועוד בש"ך ביו"ד שם סק"ו כתב דאין פלוגתא דודאי אסור לסייע לעובר עברה אף דבלאו דידיה ימצא מי שיסייעו אלא המקילין מיירי בגוי או מומר עע"ז דאין אנו מצווים להפרישם עיי"ש וא"כ תינח בעע"ז דאינו מזיק לאחרים אבל במזיק לאחרים כ"ע מצווים להפריש ולהציל להניזוק וכדאיתא בחו"מ ס"ס רנ"ט ועיין בספר הישר לר"ת סימן תקל"ד דהגורם לחברו הפסד ריוח ומחיה מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו וכ"ש כאן דגם יהודים אשר משותפים הם במעל זה דודאי אסור לסייעם וטענות המוזגים דהשותפים אין להם יי"ש טוב וגם מוכרים ביוקר אם יתקשרו ליקח רק מהם טענה טובה הוא לכן הב"ד אם בידם למחות בהיושב בליסענטז והסוחר צריכים למחות

גם אין ברור שיזדמנו אחרים דלאו כל אדם מסוגל לזה ולאו כל אדם בטוח שיסמכו עליו השותפים והיושב בהליצענז והסוחר עצמם חשיבי מזיקים כיון