תשורת ש"י י

קרקע הלא מוחזק בעצמו וסומך שאם לא יסלקוהו במזומן לא ישא הכלה

ובאס"ז בכתובות שם כתוב בשם ר"י מטוראנא ז"ל הטעם שאם נכריח ללוה למכור בעצמו קרקעותיו יוכרח ליתן בזול ויפסיד הרבה עיי"ש והיינו דהוי אנוס ורחמנא פטריה אבל לא חייבה לזה משום אונס של זה כדאיתא בש"ך חו"מ סימן ס"א וא"כ לא נוכל לחייב את החתן לישאנה בלא מזומן

ועוד נהי כשבא להוציא אמרינן אפשר נתרצה בתחלה אפרעון שוה כסף גם כן אבל להוציא מידו א"א דיכול לומר א"צ קרקעות ואדעתא דהכי לא נתחייבתי לישא אותה וראיה לזה מתשובת הרא"ש שבטור חו"מ סימן ע"ד שכתב דאם יש ביד מלוה משכון אין הלוה יכול לכופו ליקח קרקע בחובו ולהחזיר המשכון ונהי דיש לדחות משום דאומר אמתין עד שיהא לך מעות וכאן רוצה החתן לישא אחרת מ"מ ניזיל בתר טעמא שכתב שם הרא"ש דמצי א"ל אילו הוי לי זוזי לא שקילנא קרקע כי א"צ לי בשביל שמעותי אצלך תכיפני ליקח קרקע יעיי"ש הרי מטעם זה אפי' זיילי נכסי דלוה או צריך למשכון מ"מ א"י לכוף את המלוה דמסתיין שלא נכוף ללוה ולא לכוף למלוה וה"נ בנ"ד אין לכוף החתן

ועוד, אף בלוה מחרימין אם אין לו מעות מזומן וא"כ איך נכוף את החתן הלא י"ל שמא יש לה מעות ואזי ודאי אינו מחויב ואינו יודע אם נתחייב וא"ל א"נ למה נהגו לפרש שיסלק במזומנים כיון דבלא"ה דינא הכי זה אינו דמהנהו טעמי אין לנו רק שלא לכוף את החתן לישאנה אבל לא נוכל לחייב צד הכלה בקנס דלענין זה הוי להוציא ממנו ואהני מה שכותבין בפירוש שמוכרח ליטרח ולמכור ולסלק במזומן ואם לאו ישלם קנס

ומעתה כיון דהחתן חוזר בדין פשוט דא"צ אביו לשלם דמי מזונת. ולימוד ששילם אבי הכלה נהי דמהרי"ט בחא"ע סכ"א כתב דצריך החתן להחזיר בעד המזונת שנתן לו מחותנו גם כשחוזר החתן מחמת שאינו מסלק הנדן הלא כתב שם משום דאומר לחברו אכול עמי צריך לשלם לו וה"נ לא האכילו רק משום דכסבור שיהא חתנו ומה אפסדיה הא היה צריך להוציא הוצאות אלו על עצמו יעיי"ש וזה לא שייך כאן דאבי החתן פטור דהוי רק כפורע חובו ש"ח אפילו היה מחויב והיה ביכלתו ועי' ביו"ד סימן רכ"א ובחו"מ ס"ס רמ"ו ובשע"מ בסי' של"ה כ"ש כאן שגלה דעתו מתחלה שאין לו לשלם בעדו ופטור כמבואר ביו"ד סימן רמ"ה ס"ה והחתן גם כן פטור דמזונת היה לו אצל אביו וכמבואר בש"ך חו"מ סימן רמ"ו ס"ק י"א וכ"פ הנתיבות שם וכן מוכח מהמרי"ט דטעמא טעים משום דבלא"ה היה צריך להוצאות מזונת והכא לא היה צריך ומה שהקשה השואל מהג"ה שבחו"מ סימן רס"ד ס"ד דא"ל יצא רק ע"י השתדלות האחר לא יוכל לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה אעפ"י שהאמת אתו מ"מ חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראות ב"ד ואם כן למה כשהיה לו לאכול אצל אחר א"צ לשלם לזה מה שהנהו לק"מ דמקור דברי הרמ"א שבסי' רס"ד ממהר"ם שבמרדכי פרק הגוזל בתרא סימן קס"ז ושם מבואר דא"צ ליתן רק מה שהיה נותן בעצמו שלא יצטרך להשדלות משא"כ בנידון יש"ש שהיה לו לאכול אצל אחר בלא השדלות ולא נהנה כלום במה שהאכילו זה כמבואר ביש"ש

ולחייב החתן עצמו מה שנהנה מהלימוד אולו היה להחתן מעות והיה מחויב בעצמו להוציא על לימוד י"ל דצריך עכשיו להחזיר אבל אם לא היה לו ואינו מחויב ללות ולשכור לעצמו מלמד וודאי לא היה לוה ל"ל מה אפסידיה דודאי לא היה מוציא בעצמו הוצאות על הלימוד ואפשר היה אביו דוחק עצמו לשכור לו מלמד או היה מכתת רגלו למצוא בחנם כשאר בני עניים

אשור שאל אם יוצא בפורים שמחל חוב לאביון מצוה מתנות לאביונים כיון דעכשיו לא נתן לו כלום וכמו דמקדש במלוה א"מ ה"נ ל"ח נתינה א"ד מ"מ שמחה היא ללוה שנפטר מחובו. נראה ראיה מריא"ז בש"ג פ"ק דמגילה והוא במג"א סימן תרפ"ח סק"ה בספק מוקף מיב"נ יתן מתנות לאביונים בי"ד וט"ו ולמה לא עשה כמו שמתנין בעירוב בביצה דף י"ז ה"נ יתן בי"ד ויתנה אם מחויב היום יהא למתנה ואם לאו להלואה ולמחר יאמר אם אתמול הייתי מחויב כבר נתתי ואם היום הריני מוחל ההלואה אע"כ דאינו יוצא במחילת הלואה ואפילו יאמר שיצא בהנאת מחילת מלוה וכן שיתן ע"מ שיעמוד בעין עד למחר ויתנה אינו יוצא בי"ד כיון דאינו ראוי ליהנות בו היום ועוד דביו"ד סימן רי"ג מבואר דאין גובין חוב מצדקה שקיבץ עני וא"כ איך יגבת חובו ממתנות לאביונים וברצון הלוה אפשר כמו דמהני מחילה במנות כמ"ש בסי' תרצ"ה ותרצ"ו ה"נ במתנות לאביונים דבחדא נאמרו וי"ל הריני כאלו התקבלת כמבואר ביו"ד סימן רכ"ח סל"ט ורל"ב ס"כ

ולכאורה יש לדחותה הראיה מריא"ז דאם יתן ע"ת תו א"י להוציא מהמקבל אפילו לא ימחול לו ביום ט"ו דהוי ספק והמע"ה וע"כ אין ריוח למקבל ביום ט"ו במחילת הנותן אמנם מבואר ברמב"ם פכ"א מהלכות עדות ה"ד ובכ"מ שם דאם הוזמו על עדות דבלא"ה לא היה נוטל רק כשתפס חייבין לשלם שהרי הפסידוהו שאפילו יתפוס לא יועילוהו ודבר קרוב הוא לתפוס וגם השגות דהקשו דכיון דאינו נוטל רק בתפס למה ישלמו העדים שהוזמו היינו כל זמן שלא תפס המחייב מהעדים אבל אם תפס הוי שפיר כאשר זמם עיי"ש לח"מ ואם כן ה"נ כיון דהיה מהני תפיסה ריוח למקבל יש כשנמחל לו

יו"ד

שאלה ענבים בקערה וזב מהן שם אם האוכל הענבים צריך נט"י כי מונחים במשקה וגם אם שותה אותו משקה אם צריך לברך פה"ג נראה דנלמד מספ"ה דמכשירין דתנן התם השוקל ענבים בכף מאזניים היין שבכף טהור עד שערה לתוך הכלי הר"ז דומה לסלי זתים וענבים כשהן מנטפין ופרשו ר"ש וברטנורה דאינו מכשיר דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך הכלי וכמו שאין לו תורת משקין לענין הכשר כן אין לו תורת משקין לענין טומאה ולענין יין נסך והרא"ש הביא תוספתא וז"ל השוקל ענבים בכף מאזניים אעפ"י שהיין צף על גבי ידיו ואעפ"י שחישב עליו טהור כינסו לתוך הכלי טמא הדורך ענבים בחביות אעפ"י שהיין ע"ג ידיו טהור וכן בעכו"ם אינו חושש משום יי"נ עכ"ל ואם כן א"צ נט"י ואין לברך פה"ג ומה"ט נראה כמי