תשורת ש"י ט

נ"ל דאין לקרות שם לתינוק על שם המת שלא נקבר עדיין לפמ"ש בזהר וכן הוא ברקנטי פ' תצא וז"ל כדי שלא לאחר גזרותיו של הקב"ה צוה שלא להלינו כי כל עוד שלא נקבר לא יתגלגל משל לאדם שאינו נושא אשה אחרת עד שתקבר הראשונה לכן צוה לקברו מיד כי אולי מיד ימצא מנוח אשר יוטב לו עכ"ל. והנה אחז"ל שר"י דלא מסקינן בשמה. ועיין ישיש בפ"ד דגיטין גבי שם ישעיהו דהיכא דריע מזליה לא מסקינן בשמיה הרי דיש בזה העתקה מנפש המת לזה הנקרא בשמו כי נפש חיה הוא שמו ועי' אה"ח פ' פנחס בפסוק ושם איש ישראל וא"כ לא יתכן להעתיק השם מהראשון לאחר כל זמן שלא נקבר גוף הראשון ולפ"ז צל"ע במעשה ב"מ שמת האב וביום זה היה לו בן לימול ודרך העולם לקרוא שם הנולד. בשעת המילה וגם דרך לקרא לבנו על שם אביו אם יקבר קודם המילה אף דביו"ד סימן ש"ס מבואר דמת ומילה מילה קודם מ"מ י"ל בכה"ג קבורת המת קודם דמטעם שכתבתי וביומא ספ"ג ל"ח ב' ושם רשעים ירקב אר"א רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו מתיב רבינא מעשה בדואג בן יוסף וכו' טבחתו ואכלתו חזי מה סליק ביה דהיינו מחמת שנקרא דואג שהיה רשע סליק ביה כן ואם אין העתקה בנפש ע"י קריאת שם איך מפני קריאת השם סליק ביה כן וגם מה רקביבות תעלה בשמותן אע"כ ע"י קריאת שמו נותנין קיום והעמדה לנפש המת מחמת שנעתק לגוף זה החי הנקרא בשמו ועיין ב"ר ריש פ' מ"ט

שאלה ראובן היה לו חתיכת קרקע בחצר שמעון ומכר לשמעון אותה קרקע כאשר יושם איך ישומו אם כפי השוה לאחרים או כפי שישוה לבעל החצר מחמת שצריכה לו כי צר לו חצרו וגם שלא יבא זר בחצרו נ"ל דתליא בפלוגתת הפוסקים בחו"מ סימן קע"ד ס"א וז"ל נמ"י פ"ק דב"ב בד"ה אמר ר"י דהלכתא כותיה דאין בזה משום מדת סדום שהרי דינם לחלוק בגורל וזה שרוצה שיתנו לו בלא גורל מצי אמרי לו לך שוה יותר ואלו נטל גורל ובאה לחלקנו תקנה אותה ממנו בדמים יקרים לפיכך אין לנו ליתן לך משלנו הלכך מצי מעלי לה כנכסים החשובין של בר מריון שהיה עשיר ולא ימכור קרקעותיו אלא בכדי דמיהן עכ"ל ולהך דעה ה"נ ישומו אותה כמו שישוה לבעל החצר אבל להחולקים התם וס"ל חולקין בלא גורל ונותנין לבעל החצר חלק הסמוך לו בלא עילוי דמים משום דכופין אמדת סדום דזה נהנת וזה לא חסר הרי דחשבינן לזה לא חסר ואינו שוה יותר לזה מלאחרים ה"נ ישומו כמו ששוה לאחרים ולכאורה יש לחלק בין אמר בעל החצר קרקע שלך מכורה לי כפי שישומוהו לבין אמר בעל הקרקע קרקע שלי מכורה לך כמו שישימוהו דכל אחד כונתו על טובתו וכדמחלק הש"ס בפרק המקבל דף ק״ז בין א"ל מחכיר לחוכר בין א"ל חוכר למחכיר אך גם בזה פליגי הפוסקים בסימן שכ"א ס"ב בהג"ה לכן נ"ל דאם רוצה בעל החצר שלא ישימוהו רק כפי ששוה לעלמא ובעל הקרקע אינו רוצה רק כפי ששוה לבעל החצר בטל הקנין דזה מוחזק בקרקעו וזה במעותיו ואם בעל הקרקע חייב לבעל החצר ואין קונה קרקעו ושמין אותו למלוה בעל החצר ישומוהו כמו ששוה למלוה מחמת שהוא בחצרו דכאן לוה מוחזק

נשאלתי מבני ר' מאיר דוד מי שפסק שכירות לסרסור כדי להטעות חברו במדידת הסחורה אם חייב לשלם לו והשבתי דזה יתבאר ממ"ש ר"ן ורא"ש בע"ז דף ס"ג באתנן דפריך הש"ס הא לא משך דהקשו הא מ"מ חייב משום שכירות דא"צ קנין ותרצו דמ"מ אינו חייב רק במעות ולא קנה גוף החפץ ואף דכתב הרא"ש דביאה דבר שנותנין עליו שכר הוא מ"מ גם זה נותנין עליו שכר סרסרות ואפי' על דיבור כדתנן הא"מ בשכר שאדבר עליך לשלטון והרי גמר פעולתו ואף דמדינא צריך להחזיר האונאה מ"מ סרסור זה גמר פעולתו והשיב לי דא"כ למה אם לקח שוחד חייב להחזיר וחפשתי ומצאתי בנתיבות סימן טית דכתב דשוכר עדי שקר ופרע השכר א"צ להחזיר והביא ראיה מאתנן ועוד ראיה מר"ה וחילק דבשוחד דהלאו על לקיחת השוחד אעל"מ משא"כ באתנן ושוכר עדי שקר האיסור אינו על השכר ממש עיי"ש והגם שכתב דא"צ להחזיר מ"מ ודאי גם לכתחלה חייב לשלם כדמוכח מהא דאתנן

שאלה ראובן נשתדך עם שמעון ופסק נדן להחתן בן שמעון ועשו ר"פ ות"כ ואמר ראובן שרצונו שילך החתן ללמוד אצל רב ומופלג וא"ל שמעון שאין ביכלתו לשלם בעד מזונותיו ולימוד ואם ירצה ראובן לשלם ילך ללמוד ונתרצה בזה והוציא עליו הרבה אח"כ מת ראובן ואין יכולת לאלמנותו לסלק הנדן במעות ורצונה ליתן קרקע והחתן אינו רוצה ושאל השואל אם מחויב ליקח קרקע כי שמע שמהר"ם בנעט זלה"ה פסק דאינו מחויב ליקח רק מעות והקשה השואל מ"ש מחוב אחר דאם אין לו מעות מחויב ליקח קרקע וזה שהשבתי בשו"ת הר המור סימן ל"ו כתב הטעם משום דמנהג פשוט דמסלקין הנדן במעות מזומן ומה"ט מוסיף החתן שליש כדאיתא בירושלמי שהביא הה"מ פכ"ג מה"א הי"א דשמו חכמז"ל דעתו של איש שרוצה לישא וליתן בכספים ועוד דנהגו הכל לכתוב שיסלק במעות מזומנים והוי לו בלא כתב כאלו כתב כמבואר בחו"מ ס"ס מ"ב וכשהתנה לסלק במזומן פשוט דא"י לסלק בשוה כסף אח"ז ובענ"ד טעם שני מגרע גם הראשון דבשלמא אם הי' המנהג לסלק דווקא במזומן בלא כתובה בתנאים הדין עמו אבל כיון דנהגו הכל לכתוב שיסלק במעות מזומן לא אהני מנהגא רק לענין אם קיבל קנין לכתוב כותב הסופר כפי המנהג אבל אם בא לפנינו בתנאים או ראשי פרקים ולא כתוב בהן שיסלק דוקא במזומנים לא אהני המנהג כיון דלא מצינו מנהג בלא כתובה בפירוש וכמבואר בתנאים סימן ס"א סק"ג ונתיבות שם סק"ח וא"כ בנ"ד דלא כתוב וכמבואר דלא כתוב בראשי פרקים שיסלק במעות מזומן דוקא אין לנו מכח המנהג ונחזי אכן הנה בכתובות דף פ״ו פירש"י דלפיכך בחוב צריך המלוה ליקח קרקע דסמיכת המלוה רק על קרקע והיינו דשמא לא יהא ללוה מעות ולא ירצה למכור ולטרוח לעשות מעות מ"כ אין לו סמיכה על הפרעון רק דעכ"פ יקח קרקע בשומא בע"כ של לוה אבל בנדן איך נכוף החתן ליקח