תשורת ש"י פה

ושבועה ע"י כתב מהני ע"כ דס"ל דאומדנא דמוכח ל"מ ועיין שו"ת הרי"ם חיו"ד סי"ד

אך אם ראובן לבד נתן מעותיו גם בעד שמעון הרי הלוה ממעותיו לשמעון יכול המוכר לעכב חצי המעות עד שיקבל שמעון מש"פ ועחו"מ סימן קפ"ג ס"ד ודוקא כששמעון אמר לראובן ליתן המעות גם בעדו או ראובן אמר שנותן גם בעד שמעון אבל אם לא אמרו רק נתן ראובן מקצת מעות ליכא הוכחה שהלוה לשמעון דאף דעשו רו"ש הפסיקה מ"מ י"ל ראובן נתן מקצת המעות לשם פרעון על חצי שלו ושמעון קנה רק בדברים שישלם כשיקח חצי מקחו ואזי א"י המוכר לעכב ממעות ראובן וגם שמעון אין עליו מש"פ רק מחוסר אמנה וכ"מ בנה"מ סי' קע"ו סמ"א שכתב כיון שנתן לעכו"ם המעות עפ"י ציויו הוי כהלוה לו משמע דוקא שציוהו ליתן בפירש אך במרדכי פ' מי שהיה נשוי סימן רל"ז מבואר דאפילו נתן בסתם מקצת המעות אמרינן שליחותי' דשותפו עביד וכהלוה לו ונה"מ לא דק לכן גם כשנתן ראובן מקצת המעות סתם יכול המוכר לעכב החצי בעד חלק שמעון ויכול ראובן לחזור על שמעון כיון דהלוה לו

קפא

ששאל אם מותר למסור בהמתו בשבת לגוי להוליכה אל הזכר כי ראה נוהגים היתר ובהלכות חוה"מ איתא אין מרביעין בהמה במועד והראה זאת להמתירים ואמרו לו דזה דוקא בעושה פעולה ורובעה בע"כ ושאל אם הדבר כן גם טעם האיסור להודיעו

הנה במו"ק דף י"ב ת"ר אין מרביעין בהמה בחוה"מ פרש"י משום דעביד מלאכה אין מרביעין אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר עוד שם בגמרא מכניסין הבהמות לבקרות פרש"י מקום שיש שם בהמות והיא רובעת מעצמה הרי דוקא להרביע בידים אסור ועדיין י"ל שבת חמיר כיון דחשוב מלאכה ולכאורה ראיה דשרי מפרק השוכר את הפועלים דף צ"א דמסיק שם דשרי להכניס בהמות כלאים לדיר ולא הוי כמרביע אך יש לדחות דשבת שאני חדא בכלאים ליכא איסור רק מצד האדם המרביע וכיון דלא עביד בידים שרי אבל בשבת יש איסור משום שביתת בהמתו ועוד דמבואר בפ' הכונס דף סמך ע"א זורה ורוח מסייעו בשבת חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לענין נזקין גרמא בעלמא הוא ופטור ופרש"י מלאכת מחשבת נתקיימה מחשבתו ויליף מינה באבן העוזר סימן שכ"ח דכל גרמא בשבת אסור וה"נ י"ל דהוי גרמא ונתקיימה מחשבתו ומה"ט אין להוכיח דשרי מפרק כ"כ דף קכ"ב דמעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת דשא"ה דליכא משום שביתת בהמתו דתורה אמרה למען יניח וא"ל יניחנה לתלוש צער הוא לה כמ"ש תוספת שם בשם מכילתא ואפשר מניעת הרביעה אינה צער כל כך כמניעת אכילת עשבים וגם מצד מעשה אדם המעמיד י"ל כמ"ש באבן העוזר שם דמחשבת האדם אינו רק שתמלא כרסה לא על המלאכה לכן מותר עיי"ש כלומר דאכילה אינה מלאכה בתלוש ומחשבת האדם רק על האכילה ואם כן כאן דהרביעה חשוב מלאכה ליתסר משום דמחשבתו על המלאכה

אך יש להוכיח דשרי מדתנן פ' במה בהמה דף נ"ב ע"ב חמור יוצא במרדעת בזמן שהוא קשורה בו רחלות יוצאות שחוזות ומפרש הש"ס שהוא קשורה בו דוקא מע"ש והא דשחוזות מפרש שקושרין האלי' למעלה כדי שיעלה עליהן זכר ומדלא תני דוקא כשהן שחוזות מע"ש כמו במרדעת ש"מ דשרי לקשור קשר שאינו של קיימא בשבת כדי שיעלה עליהן זכר הרי דליכא בזה משום שביתת בהמתו ומשום גרמא ומלאכת מחשבת א"כ הה"ד להוליכה אצל זכר

קפב ששאל ישוב שיש להם ביהכנ"ס ישן וחזק רק מחמת שנתרבו העם קטן מהכיל ורוצים לבנות יותר גדול רק אין להם מק"א ולפי הפלאהן א"א רק שיסתרו תחלה הישן הנה הרא"ש בפ"ק דב"ב מתיר דחשוב כחזו ביה תיוהא ורי"ו שברמ"א א"ח סי' קנ"ב אוסר וכתב הפרמ"ג די"ל בא"א באו"א מודו להרא"ש ויש לצדד להקל ובאשל אברהם להרב הצדיק מבוטשאטש זלללה"ה כתב שם דנוהגים בביהכנ"ס שרוצים להגדיל שסותרים הישן גם כשהבנין חזק ע"מ לבנות הכתלים שלא במקום הראשון וכן משמע בהמ"ב סימן ל"ג שכתב שם כשסותרין ביהכנ"ס מפני תיוהא או מפני קטנה ובונין ביהכנ"ס חדש עכ"ל ואח"כ מצאתי ראיה זו בשו"ת ארי' דבי עילאי סימן ג' ופסק כן ולע"ד אפ"ת דפליגי הפוסקים על הרא"ש מ"מ כיון דאין זה רק מדרבנן דחששו לפשיעותא או דלא יהא לציבור מקום להתפלל עד שיבנו אחרת כדאי הרא"ש לסמוך עליו בשעה"ד ועיין בהוראות או"ה להש"ך יו"ד ס"ס רמ"ב בסק"ג שו"ר בשו"ת ריב"ם שנייטך סי"ג פסק גם כן כהרא"ש מה"ט ועיי"ש שמקודם יזמינו דוכתא לצלויי ערב ובוקר בחול ושבת ויו"ט עד גמר החדשה ומקום זה יהא מושכר להקהל באופן שבעה"ב לא יוכל לחזור בו ולא ישתמש בו כלל כ"ז השכירות. והתחלת הבנין החדש יהא טרם שיסתרו הישנה דהיינו שיציינו מכל צד מקום כותלי החדשה ולבנות בה קצת בהיסוד כגובה טפח או יותר וקודם הסתירה יתאספו הקהל לביהכנ"ס הישינה להתוודות שם ולומר איזה מזמורי תילים ועיין בח"ס חא"ח סל"ד כנ"ל ואף דבשו"ת יהודא יעלה מחמיר בחא"ח סכ"ח וכ"ט כי הוא חומרא דאתי בה לידי קולא שלא יהא להם מקום להתפלל ולא ילכו לביהכנ"ס כלל ואם ידחקו טף ונשים וזקנים אתי לידי סכנה ח״ו

קפג

ששאל מי שבא ביום שבת ממקום אחר רחוק י"ב מיל אי נעשה מומר או חשוד. נ"ל כיון דמבואר בחו"מ סימן צ"ב דאינו נעשה חשוד רק עפ"י עדים ולא עפ"י עצמו אם כן קשה לצייר שיהיו כאן עדים דכת אחד א"א רק ע"י שתי כתי עדים כת אחד ראוהו בזה היום רחוק ממקום שראוהו כת שני' י"ב מיל ואם כן כל כת מעידה רק על חצי דבר לשיטת רב אלפס שבתוספת ב"ק דף עי"ן ע"ב דכל שאין נ"מ בעדות כת אחד אף שלא היו יכולין לראות יותר הוי חצי דבר ובח"ס חו"מ סימן קמ"ח כתב דאפילו קי"ל א"י לומר נגד שיטת רב אלפס וסיעתיה בזה הובא בפ"ת חו"מ סימן רע"ז סק"ו

ומה דר"ל בנידון דידי' דראובן שלח אחיו עם עגלן גוי בעגלה יין לשמרו בדרך והיין מתפיסת הבית בשותפות ובא ביום שבת על העגלה עם היין