תשורת ש"י פז

ודברים שבלבו ובלב כל אדם דברים הם ועוד דבכ"ש במסכתא פסחים דמכירת חמץ מוכחא מילתא דהערמה טובא אלא כיון דהאיסור מדרבנן הוא ומדאורייתא בביטול בעלמא סגיא וכ"א מבטל חמצו בלב שלם כמ"ש הפוסקים דצריך ליתן כל ממונו ולא יעבור על ל"ת הם אמרו והם אמרו להתיר מכירה זו כמ"ש בתוספתא הביאה הב"י עיי"ש ואם כן כשמניח חותם על החמץ הרי חזינן דלא מבטלן דאיך הוא אצלו כעפרא דארעא והרי מניח חותמו עליה שיעמוד משומר עד אחה"פ וכיון שאין מבטלו בלב שלם תו לא מהני המכירה דהערמה מוכחא טובא ועובר בב"י ונראה דבזה נדחה כל מ"ש במשב"ז כיון דכותב עד למדידה חותמו דמה בכך דמ"מ הרי דאינו אצלו כעפרא ממילא לא מהני המכירה כיון דבלאו החותם מוכחא הערמתו ול"ל בזה הם אמרו והם אמרו

קפו

שאלה עמ"ש השבו"י ח"ג סכ"ז הובא בשע"ת סימן שמ"א בנפל החלה בקדרה ונמצא בשבת אף דא"מ בששים כיון דהוי דשיל"מ יתיר הנדר ותמוה הא אינו מינו בטל גם בדשיל"מ גם מ"ש דמשום צורך הוי כמצוה לא הבנתי ועו"ק לפמ"ש הלבו"ש בנתן שאור טבל בבארשט ויש ששים א"א להפריש עליו דהוי מחיוב על פטור כיון דמעמיד בול בששים מן התורה ק"ו כאן דל"ה מעמיד

והשבתי י"ל דשבו"י חשש לשיטת הראשונים דגם בא"מ ל"ב דשיל"מ וכן מצאתי ברדב"ז סימן תרי"ז כיון שיש לו תקנה אין ראוי להתיר וכיון שכן אף דחלה אין מצוה למתשל ובחול ל"ה דשיל"מ מ"מ בשבת מחמת שאם לא כתירינו בלא שאלה יהא מצוה למתשל עלה משום כבוד וצורך שבת ויהא לו היתר בלא ביטול ממילא י"ל עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר

ומה שנתקשה מכח הלב"ש שאני בנידון הלב"ש שנימוח השאור כולו וא"א להפריש רק ממ"א משא"כ בנידון השבו"י דנמצא עיסת החלה בעין ויכול להפריש ממנו כיון דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וניתקן גם מה שאכל כבר ה"נ מועיל על הבלוע בתבשיל אף דבטל בששים דלא חמיר מנאבל רק זהו דוקא אם מפריש ממנה שנתחייב ביחד עם הנאכל או הנבלע כמבואר ביו"ד סימן שכ"ג סוף הסי' בהג"ה ואח"כ מצאתיו בשו"ת נאות דשא סימן מ"ד אות לשו

קפז

שאלה ראובן דר בעיר אחד ושמעון אחיו בעיר אחרת רחוק ממנו והלך שמעון לדרך ונתרחק עוד יותר מראובן והשמועה באה לבני ביתו ולראובן כי מת אחיו אם חל אנינות על ראובן הנה ביו"ד סימן שמ"א ס"א כתב אפילו המת בעיר אחרת חל אנינות על קרוביו אבל הב"ח פסק דאם יש למת קרובים בעירו אין דין אונן על הקרובים שבעיר אחרת אבל אם אין למת קרובים שמוטל עליהם לקוברו חל אנינות גם על אותן שבעיר אחרת והובא בש"ך סק"ה ואם כן לכאורה כאן שמת בעיר אחרת אשר אין שם קרובים כלל חל אנינות גם על ראובן אכן כיון דע"כ איזה מקרובים צריכים להתעסק ולטפל בקבורתו ובניו עליהם מוטל יותר דאפילו עניים הם ולא נשאר להם ירושה עליהם מוטל כדעת ראב"ן וסייעתו ובשו"ת מנ"י בס"ס חי"ת העלה כן להלכה כיון דקבורה והספדא יקרא דשכבי ומבואר ביו"ד סימן ר"מ דמיחייב לכבד אביו גם אחר מותו עיי"ש אם כן אין מוטל על ראובן רק על בני שמעון והוי כאלו שמעון מת ומונח בעירו וכיון דפליגי פוסקים אם הא דפטור ממצות הוא פטור ואיסור או רשות כדאיתא ביו"ד שם ובא"ח סימן ע"א לכן יש לפסוק דראובן חייב בכל המצות לבד שלא יאכל בשר ויין כי זה לית בו פלוגתא ואפשר אין לסמוך בזה גם על הב"ח שהוא נגד הש"ע ועכ"פ ודאי ראוי להחמיר על עצמו בזה

קפח ששאל פשרנים בקנין שנתנו ברירה לבע"ד אחד שיברר לו אחד משני פנים עד זמן קצוב ואמר הפן שמברר לו תיכף וחזר בי תוך זמן הקצוב עיין א"ע סימן ל"ח ס"י בהג"ה ושו"ת רשב"א ח"ג סימן ר"ז הובא בב"י חו"מ סימן י"ב מחודש זיי"ן שכתב בבע"ד שקבלו שליש לפשר ביניהם עד זמן מוגבל על סכסוך שהיה ביניהם ופסק השליש תוך הזמן דאפילו חזר תוך הזמן ואומר באופן אחר אין משגיחין בו שאין הזמן ליתן לו רשות אחר שפסק אלא ליתן לו זמן שיפסוק מה שיפסוק תוך אותו זמן אבל אחר שפסק שוב אין לו רשות להוסיף ולגרוע אפילו תוך אותו זמן את"ד ה"נ י"ל להיפך דהזמן שנתנו הפשרנים לבע"ד לברר לו אינו אלא לברר לו פעם אחת כן יקום והפשרנים העמידוהו במקומם שמה שיברר יהא פסק שלהם ושליחותייהו קעביד וכיון שבירר פ"א הרי יצא הפסק ועבדיה לשליחותיה ובפרק מי שהוציאוהו דף מ"ה רי"א לאיזה רוח שירצה לילך ומודה ר"י שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו פרש"י א"י לחזור ולברור לצד אחר

קפט קהל שהשכירו המקוה אצל החבורה קדושה ובכלות ימי המשכנתא נשארה ת"י הח"ק ולקחו ההכנסה וגבאי הח"ק היה גם כן רה"ק אח"כ רצו הקהל ליקח המקוה מהח"ק והח"ק טוענים שקנוה לחלוטין אחר זמן המשכנתא וגבאי ורה"ק הנ"ל טען שלא נמכר לחלוטין והקהל רוצים ליקח הכנסת המקיה לצורך הוצאות הקהל לתקן המקוה באופן יותר טוב כי צריכא רבה

הנה כיון שתחלה באה המקוה ברשות ת"י הח"ק יש פלוגתא בחו"מ סימן ק"נ אי הוה חזקה וממילא מוקמונין בחמ"ק שהיתה תחלה של הקהל ועוד אין מחזיקין בשל קהל רק כשיש גזבר כמבואר שם סימן קמ"ט ומשום דשתק הגזבר ולא מיחה אבל הכא הוא גזבר הקהל וגזבר הח"ק ואין ראיה דהא החזקה נעשה על ידו ואין לקהל מי שימחה ואת"ל אדרבה כיון דהוא מנהיג הקהל מהימן להו יהא נאמן במה שהחזיק במקוה ת"י הח"ק הא הוא עצמו טוען לפנינו שלא נמכר המקוה להח"ק ואדרבה אם נותן טעם ואמתלא למה החזיק במקוה עד עתה ת"י הח"ק י"ל דנאמן שלא נמכר דכמו דמהימן לומר דהלוה מכיסו לצורך בני העיר כמבואר ביו"ד סימן רנ"ז ס"ו אפילו להוציא מידם מכ"ש שיהא נאמן שמגיע לאחרים