תשורת ש"י צב

שבעה טובי העיר בפרסום מיקרי במא"ה ואצ"ל הן ובנ"ד שהעמיד בנין בחצר בהכנ"ס הוי פרסום מ"מ הנתינה לא היה בפרסום

ועוד כתב רשד"ם סי' רס"ב דכל דבר דצריך שבעה טובי עיר במא"ה אינו נאמן לומר שלקחו אף דהחזיק ג"ש ויותר דקלא אית ליה וצריך עדים עוד כתב שם דדוקא נגד גזבר או טובי עיר קבועים מהני חזקה ולא נגד המתחלפים משנה לשנה ומהרי"ט סי' קל"ב כתב משום דגרע מהחזיק בפני האב שנה ובפני הבן שנה ולפני לוקח שנה דשם הדבר שלו ואינו סומך כלל משא"כ ממונים דאינו שלהם ממש סומכים אשכפניהם ועל לאחריהם והוי כקדרה דבי שותפי וי"ל השנים לא מיחו שסמכו דשלפכיהם הבינו בדבר היטב ולפ"ז צריך דוקא שיחזיק כל הג' שנים ראשונים נגד גזבר קבוע ג"ש

ועוד נ"ל דהוי חזקה שאין עמה טענה דהא צריך המחזיק לטעון שנמכר או ניתן לו במתנה כדאיתא בחו"מ סי' קמ"ו ס"ט ובנ"ד טען שאמרו לו כי רשאי להעמיד שם אוצר וזה אינו לשון מתנה והקנאה בגוף הקרקע ובב"ב דף קמ"ז ע"ב האומר ידור פלוני בבית זה ל"מ אפילו בש"מ כיון דליתא בבריא עד שיאמר תנו בית זה לפלוני שידור בו ומבואר באס"ז משום דלא הזכיר לשון הקנאה בגוף הבית ואם כן ה"נ כשאומר העמד בית על קרקע שלי אין זה לשון הקנאה בגוף הקרקע עד שיאמר הקרקע נתון לך להעמיד עליו בית וכדומה

ועוד לשון רשאי להעמיד הוי כאומר או כותב לשותפו דין ודברים אין לי בשדה זו דלא מהני כיון דלא הקנה לו גוף השדה רק מדין סילק נפשו ואפילו קנו מידו עיין סמ"ע סי' ל"ז סק"ז וא"ע סי' צ"ב

וכיון שתחלת נתינה בלשון שאינו מועיל תו לא מהני לו אף שהחזיק וכמבואר בחו"מ סימן רמ"א דהמוחל לחברו מה שיטול בנכסיו ל"מ בקרקע אפילו דר והחזיק בה

ואפילו אמרו שנותנים לו הקרקע להעמיד עליו בית אוצר כיון דלא אמרו לעולם או זמן יכולים לסלקו כ"ז שירצה לפמ"ש בח"ס חו"מ ס"ט והובא בפ"ת סי' רי"ב דגם במקנה לו בית לדור בו יכול לסלקו כ"ז שירצה לדעת כ"פ ואם כן ה"נ י"ל הקהל קי"ל וקרקע בחמ"ק

קצז

ששאל אם חל ע"פ בשבת דכתב בא"ח סימן תמ"ד דיבער לפני חצות אם צריך ג"כ למכור חמצו אז הנה במרדכי ספ"ק דפסחים כתב רש"י הנהיג לשרוף החמץ לפני חצות גזרה שמא ישהה אותו לשנה הבאה אחר חצות והנה בפ' ג' דפסחים דף מ"ט תנן י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת ראב"צ אומר תרומה לפני זמנו וחולין בשבת וכונת ת"ק באמרו הכל בין תרומה בין חולין וכיון דתרומה ע"כ מבערין סמוך לחשכה כדמוכח בפ"ק דפסחים דף י"ג דנהורת ישרפו משום שכבר בקשו ולא מצאו אוכלים ופרש"י דהא בשבת לא יבואו אורחים אם כן גם חולין דמתבערים לפני שבת פירושו סמוך לחשכה וכ"כ להדיא רז"ה דשעה שתים עשרה מבערין וודאי גם רש"י הנהיג בעצמו כן וצ"ע לפמ"ש מג"א סי' ש"א סמ"ו ס"ק נ"ח כיון דל"ג חכז"ל אין לנו לגזור אף דעכשיו יש טעם לגזור מה שלא היה שייך בזמנם ק"ו בזה דלא נשתנה ועכצ"ל דגם רש"י הנהיג כן רק משום מהיות טוב דאין פסידא וטרחא יותר בזה אבל מכירה לגוי ולא יוכל למכור בעצמו עד סמוך לחשכה דיש לו פסידא לא אמר והב"י הקשה בסי' תמ"ד על הטור שכתב דטוב לבער החמץ בע"ש לפני חצות דלמה לא כתב דטוב לשרוף כמ"ש בשם רש"י במרדכי ואם היה מקום לומר דגם מה שיש לו למכור צריך לפני חצות אדרבה תקשי על לשון המרדכי שכתב רק לשרוף ולא כלל מכירה בלשון ביעור והרי הובא בסי' תמ"ח לשון התוספתא דיכול לומר לנכרי קח ממני במאתיים שאקחנו ממך אחה"פ וזה המכירה הוא רק שלא לעבור בב"י וב"י אלא ודאי לא יעלה ע"ד להצריך למכור לפני חצות

קצח

שאלת על מה אין נזהרין לבדוק חתיכות של ושט הנשאר בראשו דנדפס באזהרות שבסוף סדר הגדה מראה יחזקאל דאותן שאין בודקין חתיכה הנ"ל אוכלין ודאי טרפות כי שם מצוי ביותר טרפות מחמת שהוא סמוך לבית הבליעה עיי"ש

איני כדאי להשיג אך תמהני דהא בשו"ת מהרמ"ל סכ"א העלה דאפילו לכתחלה א"צ בדיקה למעלה ממקום שחיטה דלא מחזיקינן בהו איסורא וכן מעולם לא שמע במדינתו לבדוק הוושטין למעלה ממקום שחיטה דאין מצוי כלל שינקב שם או יעקר הושט ע"י הלעטה ובסי' פ"ח שם כתב דהציע לפני חכמי דורו והסכימו לדבריו כל גדולי המורים והגאונים הגדולים ועיין צ"צ סי' י"ז כתב גם כן דאפילו לכתחלה א"צ לבדוק למעלה ממקום שנשחט ועיי"ש שכתב טעם מחמת דזה נשאר בראש ונוהגין לפתוח הראש וליטול המוח מתוכו ולבשלו לאכול ואם ימצא ריעותא בחתיכת ושט ישאל למורה עוד כתב לחלק בין מפטמין בעגולים בין בשבולת שועל וכדומה ומהרמ"ל לא חילק

ולענ"ד אפשר לומר דבנ"ב חיו"ד ס"ט נשאל אם ניקב הושט סמוך לראש ששם דבוק בבשר אם הבשר סותם והשיב דקשה לסמוך כמו בנקבו העורות זה שלא כנגד זה טרפה דזמנין דמתרמי אהדדי גם בבשר י"ל כן עיי"ש והנה הא דזימנין דמתרמי אינו רק ספק וכ"כ בפרמ"ג וחידושי רע"ק בסימן כ"ג ס"ד ואם כן הא מה דמחמירין לבדוק הושט משום דהוה מיעוט המצוי שתנקב ע"י הלעטה אך בסמוך לראש דאפילו ניקב אפשר דהבשר סתמו דלא נפרד מהבשר ממילא ליכא מיעוט המצוי שיהא טרפה ומשמע בצ"צ שם דושט שהוא למעלה ממקום שנשחט הוא בראש ועכ"פ סמוך לראש הוא ועיין פרש"י בפא"ט מ"ג ב' מקום בית הבליעה קרוי תורבץ סמוך לראש הנקב מאוד עוד שם פרש"י תורבץ הושט מקום חיבורו בלחי ובשבו"י ח"ג סנ"ט כתב דאם ניקב שם הושט סותם אותו הבשר וכשר וביד אפרים יו"ד סי' ל"ג דאפשר בזה גם הנו"ב מודה דמהני סתימה עיי"ש וא"כ בבית הבליעה לכ"ע מהני סתימה ולמטה ממנו סמוך לו נסתפק הנ"ב ובכו"פ סי' מ"ו סוף ס"א כתב דאין הושט דבוק בבשר רק מצד אחד ואינו ברוב הקיפו עיי"ש ולפ"ז נסתר טעמא דידי דמ"מ היה לנו להצריכו בדיקה דשמא ניקב בצד שאינו דבק בבשר ומ"מ אין לחוש משום מ"ש בתחלה