תשורת ש"י צט

אותו כשהדירה כן כופין אותה כשנדרה דגם אותו אין כופין רק כשעומד בנדרו ואינו רוצה בהיתר כמ"ש טו"ז וש"ך יו"ד ר"ס ל"ה

ומ"ש החכם דבלא שאלתו על ההקם ל"מ התרת חכם וא"כ מה יעשה אם הלב יודע מרת נפשו שאינו מתחרט וגם יש לחוש להסכמת רמ"א סי' רל"ד סמ"ט שאין הבעל יכול לישאל על ההקם רק ביום השמיעה את"ד טעה בזה דהא סיים רמ"א שם ייתיר לה חכם גם כן כדלעיל סכ"ג והיינו אם נשאל אחר יום שמעו ל"מ הפרתו רק צריכה התרה מחכם גם כן ומבואר כן בסכ"ג וכן פירש בספר בית מאיר ועוד הא מבואר בסכ"ג שם דרק לכתחלה יש לחוש שישאל גם כן על הקמתו וכשאין הבעל לפנינו יש להתיר ע"י ב"ד לבד כמ"ש ש"ך שם סקל"ט וא"כ אם אין לו חרטה דמעיקרא הוי כאיננו לפנינו ויתיר לה הב"ד אם לא יעכב הבעל וכיון דברצונו תליא איך מפקיע חדר"ג ועוד יש לדון בזה מכח דברי רמ"א בא"ע סימן קע"ח ס"ט

ואף לפי טענתו שאין לה היתר וכופין אותה כיון דרגמ"ה השוה מדותיו א"א לזרוק לה גט כמו שעלה ע"ד רק לכפותה עד שתאמר רוצה אני כמו כפיה דאיש כנראה להדיא מתשובת הרא"ש ומצאתי אח"כ כן בפ"ת א"ע סי' קי"ז בשם נוב"ת

מ"ש החכם דמהני חיובה בשטר לקבל גם א"ל תלד ואינו אסמכת דל"ח גוזמא גם אינה בידה כלל ז"א דמובן לכל דזה גוזמא יותר מאלפא זוזי גם מה שאינה בידה לא מסלק אסמכת רק לחד דעה ברמ"א סימן ר"ז ולא פסקינן כן לכופה לקבל גט וגם לדעה זאת מבואר להדיא התם דלהוציא לא אמרו ובנתיבות שם מבואר אפילו היה קנין לא מהני להוציא וה"נ לחייבה לקבל גט חשוב להוציא

ועוד אפילו זולת אסמכתא ל"מ חיוב בשטר כיון דאם באו לדין תורה לפני שטר זה היה צריך ליתן לה שכו"ע כמבואר בחכ"צ הובא בפ"ת א"ע סימן ע"ז ומה שאין לה בנים אינו ענין למואוסה עלי אם כן הוי כטול דינר והעבירנו די"ל משטה א"ב ול"מ קנין ושטר כמבואר בתשובת הרשב"א הובא בב"ש סי' קס"ט ס"ק נ"ג

והכא דהוי רק שטר בלא קנין בלא"ה ל"מ כיון דהוי על תנאי שנתחייבה בחנם כמבואר בש"ך חו"מ סימן מ"ם סק"ד ואבוהו דכולהו ערב לאחר מ"מ דאינו אסמכתא מדמתני בו קנין מ"מ כיון דדמי לאסמכתא דאינו חיוב בהחלט רק על תנאי ל״מ שטר בלא קנין וכ"כ בתומים סי' סמ"ך סקי"ד ונתיבות שם סקי"ג

מ"ש החכם דבנ"ד יש לבעל טענה מבוררת מאוסה עלי אחד מחמת נדרה אף אם יתירו לה נפש היפה קצה במה שיש חשש איסור נדחה כבר במ"ש שאין כאן שום חשש איסור לאחר היתר הנדר ועוד דא"כ למה כתב רמ"א בסי' קע"ח ס"ט בזה"ז דיש חדר"ג מנדין אותו על שאומר שמאמינה שזינתה והלא מחשש איסור מאיסה עליו ואף אם אינו טוען שמאיסה עליו נאמין לו במגו דטעין הכי והוא אמתלא מבוררת דבעצמה אמרה שזינתה ויותר קשה דהא מבואר בירושלמי גיטין פ' הזורק ה"ט דאם זינתה מזוהמת בעיניו וא"כ למה מנדין אותו וע"כ או בטענת מאיסה גם כן יש חדר"ג או מחמת חשש לבד אינה מאיסה עליו כמ"ש ב"ש סי' קי"ז סק"ח

ומ"ש ועוד מכח דברי נו"ב חיו"ד סי' ס"ח בכלה שחוזרת מהשידוך ונותנת קנס זהו אמתלא מבוררת דחתנה מאיס עליה ה"נ כאן רוצה ליתן לה יותר מכתובתה את"ד הא ברא"ש פרק אעפ"י סל"ד כתב בפירש דאם נתנה עיניה באחר אינה חוששת על מנה ומאתיים שלו כי תתן עיניה בבעל ממון עיי"ש בק"נ וזה דלא כנו"ב ועוד כשאמר הבעל מאיסה עלי ואתן כתובתה גם כן יהא אמתלא מבוררת דבלא גט אין כתובתה שוה רק דבר מועט דשמא תמות בחייו והשתא נותן לה כל הכתובה וכדאיתא בפ"ק דמכות ובטלת כל חדר"ג דמה לי אם כתובתה אלף וכשמגרשה מפסיד החצי או כשכתובתה מאתיים ורוצה לגרשה וליתן לה ד' מאות ונתת דבריך לשיעורין והרי כבר תקנו חכז"ל כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ורגמ"ה לא סגי ליה בהכי

ומ"ש החכם דבהג"א פרק אע"פ בדין טענת מאיס עלי כתב דגאונים תקנו שכופין את הבעל לגרשה מיד וכ"כ רגמ"ה שכופין אותו לגרשה ואיך יתכן שאם הבעל טוען מאיסה עלי שלא יגרשנה בע"כ את"ד זה אינו דהא ברא"ש שם מבואר משום שלא ירבו ממזרין בישראל ומבואר בקדושין דף פ' ע"ב דנשים דעתן קלות לכן אסור לאיש להתייחד עם שתי נשים ואשה מותרת להתייחד עם שני אנשים

ועוד בנשים לא חיישינן כל כך שתאמר לעולם מאיס עלי דטב למיתב טן דו ובכל דהו ניחא לה ואפילו במקום קטטה זכות הוא לה שלא להתגרש כדאיתא ביבמות קי"ח ע"ב ורפ"ב דקדושין ברש"י מבואר דאיש אינו מתגנה על אשתו

ואם יועיל טענת מאיסה לבעל לגרשה בע"כ לא הנחת בת לא"א שתשב תחת בעלה כי יתן עיניו באחרת וימאס באשת נעוריו אבל מחמת חדר"ג יכוף יצרו

ועוד דבערכין דף כ"ג מבואר אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש עיין נוב"ת א"ע סימן קי"ד וח"ס ח"ב מא"ע סנ"ד כתב דגט מעושה לכוף לבעל ודאי צריך ב"ד משא"כ לכופה אפילו אחר תקנת רגמ"ה ואם כן כשתקנו הגאונים בטוענת מאיס עלי לכופו אין בידה שיתן לה גט ומוכרחת לבא לב"ד לכופו והם יראו אם דינא משתעית משא"כ אם יוכל הבעל לגרשה בע"כ בטענת מאיסה נתת תורת כל אחד בידו וכ"א ישער במה שנראה בעיניו ולפיכך השוה רגמ"ה מדותיו וכה"ג כתב הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ט ומ"ש בשו"ת רמ"א סימן י"ב אעפ"י שתיקן רגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ אם מגרשה משום נדנוד איסור לא תיקן רגמ"ה אינו ענין לכאן דליכא נדנוד איסור כמו שביארתי

וכיון דאינה מחויבת לקבל גט אסור לגרשה בע"כ אף שסרבה בהתראת כמה רבנים שתעמוד עמו לד"ת ומ"ש בשו"ת אבן השהם בסימן אבג"ד לגרשה בע"כ מחמת שסרבת לעמוד לפני ב"ד היינו בנידון שלו דמורדת לבא לדור במקומו והבעל יש לו סכ"נ לדור במקומה ומתבטל מפ"ו וכן מ"ש הד"ח ח"א בחא"ע סנ"א דמסרבת כעוברת על דת היא ויכול לגרשה בע"כ היינו בנידון שלו שהיתה נכפית וב"ד חייבוה לקבל גט והיא מסרבת דגורמת לו בסירובה להבטל מפ"ו דסכנה לו לדור עמה לכן מותר לגרשה בע"כ משא"כ בנ"ד

רי

מעשה ראובן היה לו חוב אצל גוי ועשה