תשורת ש"י פט

העוצר וכיון דא"א לסלוקי להעוצר בלא יין הרי עשהו שליח ליתן יין משא"כ הכא לא אמר לו כלל שיתן ולא מלטני ואף דאחר פסח הולך הישראל וגובה דמי הלחם מן השר ליכא למימר הוכיח סופו על תחלתו דבשליחותו נתן האופה הלחם להחיל דלא מבעיא אם האופה עדיין לא פרע לישראל בעד המכירה שמכר לו אם כן גבה מהשר כדינו משעבודא דר"נ וכדי לעכבו בחובו שחייב לו האופה אלא אפילו כבר פרעו האופה מ"מ כיון דמתחלה ידעו דהשר לא יתן הדמים רק לישראל קבלן שלו אדעתא דהכי נעשה המקח בין ישראל להאופה וניחא ליה דליקום בהימנותיה לגבות המעות מן השר בשביל האופה ואף דאינו אומר להשר מכל זה אין ההיתר תלוי בידיעתו ואף דסתמא משום זה מכר להאופה על ימי הפסח הקבלנות והקמח כדי שיתן בעדו לחם לבני חיל כיון דהישראל מחויב ליתן להשר ואם לא יקיים קבלנותו יפסיד הרבה מ"מ כיון דכ"ז רק איסור דרבנן אין לנו רק מה שנתפרש בגמרא כשאמר בפירש עול תחתי וכה"ג כתב הרא"ש בתשובה כלל ס"ט ס"ו לענין מעמד שלשתן דאפילו היה ביד ראובן משל שמעון לא מיקרי מעמ"ש אלא כשאמר לו מנה לי בידך תנהו לפלוני אבל כשלא הזכיר לו הממון שבידו לא מיקרי מעמ"ש בין לפי הטעמים דמפרש בפ"ק דגיטין דף ג' ב' בין לפי מאי דמסיק דהוי הלכתא בל"ט אין לך אלא מה שאחז"ל מנה לי בידך אבל כשלא הזכיר לו המנה לא מיחזי אלא כערבות עכ"ל וה"נ דכל איסורו מדרבנן משום דמיחזי כשליחות אין לנו רק כשאומר בפירש עול תחתי דאל"ה לא מיחזי כשליחות ואף דע"י המכירה לגוי על ימי הפסח יש גילוי דעת אומדנא דמוכח דמש"ה עושה המכירה כדי שיכנס הגוי תחתיו ליתן הלחם להשר ואמרינן בפ"ב דקידושין דף מ"ה ב' דבארצוי ארצי לקמיה דניחא לו שיקדשה עבורו נעשה שליח מאיליו וכן הוא בא"ע סימן ל"ה ס"ד וס"ה הא פרש"י שם משום דזכין לאדם שלא בפניו וכאן דיש איסור יש בו נמי צד חוב ולא נעשה שלוחו ועיין נה"כ ביו"ד סימן קס"ב דכל שיש זכות וחוב לא זכין שלא בפניו תדע דהא באומר לו מלוני מן העוצר וא"א לסלוקו למלך בלא יין לשיטת התוס' אנן סהדי דדעת הישראל שימלט אותו אף דיכנס תחתיו ליתן למלך יין מ"מ לא אסרו חכמים כיון דלא עשהו בפירש שליח ליתן יין תחתיו וי"ל הטעם כעין שכתב הסמ"ע בסימן רמ"ח ס"א סק"ד דכשיש צד איסור לא מהני אומדנא אף דודאי דעתו כן עד שיפרש להדיא ואף דסמ"ע כתב שם היכא שהוא לעקור דין תורה וכאן אין איסור רק מדרבנן מ"מ הא האיסור דרבנן משום דאורייתא דהוה כשלוחו מן התורה ומיחזי כעושה איסור תורה ואם כן כיון שאם היה בשליחות גוי איסור תורה לא היה נעשה שלוחו ע"י אומדנא וגילוי דעת ממילא אין לאסור מדרבנן וכ"ז נדחקתי למצוא זכות להעושים כן אך דרך הנכון שיבקש ישראל מהשר שיפטר אותו מקבלונותו ימי הפסח ויעמיד לו גוי בלא שום ערבות בין יתן הגוי בין לא יתן הלחם ואם עדיין לא נעשה הקבלנות יתנה כן בפירוש עם השר

קצב

שאלת אם מותר לעשות צוה"פ להעמיד קנה אחד מעבר לגינה וקנה השני מעבר לגינה והגינה באמצע כיון דהגינה יש בו זרעים ורשות בפ"ע הוא ול"מ בו היקף מחיצות כ"ל כמו דמועיל למשוך צוה"פ ע"ג נהר קנה אחד מצד הנהר מזה וקנה השני מצד הנהר מזה וכמ"ש בשו"ת חת"ס סימן פ"ז חא"ח אף דהמים נשאר כרמלית בפני עצמו כיון דעמוק יו"ד מ"מ לא מקלקל צורת הפתח להיותו מחיצה ליבשה ה"נ עיין א"ח סימן שנ"ו

קצג

שאל ראובן תבע לשמעון שיחזיר לו חזקת הראנדיא כי כלו שני שכירות שהשכירו לו ושמעון השיב שלקחו ממנו במכירה ונכתב פסק משני דיינים ואחד דיין קבוע שבפני הב"ד ביטל הנתבע טענת לקוח ונפסק שידור שמעון בהראכדא כל ימי חייו ומת שמעון והוציא ראובן הפסק וחתומים בו ראובן ושמעון הנתבע ומסופק מר דלשון ביטול טענת לקוח אינה כהודאה שלא קנה ורמז לגיטין ל"ב וחו"מ סימן רמ"ה ואת"ל דהודאה היא הא לא הוי רק דיין אחד קבוע יעיין חו"מ סימן ג' א"ד

תשובה אפילו לא הוי לפני ב"ד כלל כיון דנתבע גופא חתום הודאה גמורה היא כדאי' בחו"מ סימן פ"א סי"ז ועוד עיין בנתיבות סימן ג' דכ"מ דדינו דין גם הודאה לפניו הודאה היא רק אין לו דין שטר וחשוב מפ"כ דא"י ב"ד אחר לדון על פיו וכאן דיש חתימת בע"ד דנין על פיו

אך ספק ראשון צל"ע ובפ"ג דנדרים דף כ"ז ע"ב אהא דא"ל אתינא עד תלתין יום ליבטלן זכוותאי פירש רשב"א ור"ן המשמעות שהוא מודה שזכיותיו שקר והא הר"ן בגיטין העלה דאם אמר מתנה זו תיבטל לכ"ע אינה לשון הודאה רק לשון הפקר כיון דאמר בלשון להבא וה"נ אמר לשון להבא אע"כ כיון דיש טענת ביניהם מפרשינן דהודה שטענתו שקר דאין סברא לתלות במתנה והפקר כשאפשר לפרש באופן הודאה וכ"ש אם אמר לשון עבר דגם במתנה רה"פ ס"ל דהודאה הוא שלא קנה המתנה מעיקרא והגם דפירש ר"ן אינו מוכרח לשיטת הרמב"ם דבמחילה ליכא אסמכתא עיי"ש מ"מ בגוף הסברא דיש לפרש הלשון ביטול דמודה שטענתו שקר לא מצינו שהרמב"ם חולק ובלא"ה בשלמא בביטול זכות או מתנה יש לפרש שמוחל או מפקיר גוף החפץ אבל ביטול טענה אין לנטות כלל דודאי הודאה היא דהטענה אינה טענה ועיין תמורה פ"ה ריש דף כ"ז גבי קדשי ב"ה דלא עבדין תמורה לישנא דאחולי הוא ועיין ריטב"א ר"פ הכותב הובא בקה"י בלשון בני אדם אות ב' סימן כ"א

ועוד כיון דנכתב ונחתם גם כשיש שתי משמעות י"ל יד בעהש"ט על עליונה כיון דבלא"ה מתבטל לגמרי הכתב דבכדי לא עביד מעשה כמבואר בחו"מ סימן מ"ב ס"ט הגם דכתב רמ״א דיש לתלות שטעה בדין שאני הכא דכתבו דיינים לא תלינן בטעות יעיין פ"ת שם סק"ט ובספר עין זוכר מערכת ב' אות כ"ה דגם בדיינים יחידים מאחר שקבלו עליהם בב"ד לא דייקינן בתרייהו והוא משו"ת אבקת רוכל

ועוד דבחו"מ סימן סמך ס"ו בהג"ה מסיק דכל האומר נתתי לפלוני כו"כ הוי הודאות בע"ד כמ"ע ואין מדקדקין כיצד נתן מאחר שהודה אמרינן דודאי נתן באופן המועיל אף דקצת חולקים מ"ע