תשורת ש"י צח

ז"ל לענין ספק דרבנן והקשה הד"ח דהב"ש כתב דלא נתקן משום איסור וכונתו כמ"ש הד"מ דאינו רק תקנה וספק תקנה להקל אבל אם היה גזרה משום איסור לא היה מתיר הספק ולדברי הח"ס השתא נמי דאורייתא ורק רגמ"ה עצמו התנה להקל בספקו עיי"ש ול"נ די"ל לפמ"ש הלשון בד"מ א"ע סימן א' סוף סק"ט שלא גזר משום חשש איסור דאורייתא וכונתו ע"ד שכתב או"ה הובא בש"ך בכללי ס"ס סוף סקח"י בגבינה של גוי שאפילו בלאו גזרת חכז"ל היה חשש איסור נעשה איסור ודאי ע"י גזרת חכז"ל ואינו ניתר כשיפול בו ס"א כספק תורה

ומה שהביא הד"ח מלשון הגמ"ר שכתב לא גזר הגאון אלא שלא לישא שתי נשים אבל הכא חדא ממילא אתרמיה ליה ולמיפק קיימא משום דררא דאיסור דאורייתא לאבא שאול הילכך כמי שאינה זקוקה דמיא לגבי איסור קל כי הא שלא גזר הגאון אלא משום קטטה ולא משום דררא דאורייתא כלל עכ"ל הרי דהוא איסור קל ולא דאורייתא עכ"ל הד"ח ול"נ דמודה ר"א ז"ל דאחר שהחרים רגמ"ה הוא דאורייתא רק כונתו דסבה שמחמתו גזר אין בו דררא דאורייתא רק איסור קל דקטטה וחשש של אבא שאול שלא לייבם משום שמא יפגע באשת אח שלא לשם מצוה הוא דררא דאורייתא וחשוב כאלו אינה ראויה ליבום מדאורייתא רק לחלוץ ולמיפק קיימא ולא חשבה רגמ"ה כאשתו לאסור בשבילה המשודכת לו לכנוס משא"כ אם גזרת רגמ"ה היה מחמת סבת איסור תורה הוה אמינא דזקוקה ליבם חשובה כאשתו אף דמשום דאבא שאול לא יבמה כיון דמן התורה מותר ליבמה חשובה כאשתו לענין דאורייתא וז"ב למעיין היטב לשון הגמ"ר

ועתה נחזי לענין נדרה שבכתב כבר נודע מחלוקת הפוסקים אי נדר בכתב הוי נדר וכאן שמסרה הקולמוס הוי רק ע"י שליח דלרמב"ן פי"נ ותוס' נזיר דף י"א ובש"ר סי' ד"ר נדר ע"י שליח ל"מ

ומ"מ כיון שהעידו עדים שקבלה לפניהם בפיה מהני אלא דצ"ע גם בזה לפמ"ש בני אהובה פי"ד מאישות ה"ו לתמוה עמ"ש הרמ"א ביו"ד סימן רל"ד דבאוסר תשמישו עליה אם מחלה לו מהני דמשמע אפילו אוסר לעולם והביא כמה ראיות דל"מ ותירץ משום דקונם מפקיע מידי שעבוד רק רבנן אלמיה לשעבודה וי"ל א"א בתק"ח והובא בפ"ת וא"כ לפמ"ש כנה"ג בכללי קי"ל אות מ"ד והובא ביד מלאכי בכללי הדינים אות א' סנ"ה דאי"ל א"א בתק"ח כשמחויב לעשות אותו דבר וא"כ בשלמא האשה אינה מצווה בפו"ר אבל בעל לא מצי למימר א"א בתק"ח כיון דאסור לישא אחרת ומתבטל מפו"ר ועיין א"ע סימן ע"ו ס"ו דאם לא קיים פ"ו חייב לבעול בכל עונה עד שיקיים וודאי גם כזאת אפשר שתלד והרי כבר ילדה

וחכם אחד כתב דמחלה לחדרגמ"ה ומהני כמ"ש הב"ש סי' קט"ו סק"ז יש לדחות על פי דברי רמ"א בא"ע סי' ק"ה ס"ה דאם אנסוה למחול כגון שהיה מתקוטט עמה תמיד ומחלה לו כדי שתשב עמו בשלוה מחילתה בטלה אף דלא מסרה מודעא הובא במשפט שלום סי' ר"ה ס"ז ובנ"ד שלא רצה לדור עמה עד שנתנה לו כתב זה אין לך קטט גדול מזה ועיין שו"ת ר"ן ס"ס ומ"ח

והנה בא"ע סימן קי"ח סי"ז איתא אשה שמחלה כתובתה ואח"כ טענה שבאונס מחלה מפני שגזם עליה לגרשה או לישא אחרת מפני שאינה יולדות אין זה טענת אונס לבטל המחילה והקשה הב"ח דזה סותר לדברי רמ"א דסי' ק"ה ס"ה ול"נ די"ל לפמ"ש נתיבות סי' ר"ה דדוקא אם אנסו בפירש ליתן לו מתנה א"צ מס"מ אבל אם אנסו סתם והוא נתן לו מתנה להפטר מהאונס הוי מתנה כשלא מסר מודעא עיי"ש וע"כ בסי' ק"ה דמבואר דאכסוה למחול וכ"כ בשו"ת רשב"א שהתקוטט עמה כדי שתמחול לו לכן א"צ מס"מ אבל בסי' קי"ח רצה לגרשה מפני שאינה יולדת ולא אנסה שתמחול לו הכתובה רק היא לפייסו מחלה צריך מס"מ אך מדלא תירץ הב"ש כן וגם כתב דבזה"ז דאיכא חדרגמ"ה אם שהה עשר שנים ולא ילדה יכול לגרשה בע"כ ונוהג דין זה אף בזה"ז עכ"ל משמע כל שא"י לגרשה בע"כ ואינו בדין למנוע ממנה שכו"ע וגיזם עליה למנוע ממנה ולפטור מאונס זה מחלה לו איזה דבר חשוב אונס ובטל מחילתה גם בלא מס"מ דלא כנתיבות וגם לכתיבות דוקא כשנתן המתנה למקבל אבל רק נתחייב בשטר כדי להפטר מהאונס אף לא אנסו על המתנה פטור גם בלא מס"מ כמבואר בנתיבות שם ס"ב וה"נ מה שנתחייבה לקבל גט ומחלה לו החדר"ג אינו מועיל השטר

וכיון דחשוב אונס יש לדון אי לא הוי נדרי אונסין ועיין נתיבות סימן פ"א סק"ב דטול דינר והעבירנו וכה"ג גם בעני חשוב כנדרי אונסין וה"נ רגל"ד דמחמת אונס שלא רצה לדור עמה נדרה ועי' ש"ך יו"ד סי' רל"ב סוף סקכ"ה אך דברי נתיבות צ"ע דגם בנדרי אונסין שאינו אונס גוף רק אונס ממון צריך לבטל בלבו לחשוב היום וכדומה כמבואר ביו"ד סימן רל"ב סי"ד וסט"ו אך י"ל דמה שצריך לחשוב היום וכיוצא הוא רק מדרבנן כמ"ש מהרלב"ח סכ"ז הובא בגליון רש"א יו"ד שם וכ"כ בארעא דרבנן סי' רכ"ב וזכל"א ח"ב

ולענ"ד כן מוכח בירושלמי פ' ארבע נדרים סוף ה"ד דיליף דנשבע להרגין ולמוכסין מדכתיב לא תשבעו בשמי לשקר ופירש ק"ע דהל"ל בשקר אלא ה"ק לא תשבעו כדי לשקר ליטול שלא כדין אבל להציל שלו בדין מותר והיכן רמיזא דצריך ביטול בלב וע"כ רק רבנן אצרכו כן וא"כ הכא דהחיוב על תנאי אם לא תלד והוי אסמכתא ויש בזה פלוגתא בנדר כמבואר בא"ח סי' תקס"ב סי"ג ובמהרי"ט ח"ב סימן כ"ה י"ל בדרבנן לקולא וי"ל גם הסוברים דבנדר ליכא אסמכתא משום דמן התורה אסמכתא קניא לא הפקיעו חכז"ל איסור תורה כמ"ש מרדכי בב"ק וב"ח סימן ר"ז וד"מ וקצו"ח שם א"כ באונס דהאיסור בלא ביטל בלבו רק דרבנן בטל משום אסמכתא דהם אמרו והם אמרו ועוד די"ל מה דמן התורה אסמכתא קניא אף דלא גמר בלבו משום דהוי דברים שבלב ואם כן באונס דמהני דברים שבלב כ"ע מודו דבאסמכתא ל"ה נדר

ויש לעיין אי בלא"ה יכולה להתיר נדרה בלא הסכמת בעלה דאף דבעשה לה טובה ובשביל הטובה נשבעת לו א"י להתיר בלא רצונו מ"מ כיון דשלא כדין מנע ממנה שכו"ע ל"ח טובה וכמ"ש רשב"ץ הובא בב"י יו"ד סימן רכ"ח דאם נשבע בשביל שהחזיר לו חברו מה שגזלו לא מיקרי עשה לו טובה ול"ד לשבועת צדקיהו דהיה חושש שיהרגו בדין שלא יגלה סודו עכ"ל

וגם בל"ז עכ"פ מרצון הבעל יש היתר לנדרה א"כ ל"ל דלא עדיפה אשה מאיש וכמו דכופין