תשורת ש"י ח

כשתתיבם לו תחזיר אותו בתשובה דמה"ט נענש יעקב אבינו ע"ה שלא רצה ליתן את דינה לעשו ומצאתי בח"ס הרגיש בזה בח"ב ס"ס ע"ג והעלה דאין לחלק עיי"ש

ומה שהקשה ח"א על רדב"ז מדברי או"ה שהביא הש"ך בכללי ס"ס דגבינות נכרים שאסרו מפני חשש איסור תורה חשוב כגופו של איסור תורה ודאי ולא חזי לאצטרופי עם ספק אחר לס"ס לק"מ חדא דבשלמא בגבינות עשאוהו כודאי איסור משא"כ כאן במת תוך שלשים אמרו חולצת ולא מתייבמת א"כ לא היה אפשר לעשותו ודאי נפל דא"כ תתייבם אלא ע"כ עשאוהו רק ספק אפילו לרשב"ג ועוד הא הרא"ש בתשובה והוא בא"ע סימן קנ"ו ס"ה בתרי ותרי כתב דהוי ספיקא דרבנן ואם הוא כודאי איסור תורה איך יתיר בתרי ותרי ופלוגתא דרבוותא הוא כתרי ותרי כמ"ש הש"ך בתקפו כהן ועוד הא במת תוך שלשים ונתקדשה לכהן אינה חולצת כיון דלא אפשר עבדינן כרבנן כדאיתא ביבמות דף ל"ז והא"ע סימן קס"ד הרי דלא עשאוהו אפילו כספק איסור תורה וכ"ש כודאי דא"כ היתה צריכה חליצה או לצאת מן הכהן

שאלה אם כשר הדבר לכתוב עשרת הדברות בכותל בית הכנסת בפנים או בחוץ והשבתי דלפי דעתי אסור כמו דבטלו קריאת עה"ד בצבור מפני המינים שאומרים אין תורה אלא זו ועיין מג"א סימן א' סק"ט ז"ל ובפרט בזמנינו ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור ל"ח עכ"ל ולדעתי כל שכן זה לכתבן על כותל גלוי תמיד ושמעתי דעכשיו כותבין עה"ד בכותלי הקאהר שילין אשר נתייסדו בעוה"ר שלא ברצון חכז"ל וחכמי הדורות המאמינים בתוה"ק שבכתב ובע"פ ודחז"ל ולכן אין לעשות כמותם דאפשר כונתם נמי למינות ואין להשגיח במה שנמצא באיזה בית הכנסת כי המון עם אפשר עשו בלא שאלת חכם או חכם העיר לאו אדעתיה

ועוד שנית דכופין בני העיר על בנין בית הכנסת כדאיתא בא"ח סימן ק"נ ומכח זה לוקחין משכנות ותינח על בנין המוכרח אבל לכוף על מה שאינו מוכרח להרבות נוי ולכתוב באותיות מוזהבות גזלה הוא וקבע את קובעיהם

ומה ששאל ס"ת שנקרע שורה תחתונה ונכנס הקרע תוך רגל ה' שבשם ותוך רגל ואו שבשם הנה מה שנחלק רגל שמאל של הה"א אינו פוסל כיון שנשאר קצת למעלה מהקרע יש לה צורת ה' אבל הואו שנחלק ע"י הקרע צריך שאלת תינוק דל"ח ול"ט ולכסות מקצת הקו שתחת הקרע ואם יאמר שהוא ואו כשר וצריך לדבק קלף מאחורי הקרע אבל אם ידמה להתינוק שהוא יוד פסול עד שיחליף כל אותו יריעה ולא סגי בחיתוך דף זה ולכתוב דף אחר או אפילו ירצה להחליף ג' דפין לא סגי אם לא נשאר ג' דפין באותו יריעה. וברמ"א יו"ד סימן ר"פ כתב אם נחלק שום אות ע"י קריעה פסולה וכ"כ בסידור הגאון מליסא אם נקרע באמצע אות פסול ול"מ דיבוק. היינו דנקרע תוך שיעור האות ולא נשאר במה שלמעלה מן הקרע שיעור אות הצריך שם ע"י שאלת תינוק אף דע"י הדבק יצטרף מ"מ כיון דאין שיעור אות רק ע"י הדיבוק הוי כתחלת הכתיבה דפסול מחמת שאין היקף גויל מחמת ההפסק שע"י הקרע אבל אם נשאר צורת האות הצריך באותו תיבה שלמעלה מן הקרע אין צ' ך צירוף למה שלמטה מהקרם וכיון שנעשה הקרע אחר הכתיבה כשר בלא היקף גויל ובזה יובנו דברי הש"ך שם בסק"ז ובסק"ח שלא יסתרו אההדי ולקדור השם עם עוד תיבות ולדבק קלף ולכתוב עליו אף שיש אחרונים מקילים לא נ"ל להקל כי בחידושי רע"ק על א"ח סימן ל"ב כתב דלא מילא לבו להקל נגד פסק רמיא שפסק כהרא"ש ובנו הר"י וכ"פ בשבו"י ולדידי חזי לי עוד שמצאתי בשמש צדקה סימן נ"ד ממש כשאלה הנ"ל ופסק כמ"ש והביא נמי כן מהר"א מזרחי וכתבו שאין שום תיקון רק להחליף היריעה וגם בשו"ת מהרמ"ל סימן קי"ב כתב דרוב הפוסקים ומכללם הרא"ש אוסרים עיי"ש דכ"ש נ"ד דנשאר שם י"ה ומתחלה נכתב כל השם בתיקונו וגם נ"ד חמיר ממ"ש במ"ס פ"ה דנכתב שתי שמות ומיותר חד דיחטוב חדא דבטעות נתקדש והקדש בטעות אינו הקדש ועוד בשעה שקודר המותר נעשה התיקון לס"ת כמ"ש אחרונים ועוד התם שם השני בא בגבול הראשון שלא כדין לכן דינא שידחה מפני הראשון וגם בשו"ת שב יעקב סכ"ד וכנס"י ושו"ת השיב ר"א ושו"ת שיח השדה ס"ו אוסרין לקדור ובשו"ת גנת ורדים וחינוך ב"י כתבו שלא לכתוב שם על הטלאי ובשו"ת בית שלמה סימן קכ"ז כתב דנהגינן להחמיר בקדירה עפ"י הסכמת גדולי אחרונים ושבו"י העיד שכן המנהג לאסור לקדור וגם אין לכתוב שם על טלאי כמ"ש הרבה גדולים ולענין מעשה פשיטא דיש להחמיר כיון דהעידו הרבה גדולים בשו"ת דמנהגא להחמיר את"ד וגם

בשו"ת יד מאיר כתב דאינו נמנה עם המתירין לקדור ואין דעתו נוחה בזה

שאלה אחד שכר מרתף מגוי בחצר הגוי ואינו דר שם יהודי והניח בו יין כשר וסיגרו תמיד ופ"א טעה וסבר שנסגר ובא ביום מחר ומצא דלא היה סגור כי הבריח לא נכנס לתוך החור רק עבר מחוץ לחור וניכר שהיה כן מחמת טעות ומכל מקום לא היה ניכר לעומדים בחצר אם לא נסגר והכשרתי אף דהחצר ננעל בלילה ול"ש מרתת כדאי' ביו"ד ס"ס ק"ל מ"מ יש לתלות שהגוי לא הרגיש כלל שלא נסגר כיון דתמיד אינו מניחו הישראל פתוח יש לדמותו להך דסימן ק"ל ס"ח בהג"ה אף דיש לדחות דשאני התם שעשה כתק״ח ומסרו לגוי בחותם מ"מ נ"ל ראיה מתשובת רא"ש כלל י"ט סי"ג והוא בש"ע יו"ד סימן קכ"ט ס"ח שגם כן לא סגר מחמת שכחה ולסוף ימים הרגיש הגוי והכשירו הרא"ש משום דמרתת והא היו לילות ומבואר שם ברא"ש דגוי היה דר באותו חצר ובלילה לא מרתת דדרך לנעול ועכצ"ל דתלינן שלא הרגיש הגוי שאינו נעול עד שעה שבא והודיע להישראל ואז ביום היה וא"כ ק"ו בנ"ד די"ל גם עתה לא הרגיש ובשו"ת תפארת צבי חא"ח ס"ה שאלה ט' כתב דהך דתשובת הרא"ש מיירי ע"כ שאינו דר עכו"ם בחצר דאל"ה אף בלא הודיעו שמפליג אסור כיון דבלילה ל״ש טעם מרתת עיי"ש ולא עיין בגוף התשובה שברא"ש דמבואר דגוי דר שם ועכצ"ל כמ"ש ולכן שפיר הקשו טו"ז וש"ך בסימן קכ"ט ס"ח על הרמ"א דאף בהודיעו שהפליג שרי כיון דע"כ ס"ל לרא"ש דתלינן שלא הרגיש הגוי עד עצם היום א"כ אז מרתת גם בהודיעו שמפליג.