תשורת ש"י צו

רו

ראובן בא לו כתב משמעון הדר במק"א שישלח איזה סרסור לעיר אחרת לקנות לו תבואה ועשה ראובן כן ונתן רק קצת מעות לסרסור ליקח תבואה בערבון לפרוע כשיבא התבואה למקום שמעון אח"כ שאל ראובן את הסרסור אם קנה התבואה ואמר שקנה ושאלו אם יכול לכתוב לשמעון שישלח בע"ג וא"ל הסרסור דלפי דעתו יבא התבואה ביום ה' שבוע זו ויכול לכתוב לשמעון שישלח בעלי עגלות וכתב ראובן לשמעון שישלח בע"ג על יום ה' ובאו בע"ג ולא מצאו התבואה ביום ה' במקום ראובן וחזרו ריקם ועתה תובע ראובן מהסרסור שגרם לו היזק דמוכרח לפרוע להבע"ג והנה ברמ"א חו"מ סי' י"ד ס"ה בהג"ה מי שאמר לחברו נלך אצל ב"ד פלוני וא"ל לך ואני אבא אחריך והלך והשני לא בא אחריו חייב להחזיר הוצאותיו אך כאן שאני דאין ביד הסרסור שיבא התבואה ביום שאמר דחזינן במסילת ברזל כמה פעמים מתעכב ולא היה לראובן לסמוך על הסרסור ואיהו דאפסיד אנפשיה כל שלא אמר ראובן להסרסור חזי דעלך קסמיכנא או שיהא הוכחה ברורה דעליו סמך ונראה דגם אם בשעה ששאל ראובן את הסרסור כיחש בו הסרסור ואמר שכבר קנה את התבואה ונתנו על מסילת הברזל ונודע אח"כ שעדיין לא קנה או לא נתנו עדיין על מסילת הברזל מ"מ כיון דהסרסור כיחש רק בדברים בעלמא פטור לפימ"ש ביש"ש פ' הגוזל עצים סכ"ד מהמרדכי וז"ל הא דחייב במראה דינר דוקא כה"ג דא"א לאשתימוטוי ובע"כ יש לו ליקח עפ"י השולחנו אבל מראה מקח לתגר וא"ל שטוב הוא ונמצא רע פטור וראיה מכחז"ה באחד שאמר לחברו מאי יש לך בהאי ארעא א"ל קניתי מראובן א"ל זה הקרקע גזלה ראובן ממני א"ל והא אית לי סהדי דאימלכת בך ואמרת לי זיל זבין ופסק התם דפטור הנגזל אעפ"י דידע שקרקע גזולה היא והכשילו בעצמו ובעצתו משום דדיבור בעלמא הוא ומיקרי ואמר ולא ה"ל לסמוך עליו את"ד וה"נ ל"ה לראובן לסמוך על הסרסור להביא בע"ג עד שיראה שהתבואה בא וא"ל דסרסור שאני דחייב בגרמא כמו שליח ושומר דהא אינו סרסור רק לקנות התבואה ולשימו על המסילת ברזל אבל זה שא"ל שיכול לכתוב אחרי בע"ג אין מוטל על הסרסור ואינו רק יועץ ומי יימר אם היה קנה התבואה מכבר אם היה בא למקום ראובן על יום ה' ולא ה"ל לסמוך עליו בדבר שאינו בידו כלל ומעשים בכל יום שמתעכב ומה שלא קנה התבואה מאז אין מחייבו דאינו בידו יכדאיתא בפא"נ דף ע"ד כ"ש הכא דלא נתן לו כל דמי התבואה ואפשר לא ירצו למכור עד"ז לשלוח התבואה לראובן בלא כל דמי התבואה ולכן אין לומר בזה דסמך ראובן מחמת דחזקה שע"ש וה"ל להעלות על הדעת שמא לא רצה לגלות לו הסרסור שעדיין לא קנה כדי שלא יחזור בו ראובן ויבקש ממנו המעות או יחרה אפו בו ומרע אומנתו ובביאור הגר"א בחו"מ סי' י"ד שם כתב דצ"ע דברי הרמ"א ונראה כיון שקבל עליו לילך אחריו ובידו שילך וגרם לו היזק במה שלא הלך הוי כאם אוביר ולא אעבוד אף דלא פירש שישלם דחייב וכדאיתא בפא"נ דף ע"ד והך דפחז"ה הנ"ל לא קיבל עליו לעשות שום דבר רק יעצו בשקר ודיבורא מיקרי דאמר ואם כן בזה נמי אינו רק יועץ דלא קיבל עליו רק להעמיד הסחורה למקום ראובן ואין לו עסק בענין העמדת התבואה ממקומו של ראובן לשמעון וכ"ש דבפירש אמר הסרסור דלפי דעתו יבא התבואה זאת אומרת שאינו בברי גמור ולא ה"ל לראובן לשלוח אחר בע"ג אף דלא עלתה ע"ד שלא קנה הסרסור עדיין

רז

שאלה חצר שיש לו דלת גדול לפתוח כדי ליכנוס בעגלות ואין משקוף למעלה ובתוך הדלת זה יש פתח קטן במזוזות ומשקוף על גביהן וכשנועלין דלת הגדול נכנסין ויוצאין דרך פתח זה אם חייב במזוזה ולע"ד כיון שעשוי לפתוח ולסגור עם הדלת הגדול לא נקרא מזוזות רק דלת כולו בכלל ונ"ל ראיה לזה מפרש"י במשפטים על פסוק והגישו אל הדלת או אל המזוזה ז"ל יכול שתהא המזוזה כשרה לרצוע עליה ת"ל ונתת באזנו ובדלת בדלת ולא במזוזה הא מה ת"ל או אל המזוזה מקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד עכ"ל והוא מכילתא ומה סתירה יש הא אפשר לקיים שני הפסוקים דהא דלת זה הוא בשער העיר שיש לה דלתים ובריח כמ"ש אבן עזרא ואם כן כשיש באותו דלת פתח כנ"ד ואותו פתח יש לו מזוזות וא"כ מזוזה זאת הוא מזוזה בערך עצמו וגם נכלל בכלל הדלת הגדול דנפהח ונסגר עמו ובמשפנוים אומר אל הדלת או אל המזוזה שבדלת והא דכתיב במשנה תורה בדלת לבד לגלות דמזוזה שבפרשת משפטים אינו כשר רק כשהוא ג"כ בדלת ומנלן לעשות היקש מה מזוזה מעומד אע"כ דלא נקרא סתם מזוזה רק כשהוא קבוע בסיפי הבית או כותלי החצר והשער לא כשהוא נע ונד עם הדלת דזה כולו רק דלת נקרא וצ"ע ויש לקבוע בלא ברכה ואף דכשפותח כל הדלת הגדול ומעמידו מהצד ואזי אותו פתח אינו משמש כניסה ויציאה לחצר ולא הוי מזוזת ביתיך ובשעריך וא"כ כשמחזירו עם המזוזה נימא דפסול משום תולמ"ה מ"מ כיון שתחלתו נעשה בהכשר דקבע המזוזה בעת שהיה משמש כניסה ויציאה יש לסמוך על המג"א בסימן ט"ו סק"ג ועכ"פ כשקובע המזוזה צריך שיקבענה כשהדלת הגדול נעול והפתח קטן בפתח החצר ובערך ש"י חיו"ד סי' רפ"ז כתבתי עוד ראיה לפטור אותו דלת ממזוזה ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה לכן יקבע מזוזה ולא יברך וטוב לקבעה כשיקבע מזוזה אחרת במקום שודאי חייב ויפטר גם מזוזה זאת באותו ברכה

רה

שאלה ראובן שכר מהקהל גאבעלי וקודם השכירות נתן קאפליא כנהוג דההולכין על הליסטאציא מניחין קאפציא ביד גבאי של הקהל והותנו בשעת ליסטאציא שמי שיתן יותר יהא הגאבעלי שלו ויעשו שטר וטרם שעשו השטר חזר בו ראובן הנה אף דחכירת הקהל נקנה מחמת המנהג מ"מ כיון דנהגו לעשות שטר כ"ז שלא עשו שטר לא נקנה מחמת סטימתא כיון דנהגו רק בשטר וכ"ש כאן דהותנה לעשות שטר דשניהם יכולין לחזור כדאיתא בחו"מ סי' רמ"ג ס"ז אך לענין הקאפציא צ"ע נהי דענין הקאפציא שאם יחזור בו יוחלט הקאפציא ותלוי בפלוגתא שבחו"מ סי' ר"ז סי"א גבי אם אחזור בי ערבוני מחול מ"מ י"ל היינו כשנותן הערבון ליד המוכר אבל כאן הגבאי אינו רק שליח הקהל והוי כשליש דמבואר שם סי"ב בהניח ביד שליש