תשורת ש"י מהדורא תנינא תנז

לומר דס"ל בידוע שבא עליה יוציא כיון דאפילו חשש לעז ליכא

ומה דמייתי רמב"ן מהתוספתא ג"כ לק"מ דהא סתם תוספתא ר' נחמיה כדאיתא בפרק הנחנקין דף פ"ו והרי ר' נחמי' ס"ל ביבמות שם דאם אשה נתגיירה לשם איש אינה גיורת להכי בודאי בא עליה לכתחלה לא יכנוס שמא לא נתגיירה אלא כדי שישאנה ואם כנס לא יוציא דאין להוציא משום חששא זו כמ"ש תוס' הנ"ל משא"כ אנן דקי"ל כרב דהיא גיורת גמורה ובהכי מוקי הש"ס למתניתן מהיכא תיתא לחדש גזרה דלא מצינו בש"ס

וכיון שסלקנו קושית רמב"ן מעל פרש"י הרי לנו עכ"פ פלוגתא באיסור דרבנן לכתחלה דהיינו רש"י ותוס' ורא"ש דלדדהו מותר לישאנה כשתתגייר דליכא הוספת לעז ודעת רמב"ן ורשב"א וריטב"א דנמשכו אחרי רמב"ן לאסור י"ל ספק דרבנן לקולא

וחזי לאצטרופי מ"ש מהר"י מינץ בתשובה סימן ה' ז"ל בראותי שא"א להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה ח"ו אמרתי להתיר מינקת חברו והובא בטו"ז יו"ד סימן של"ד סק"א ובשו"ת שמש צדקה סימן מ"ח בהג"ה הביא משו"ת הרשב"א דשרינן איסור דרבנן כדי שלא תבא לידי איסורא דאורייתא ובנ"ד אין ספק דאם לא נתיר שתתגייר ותנשא לו ידורו יחד כמו כמה שנים שעברו ואפילו תימא דיש להחמיר בספק פלוגתא באיסור דרבנן זה לכתחלה מ"מ כדי להצילו מאיסור תורה ודאי אין להחמיר אם לפי ראות עינים אם לא נתיר לו ידור עמה בגיותה בתמידית ועיין אליהו רבה סוף סימן ש"ו דמותר לעשות איסור דרבנן כדי להציל ישראל מלעשות בתמידות איסור חמיר אף דפשע

ועוד גם להפוסקים כהתוספתא דאם בא עליה ונתגיירה לא ישאנה ומשום לעז דיאמרו דנתגיירה לשם זנות שישאנה היינו רק כשבא עליה ולא דר עמה כנידון דידן דבשלמא אם לא דר עמה י"ל דאינו רוצה לדור עמה בתמידית אם לא תתגייר או דימחו בידו משא"כ כשדר עמה בגיותה ואין מוחה בידו ודאי לשם שמים נתגיירה ועוד אם נשאה בגיותו כתב בשו"ת חיים שאל ח"א סימן מ"ט דמותר לקיים כשנתגייר דהוי ככנס דלא יוציא עיי"ש א"כ ה"ה אם נשאה כשהיתה גויה ונתגיירה אח"כ וצ"ע מה שכתב הלבוש בסימן י"א סעיף ה' וז"ל הנטען מנכריות ונתגיירה לא יכנוס משום לעז שלא יאמרו איתגלאי מלתא למפרע שאמת היה הקול הראשון ובסעיף ואו כתב גוי הבא על בת ישראל אע"פ שחזר ונתגייר לא ישאנה עכ"ל דזיכה שטרא לבי תרי דאם הטעם בנטען משום שלא יאמרו אמת היה הקול למה כשודאי בא עליה לא יכנוס ואם כשבא עליה הטעם שלא יאמרו לשם זנות נתגייר טעם זה הוא ג"כ בנטען על הנכריות כמ"ש הרמב"ן וסייעתיה

ואפשר דעתו דאם רק נטען ואין עדים שבא עליה דאפשר לא בא עליה ואפשר אפי' בא עליה מ"מ עכשיו לא לשם זנות נתגיירה לא חיישינין כולא האי ללעז שיאמרו לשם זנות נתגיירה רק שלא יאמרו איגלאי למפרע דהקול אמת וכה"ג כתב המג"ד בסימן רמ"ג סק"ב אבל כשבא עליה ודאי יש חשש שיאמרו לשם זנות נתגייר ובהכי נתיישב ג"כ פרש"י דלא תקשי עליו מהתוספתא דבא עליה נמי לא יכנוס ואם כנס לא יוציא אלא דהוא מטעם אחר דלא שייך היכא דרק נטען לכן הוצרך רש"י לטעמו שלא יתחזק הקול ומ"מ העיקר כמ"ש דאין ראיה כלל מהתוספתא דסתמה ר' נחמיא ודברי הלבוש יש לתרץ בלא"ה דהנה הרמב"ם פ"י מה"ג הלכה י"ד כתב הנטען מן הנכריות ונתגיירה הר"ז לא ישאנה וכן עכו"ם הבא על בת ישראל אע"פ שחזר העכו"ם ונתגייר לא ישאנה ע"כ והנה הנטען מן הנכריות היא משנה בפ"ב דיבמות וסיפא דגו שבא על בת ישראל היא מהתוספתא ויל"ד הא בתוספתא תני נמי ישראל הבא על הנכריות ונתגיירה לא ישאנה ולמה השמיטה הרמב"ם דמן נטען דהיינו רק קול אי אפשר ללמוד דין הבא כדעת רש"י וסייעתיה הנ"ל ואם דא ודא אחד למה שינה דברישא כתב נטען וסיפא כתב הבא לכן נ"ל דבנטען דרק קול יצא לא ישאנה משום דיתחזיק הקול למפרע כפרש"י אבל אם בא ודאי תו ליכא הך חששא והתוספתא דגם בבא אוסר משום דר' נחמי' ס"ל דאם נתגייר משום איזה דבר אינו גר וחיישינן דהנכריות נתגיירה משום הישראל שבא עליה כדי שישאנה ואנן דקי"ל דבדיעבד הוי גיורת גמורה ליכא חשש אך עכו"ם הבא על בת ישראל יש לחוש שנתגייר רק בשביל לישאנה ואף דבדיעבד הוי גר גמור מ"מ כיון דלא נתגייר רק בשביל זה שמא כשישאנה תגלה רעתו בקהל ולא ישמור התורה וכדאיתא ברמב"ם ס"פ י"ג מהלכות איסורי ביאה ואסורה לדור עם מומר כמ"ש בשו"ת מהר"ם מריטנבורג סימן תתרכ"ב דהוי במקום ערוה וקנאים פוגעים בה וגם יעבירנה על דעתה בעל כרחה עיי"ש ואין בידה להתגרש ממנו ותהא אגידא ביה בעל כרחה ואם תפרוש ממנו בלא גט תהא עגונה לעולם ואף דאינה מצווה על פ"ו מ"מ לא תהו בראה לשבת יצרה שייך גם באשה כמ"ש תוס' בפ"ק דב"ב דף י"ג ועיין ב"ש בסימן א' סק"ב ומג"א סימן קנ"ג סק"ט משא"כ ישראל הבא על הנכריות ליכא חשש זה דאם תגלה רעתה ותחזור לסורה אין הבעל אגוד בה ויכול לגרשה בעל כרחה או לפרוש ממנה וישא אחרת כשרה ודברי הרמב"ם והלבוש באו בדקדוק נמצא לא מבעיא דאין ראיה מדבריהם לאסור בנידון דידן בדר או בא על הנכריות אלא אדרבה יש ראיה להיתר ובפרק אין מעמידין דף ל"ו ע"ב איתא עכו"ם הבא על בת ישראל משכה בתריה אבל ישראל הבא על נכריות לא

ושאלני חתני המופלג ר' שלמה העלליר איך אפשר לומר דהתוספתא אתיא כרב נחמיא א"כ אמאי אם כנס לא יוציא או אחר מותר לכונסה דהא מה"ט מקשה הש"ס מדר"נ על מתניתין כמו שפרשו תוס' וראשונים ונ"ל דלק"מ חדא לפימ"ש תוס' בד"ה אי הכי לכתחלה נמי דאי אמרת בשלמא דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו עכ"ל הרי די"ל בנידון המשנה דהויא ספק גיורת ור' נחמיא לא אמר דאינם גרים כלל רק בידוע דלשם איש או שאר סבה נתגיירו וא"כ היה יכול הש"ס לתרץ דאתיא מתניתין נמי כרבי נחמיא ומה"ט נמי אחר ישאנה דאינה ספק גיורת רק אם הנטען ישאנה דמחזיק הקול דבא עליה ולשם זה נתגיירה וזה כונת המקשה אי הכי על המתרץ למה לא תירץ דאתיא נמי מתניתין כר' נחמיא דאלת"ה מאי בשלמא שייך דאמאן תרמיה מתניתין אם לא תיתי כר"נ וגם כהחולק עליו ומתרץ המתרץ כדרב אסי וממילא לא קשיא למה לא מוקי מתניתין כר"נ כיון דאין הלכה כר"נ