תשורת ש"י פו

כיון דחילל שבת נעשה חשוד וכיון דיש לו חלק בהיין אינו נאמן ששמרו וכמ"ש פרמ"ג יו"ד סימן ב' סק"כ דלמאן דסבר בפ"א לא נעשה מומר או למ"ד באותו שחיטה לא נעשה מומר היה נראה לכאורה דמ"מ בעינן אחרים רואין דהחשוד לדבר חמור חשוד לדבר הקל ואם חשוד לשבת כ"ש לשאר עברות ולא מהימן ומהרי"ק שרש ק"ס שכתב דמומר לד"א שחיטתו כשרה אף באין אחרים רואין צ"ל דמיירי בשוחט לאחרים ואין לו הנאה ממנה את"ד דברי פרמ"ג צל"ע דהא מהרי"ק שם הוכיח ממ"ש תוספת דשחט בשבת דלא נעשה מומר בפ"א דא"צ אחרים רואין אותו לנידון שאלתו באמרה לעבוד ע"ז דל"ח דזינתה דלא נעשה חשודה כמו דאינה נעשה מומרת והרי חשד זנתה היא בדבר שיש לה הנאה

וגם משו"ת רשב"א סימן ס"ד נשאל באחד שנשבע שלא לאכול גבינת עכו"ם אם מותר ליקח גבינה מתגר שיודע בו שנשבע והתגר חשוד לאכול גבינה של גוי דאפשר מקל לחמור לא חשוד והשיב לולא שהוא חשוד על אותו דבר אפילו מחמור לקל אינו חשוד הרי רשאי ליקח ממנו ואם כן כיון דפרמ"ג אזיל למ"ד דלא נעשה מומר בפ"א רק משום דשבת חמיר משאר עברות הוי מחמיר לקל חשוד כשיש לו הנאה והא ברשב"א מבואר דגם ליקח ממנו שרי וביו"ד סימן קי"ט ס"ז מבואר דמפורסם בעברות שבתורה חוץ מע"ז ומחלל שבת בפרהסיא נאמן בשאר איסורים בשלו וטעם דמחלל שבת בפרהסיא כמ"ש ש"ך שם משום דנעשה מומר לכה"ת אם כן כ"ז שלא נעשה מומר גם חשוד אינו אפילו על שלו אף בחילל שבת או חשוד לחמור רק לאותו דבר או עכ"פ באותו מין וכמ"ש ב"י ביו"ד ס"ס קי"ט אתשובת רשב"א זאת וכ"כ הש"ך שם ס"ק י"ב

ועוד אפ"ת דנעשה חשוד כשראו אותו בא על העגלה או אפילו חילל שבת בפרהסיא באיסור דאורייתא דנעשה מומר מ"מ השתא נעשה מומר או חשוד ולא למפרע אם כן כיון דאחיו שלחו עם היין לשמרו חזקה שע"ש בדרבנן לכ"ע אמרינן כדאיתא בפרק בכל מערבין דף ל"ב וחשש סתם יינם דרבנן

קפד

לשון השואל זוגתי נסתבב לה חולי ברגליה שהולכת בקושי ומחמת זה פתח רחמה במיצר מאד באופן שאין במניאות שיכנוס האבר לפנים אפי' מקצת מן המקצת רק בשלא כדרכה וגם שם רק מעט ובקושי מאד ועפ"י רוב תצא הזרע לחוץ קודם הכניסה ואינה מרוצית שלא לטבול ואהבה רבה בינינו אשר מן הנמנע לי לעצור ואין לי תקנה רק שלא לדור עמה בבית אחד שלא אראה אותה ושלא תדבר עמי דברי פיוס

והשבתי גוף הענין איסור חמור ומבואר בא"ע סימן כ"ג ס"ה ועיין פ"ת שם סימן קי"ט ס"ו סק"י ולפרוש מביתה אין להתיר מכח מ"ש תוספת ריש זבחים ב' ע"ב בד"ה סתם בזנתה אם ירצה הבעל לא יגרשנה די"ל לגרשה אינו מחויב אבל להתיחד עמה אסור וכן מבואר בסימן קע"ח בא"ע ואף די"ל שא"ה דאין היתר לאיסורה משא"כ כשאפשר שתתרפא מ"מ הרי ברואה ג"פ מח"ת מבואר בסימן קי"ז וביו"ד סימן קפ"ז דאסור להשהותה עמו בבית ובשו"ת רשב"א סימן תתל"ט מביא ראיה ממגרש אשתו לא תנשא בשכונתו הרי דלא מחלק בהכי דהא רואה מח"ת יש רפואה כדאיתא ביו"ד סימן קפ"ז וא"ל דנד"ד ל"ש ואין מדמין גזרת חכמים זל"ז כמ"ש תוס' ר"פ כל הבשר דאם כן איך מדמה רואה מח"ת לגרושה דרוב נשים אין רואין מח"ת כדאיתא בב"י יו"ד סי' קפ"ז בד"ה ואיכא למידק וגם בזינתה אסורה לדור עמו וזנות ל"ש כדאיתא בפ"ב דגיטין דף י"ז ע"ב ואאת"ל דנד"ד ל"ש ביותר מ"מ כיון דכבר נכשל כ"פ וא"י לעצור בעצמו ודאי מחויב לגדור בעדו אפילו לא יהא גזרת חכמים משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ולא מצינו שגזרו חכז"ל על נזיר שלא לילך לכרם אלא מחויב לגדור בעצמו ולכן אם פועל בכרם חברו קנסוה שלא יתן לאשתו ובניו לאכול כדאיתא בב"מ דף צ"ב וכן נ"ל מוכח מהא דעולא בפ"ק דשבת די"ג דפליגא דידי' אדידי' וכתבו תוספת דהוא היה צדיק גדול ובטוח בעצמו שלא יהרהר ולאחרים אסר משמע אף דאין בזה גזרת חרמים כוללת מ"מ כל חד לפום שיעוריה וכ"כ הריטב"א בשילהי קידושין דהכל לפי מה שאדם מכיר בעצמו אם ראוי לו לעשות הרחקה בעצמו עושה הובא בפ"ת לא"ע סימן כ"א סק"ג ובסוטה פ"ק דף זיי"ן אמרו חכמים לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר מים גנובים ימתקו פרש"י נדה יש לה היתר לכשתטהר לפיכך אין יצרו תוקפו שמובטח הוא לאחר זמן. שאין לה היתר אם תמצא טמאה ולפיכך לבו רודף אחריה. גנובים כלומר דבר האסור לו יצרו רודף אחריו עכ"ל ואם כן ה"כ כן ברואה מח"ת ונ"ד דאינו בטוח שתתרפא ועיין ס"ח סימן שצ"א הובא בבאה"ט א"ע סימן קי"ט סק"ג

קפה

הב"ח וטו"ז ומג"א וח"י ושאר אחרונים הסכימו דאם לא מסר המפתח לגוי שמכר לו חמצו או חתם התיבה שבו מונח החמץ אסור והנוב"ק סי' י"ח כתב דדברים תמוהים הם הגע עצמך ישראל ימכור לישראל סחורות באופן המועיל ולא המפתח ויהא בלב המוכר להערמה גמורה שמחשב בלבו לבטל המקח ואח"כ יבואו לדין וכי אנו משגיחין בהערמה שלו הלא נקתה שיניו בדין ונוציא המקח מידו בע"כ ונאמר שכבר זכה הקונה ה"נ כבר זכה הגוי הקונה ומה לכו בהערמת המוכר עכ"ל ולע"ד כיון דניכרת הערמתו וגם הקונה מכיר הערמה מלבד הטעם שכתב הב"ח דלא סמכא דעת הגוי לקנות וכבר מצינו כה"ג באתרא דכתבי שטרי ולא נכתב אין קונה בכסף משום דלא סמכה דעתו אף דקרקע נקנה בכסף וכן מצינו בקידושין דף מ"ח עיי"ש פרש"י בד"ה באשה קמפלגי בלאה"נ הרי כתבו תוספת בפרק האשה שנפלה בד"ה כתב תנהו דלא אמרה מידי אלא גילוי מלתא בעלמא איכא ולא הוי דברים שבלב שאינן דברים דהכא ודאי הדבר ניכר שלא נתכונה אלא להבריח עכ"ל א"כ ה"כ יש גילוי מלתא דלא נתכוין אלא להערמה מפני איסור חמץ שלא נכוף אותו לבערו ומפרט דגוף מכירת חמץ אינו רק הערמה רק אמרינן משום שלא יעבור על ב"י גמר ומקנה אבל כאן דניכר דלא גמר ומקנה המכר בטל וכ"כ הריטב"א שבאס"ז בכתובות שם וז"ל דהכא בשלא אמרה כלום לעדים ואפ"ה קי"ל דלא קני ואע"ג דדברים שבלב אינן דברים אומדנא דמוכח שאני