תשורת ש"י מהדורא תנינא תנו

אהא דשואל חפץ ומת יורשיו משתמשים בה כל ימי שאלתה דלא דמי למקבל שמת שיכול הנותן לסלק לבנו אפילו בתוך הזמן ואפילו אם גם הבן בקי באותו עסק דשאני שאילה דכל ימי השאלה היא כקנוי לו עיי"ש וכ"כ ראב"ד שבאס"ז ע"י דב"ק דף קי"ב דיורשים משתמשין בה כל ימי שאלתה שהרי היא קנויה לאביהן עד אותו הזמן ובשו"ת הרשב"א שם הוכיח דינו דשואל יכול להשאיל מהא דיורשים משתמשין בה א"כ אין ראיה רק לשואל דקנה וגם בשער אפרים סימן ל"א פסק בקהל שחלקו תפילות של ר"ה ויו"כ לבעלי בתים להתפלל ואח"כ חלה אחד מהם ולא יכול להתפלל ורוצה זה שחלה להעמיד אחר במקומו והקהל רצו להעמיד איש אחר הדין עם הקהל ועיי"ש הג"ה מבן המחבר דבלאו טעמא דתפלה במקום תמידין ואין ראוי שיהא שלוחם בעל כרחם גם כן זיכה את הקהל בדינם והרי אף דכל דברי הקהל אין צריך קנין כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ואו סימן י"ט וכ"א ובהגמ"ר דב"מ פרק האומנין כתב דנהגו כל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין במקום שיחיד צריך קנין עיי"ש מ"מ אינו יכול להעמיד אחר במקומו מכ"ש אם נתכבד רק מיחיד נמצא דמותר אבי הבן למחות בזה שכיבדו הסנדק או המוהל ואין בזה משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ובמרדכי ב"ק ס"פ החובל השיב ר"מ על רו"ש שהיה להם ירושה שאין שום אדם רשאי לקנות דבר בב"ה זולתם ועתה בא ראובן למכור חלק ירושתו לאחד מעשירי העיר לאו כל כמיניה שהרי לא השליטו הקהל על אותה מצוה רק לאותו האיש ולזרעו אבל לא למכור לאחרים וכן כל מיני שררה אין לו רשות למכור עכ"ל והובא בחו"מ ס"ס קמ"ט ונראה אפילו כבר עשה שמעון הוצאות לצורך הסעודה כנהוג מ"מ בזה לא קנה הסנדקאות דאין קנין נתפס בו וגם אבי הבן אין צריך לשלם לו היזיקו דלא דמי ללך ואני אבא אחריך המבואר בחו"מ סימן י"ד ס"ה ולהא דאמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך בחו"מ סימן של"ג ס"ח ולהא דאה"ע סימן נון ס"ג באם חזרה המשודכת דכל הנהו החוזר בו הוא הגורם לחברו ההיזק אבל כאן מזל דסנדק גרם שנאנס מלהיות סנדק ואבי הבן לא כיבדו שיעמוד אחר תחתיו

אמנם במגן דוד סימן קנ"ג סקי"א כתב וז"ל דוקא כשהקהל כבדו לאחד בחנם אבל אם קנה אחד מן הקהל זכות זה קנאו לכל זכות שבו ככל קנין דעלמא ומ"מ ברור הוא שלא ימכור דבר זה אלא להגון כמותו דאדעתא דהכי הקנו לו זכות זה עכ"ל ויל"ע איך קנה הכיבוד והזכות הלא דבר שאין בו ממש הוא ואם משום דכל דברי הקהל כקנין א"כ אפילו בחנם קנה וצ"ל דמ"מ שאני בחנם דתלוי רק בדעת הקהל ומהני דברים שבלב ועוד כשמכרו במעות י"ל דכל מגמתם ליתן הזכות לאחר רק בשביל המעות ולא אכפת להו כל כך בין גברא לגברא ולגמרי הקנו לו דכסף יענה את הכל אבל אם נתנו לו בחנם לו נתנו לבד והוא ולא אחר ובמשב"ז כתב דבמכירה י"ל אפילו למי שאינו הגון כמותו עיי"ש והיינו די"ל מעיקרא כשמכרו לו נתנו עיניהם בממון לבד ודברים שבלב לא הוי דברים כשליכא אומדנא ולפ"ז בסנדק במקום שנוהגין שמוציא הוצאות לסייע בסעודה לאבי הבן הרשות ביד הסנדק לכבד לאחר ומ"מ צ"ע כיון דאין קנין נתפס בו ביחיד ואין בו רק משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב דזה נוגע רק בינו לבין קונו י"ל ברי לי שלא נתכוין לכבד רק זה מאיזה טעם וכמ"ש הנמ"י בפרק מי שמת לענין שכ"מ שהקדיש דלענין איסור מעילה מהימן לומר שלא הקדיש אלא על דעת אם ימות מחליו וזה נראה עיקר: ג'

שאלה יהודי נשא נכריות ודר עמה כמה שנים והולידו ארבע בנות ועתה הסכימו יחד שתתגייר היא והבנות ולחזור ולישאנה ביהדות ודופקין על פתחי יהודים ומבקשים ואם לא יצייתו להם ידורו כמו עד עתה כי בעוה"ר אי אפשר למחות בידם

תשובה בפ"ב דיבמות דף כ"ד ע"ב הנטען על הנכריות ונתגיירה הר"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ופרש"י הנטען חשוד כלומר שטוענים עליו דברי לעז לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון ובגמרא הא גיורת מיהא הויא ורמינהו אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים דברי ר' נחמיה הא אתמר עלה ארי"צ ב"ש ב"מ משמיה דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם אי הכי לכתחלה נמי משום דר"א דאמר ר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וכתבו תוס' בד"ה אי הכי בשלמא אי אמרת דאינה גיורת גמורה ניחא דלכתחלה לא יכנוס משום דספק גיורת היא דשמא נתגיירה לשם איש ודיעבד אין להוציא דאין להחמיר משום חששא זו עכ"ל ולפי טעמו דרש"י אם ודאי בא עליה וידוע לכל דתו ליכא חשש דיחזיק הקול דבלא"ה ידוע לכל ומנ"ל להוסיף על גזרת חכמים וכ"כ בדרישת אר"י על אהע"ז ס"ס י"א וכתב דכפרש"י נראה מדברי התוס' והרא"ש עיי"ש וכן בא"ז הגדול סימן תרי"ד כתב כפרש"י וכ"כ הלבוש אה"ע סימן י"א ותוי"ט ביבמות שם

אמנם בחידושי רמב"ן ביבמות שם כתב וז"ל משום לזות שפתים הרחק ממך פרש"י ז"ל דאתי לאחזוקי לקלא קמא והכי נמי אמרינן לקמן ברננא לא מפקינין וקשה לי הא בעדים מפקינין והא סיפא דמתניתין אוקי רק בעדים רישא בלא עדים וסיפא בעדים א"כ לפלוג וליתני בדידה ועוד מצאתי בתוספתא ישראל הבא על שפחה ונכריות ונתגיירה הר"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא עכ"ל הנה מה שסיים רמב"ן בדברי רש"י וה"נ אמרינן לקמן ברננא לא מפקינין ומזה הוכיח רמב"ן דדעת רש"י אם יש עדים שבא עליה מפקינן ליתא בפרש"י כלל ושמא היה לפניו קונטרס מפרש"י בגרסא זו או הרמב"ן הוסיף מדילי' משום דהכי איתא סוף הפרק אך גם מזה אין הכרח כלל דאדרבה אם ידוע דבא עליה ליכא תו חשש לעז ורננה דמה יוסיף במה שישאנה אך כשאינו ידוע דיש חשש רננא דמחזיק לקלא קמא דיאמרו אמת היה מ"מ ברננה לא מפקינין

ולפ"ז לק"מ נמי מה שהקשה א"כ לפלוג וליתני בדידה דהיינו כמו בסיפא דתנן הנטען על א"א אם כנס יוציא לפלוג וליתני בדידה דנטען על הנכריות אם יש עדים שבא עליה יוציא דזה רק לפי מה שהבין הרמב"ן דכן ס"ל לרש"י אבל אדרבה דעת רש"י אם ידוע דבא על הנכריות גם לכתחלה מותר והתנא רצה למתני ולפלוג לענין דיעבד דנטען על א"א יוציא וגם למה נתלי בוקי סרוקי ברש"י