תשורת ש"י פג

של הבעל ליכא נדר מחמת אמירתה דלא נדרה ליתן שלה וכראובן שצוה לשמעון שיתן לעני מנכסי שמעון לכן דוקא אם נתרצה הבעל הוי נדר מצידו אבל הנו"ב קאי שנדרה מלבוש שלה ליתן בחייה ואז המלבוש שלה דאפשר נדרה קיים

קעו

ששאלת טבח שהיה לו פרה המשתנת דם ושמעון היה צריך לבשר כשר ואמר לטבח לשחוט הפרה והשיב הטבח עתה ימי אידם ואין קונה בשר טרפה והשיב שמעון שחוט כי לפי דעתי תהיה כשרה ואם תהא טרפה אני אקח ממך הבשר טרפה בכך וכך ונשחטה ונמצאת טרפה וכתבת כיון שהיתה משתנת דם וכל שיש ריעותא מחיים יש לחייבו לשמעון מצד גרמי כמ"ש קצו"ח סימן ר״ז ותירוצו של קצו"ח על הרא"ש דכיון דרוב בהמות כשרות ליכא כאן לפמ"ש התב"ש סכ"ט דביש לה ריעותא מחיים אתרע הרוב דרובן אין להם ריעותא מחיים. יעיין מעלתו בחוו"ד סימן נו"ן דסתר דעת התב"ש וכתב בפשיטות דאם כן בהמה שהיא חולה ונולד לה ספק טרפות ג"כ נימא הכי רוב בהמות כשרות בריאות הן וזו הואיל ואינה בריאה אתרע לה רובא דכשרות עייש"ה והרי כמה מחברים בתשובותיהם מתירין לאכול החלב ממשתנת דם הרי ס"ל דגם זאת מרוב בהמות כשרות ונהי דיש אוסרין החלב אין להוציא ממון

עוד כתב דגם סברת הנתיבות שבסימן ר"ז דאין לחייבו מה שהיה יכול למכרה על הספק וליטול יותר מטרפה ודאי דאין זה רק מחמת טעות והיזק א"צ לשלם רק מה ששוה באמת עיי"ש זה לא שייך כאן לפטרו מדמי טרפה דהיה שוה באמת ולהמתין עד זמן דגוים אוכלים בשר יש לפקפק סוף סוף עתה גם טרפה אינה שוה למכור לאכילה ומי יודע אם לעת כזאת היתה ממתנת בחיים כיון דטרפה אינה חיה ושמא תמות חיישינן ועדיין צריך לדון דמ"מ בחייה שוה מחמת הספק אולי לא תמות ואין השיווי רק מחמת חסרון ידיעה

איברא דעל הנתיבות קשה מתוס' פרק עד כמה דף כ"ח ע"ב בד"ה רביע וממשנה ריש מכות דאומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה דאינו נמכר רק בדבר מועט והעדים משלמין לבעל המותר שרצו להפסידו והרי זה רק מחמת חסרון ידיעה דאם היה ידוע לנו שלמחר תתאלמן הרי שוה כתובתה כל מה שכתוב בה ולנתיבות למה לא נחשוב ההפסד לפי מה שהיה שוה באמת

ועכצ"ל דשאני ספק בדבר העבר דזה בגדר טעות ואונאה וביטול מקח משא"כ בדבר הנולד לעתיד ודאי שאין רק מה ששוה ליטול בו עכשיו

ומ"מ כאן דהטרפות כבר היה בה דעתידה למות מחמתה ואפשר בקי יכיר שאינה יכולה להמתין כל כך הוי כחסרון ידיעה על העבר

ובחידושי ליו"ד סימן א' העלתי היכא דהמנהג כשקונה בהמה ונמצאת טרפה אין המקח בטל אין זה בגדר טעות ואונאה מה שהיה יכול ליטול ממנה בחייה על הספק ואם בא אחר ושחטה חייב מדינא דגרמי מה שהיה בעל הבהמה יכול ליטול בעדה בחייה יותר מדמי טרפה ודאי אבל אם לא שחטה בידים רק הבטיח לטבח שיקחנה הימנו וסמך עליו ושחטה הוי רק גורם דלורם ופטור מלשלם מה שהיה יכול ליקח בעדה בחייה יותר ועיי"ש בדעת קדושים ובגדלי הקדש ועיין ברא"ש ר"פ המוכר פירות ס"ה גבי הבורר צרורות דכתב דחיובו מד"ג כיון דהיה יכול ליקח דמי בעד הצרורות אגב החטים אף דבאמת בעצמם אינן שוין כלום

קעז

שאלה מי שהיה לו סוכה מקרשים יושב בה בסוכות ובכל השנה היא דיר עצים ועופות ועגלים ואח"כ רוצה לעשות באותו מקום בהכ"ס הנה בטו"ז סימן כ"א סק"ב בה"צ כתב בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה ואם כן לכאורה ה"נ אך בא"ז סימן שפ"ו כתב אם עשו אה"ק בחומה בסלע המחוברת מעיקרא לא מתסרא משום תשמישי קדושה דמחובר מעיקרא אינה נאסרת כדאיתא בסנהדרין דף מ"ז ובתוספת בפרק נגמר הדין מ"ז ע"ב בד"ה איתיביה החוצב קבר לאביו כתבו דלא בעי למימר משום כבוד אביו כדלקמן דאי במחובר לא מתסר כלל בעלמא משום כבוד אביו אין לאסור עכ"ל אם כן ה"נ לית חשש בקרקע עולם משום כבוד מצוה העוברת דל"ד לסכך שהוא תלוש ועוד דבה"כ חופרין בעומק ומסלקין הקרקע אך במג"א ס"ס קל"א הביא מפט"ו דכלים שארצו של בית כמוהו עד התהום ומ"מ י"ל דשאני היכא דיש בו איסור או קדושה מדינא משא"כ כאן דאינו רק טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה י"ל כיון דמסלק הקרקע בעומק אינו בזיון עוד ובש"ע הגאון ר"ז זלה"ה כתב בסימן כ"א ס"א דהלכה כסברא ראשונה דציצית שנפסקו מותר לזורקן לאשפה רק המחמיר תע"ב ואם כן הכא דיש עוד טעם דקרקע עולם אינו נאסר יש לסמוך גם להמחמיר להקל ואין להקשות ממ"ש הרא"ש ומרדכי בפרק בני העיר אהא דבית הקברות אין מרעין בו בהמות דהא קרקע עולם אינו נאסר דאסור משום כבודן של מתים ומה יענו תוספת הנ"ל שכתבו דאם במחובר אינו נאסר גם משום כבוד ליכא ולכאורה צ"ל דשאני הך דמרעין דהוי בזיון יותר וכדמחלקי בהגמ"ר פרק בני העיר סימן תת"ל ויותר נראה לפימ"ש בש"ג בפרק נגמר הדין דשאני בין קברות רבים לקבר יחיד עיי"ש שהאריך בראיות ואם כן הכא דהוי של יחיד ולא חל איסור על הקרקע גם היכא דמדינא היה נאסר בתלוש ה"נ ליכא משום כבוד מצוה העוברת לכן במקום צורך גדול נראה דלית ביה חשש חומרא

קעח

אשת איש שבכל שנה בתמוז משתגעת על איזה זמן וזה היה כמה שנים ואח"כ עברו כששה שנים שלא נשתגעה וזה שנה נשתגעה בחדש תמוז והוליכוה לרופאים ונתרפאת ועתה נתרצו להתגרש ושאל השואל אם רשאי לגרשה כיון דעתים חלומה אסור לגרשה כמבואר בא"ע סימן קי"ט ס"ה נ"ל דרשאי לגרשה דמבואר בב"י בשם רשב"א דאין לה דין עתים חלומה עתים שוטה רק ביש לה וסת ג"פ ואם כן חזינן דכ"ז שלא נתחזקה ג"פ רשאי לגרשה אם כן גם בנתחזקה ג"פ ועקרה לוסת ג"פ אף דהדרה לשטותה פעם ופעמיים אינה וסת כמבואר בפרק כיצד הרגל דף כ"ג ע"ב במשנה ותוספת ונמ"י בשם