תשורת ש"י פב

ובאחיזת היד בלא"ה הוי כאילו האוחז ביד נושא וראיה מן פי"ב דפרה מ"ו דאשה פסולה להזות וקטן כשר ותינוק שאין בו דעת אם אחזה בידו בשעת הזיה פסול הרי דע"י אחיזת היד של תינוק חשוב כאלו האשה מזה ה"נ חשוב כאולו הגדול נושא המשא ואפילו יהא דהגדול וקטן נושאים הא זה יכול וזה אינו יכול היכול חייב כדאיתא בפרק המצניע ומג"א סימן שט"ז ס"ה סק"י ובשניהם יכולים פטורים אבל אסור

קעג

מעשה ראובן היה חייב לשמעון ומת ראובן ונשארה אלמנתו ובניה יושבין בהבית והיה עוד חובות על ראובן ונמכר הבית בערכאות ונתפשר שמעון עם שאר בע"ח של ראובן שיניחוהו לקנות הבית כדי להציל חובו ושמעון דר מכבר במקום אחר וכל נכסיו ועסקיו במקום דירתו והאלמנה לא רצתה לצאת מן הבית וקשה להוציאה וגם משום לזות שפתים שיאמרו ששמעון הוציא אלמנה ויתומים מדירתם ונזדמן קונה לוי הדר במקום האלמנה באותו כפר וקנה משמעון הבית ונתן כסף ועדיין לא נכתב השטר אח"כ כשראתה האלמנה שלוי קנה הבית ודאי יוציאה הביאה לשמעון קונה אחר ורוצה להטיב עם האלמנה לבנות לה איזה דירה באותו חצר וחוזר שמעון ממכירתו ללוי

נ"ל דזה הוי כמוכר שדהו מפני רעתו דמתחלה לא קנהו שמעון לדירתו דאין דר שם רק להציל ממונו ומוכרח למוכרו והוי כהא דחו"מ סימן ק"צ סי"ב מי שמכר דירתו מפני שרוצה לילך לדור בעיר אחרת וכ"ש כאן דכבר דר בעיר אחרת ולא עלתה ע"ד לעקור ממקומו וקנה ביתו של ראובן רק להציל חובו ועוד כיון דהאלמנה אינה רוצית לצאת ולהוציאה בע"כ קשה וגם יליזו עליו א"כ כשנזדמן לוי וקנה אין לך מוכר מפני רעתו יותר דמעותיו של שמעון לא עשו פרי ועמדו בחנם כמה זמן ובערך ש"י סימן ק"צ ס"ז בררתי דמוכר שדהו מפני רעתו קונין בכסף לחוד אף באתרא דכתבי שטרא ועדיין לא נכתב השטר ולכן שמעון א"י לחזור בו וזולת זה לכמה פוסקים אף באתרא דלא קנה בכסף חייב לקבל מי שפרע ואין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך

קעד

ששה הלכו על ליסנואציא לשכור מכס ופסקו יותר מאחרים ואמר המשכיר שישאר להם וטרם נכתב כתב השכירות עם המשכיר מת אחד מהששה ומהחמשה הנותרים היה אחד מיורשי המת ורצה שיכתב הכתב שכירות על ששה שוכרים כדי שיהא חלק ליורשי המת ולא רצו ארבע הנשארים ונכתב הכתב רק על החמשה והשכירות היה על חמשה שנים ודמי המכס נטל אותו היורש ולסוף שנה חשב הריוח ונתן לכל הארבע חלק ששית ולא ערערו ולסוף שנה השנית רצה ג"כ ליתן רק חלק ששית לכ"א וצווחו שהם רק חמשה שותפים ונידונים על שתי שנים שעברו ועל להבא

נ"ל דלא זכה היורש מטעם דשתקו מחלו וכדמוכח בפי"נ דף קל"ב אהא דהכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אפילו אמר לה טלי קרקע זה בכתובתך או מחלק לפניה ושותקת ואפילו ואפילו מזכה להן על ידה לא מהני משום שתיקה כהודאה רק משום שעשאה שותף בין הבנים ועיין בחו"מ סימן ק"ד ס"א ובא"ע סימן ק"ו ואפי' לראב"ן שם דשתיקה מהני בכתובה גם כשלא עשאה שותף ה"ד בכתובה דמקולי כתובה וכן במזונת דמתנאי כתובה ולא בנדוניא עיי"ש בהג"ה ס"א ובא"ע סימן צ"ג סט"ז בטו"ז וב"ש ובדרישה שם ומבואר דאם אמר טלי עשרה זוז בחובך וחובו יותר לא אמרינן מדנטל פחות ושתק מחל השאר וכן מוכח בש"ך חו"מ סימן פ"א ס"ב סק"ט ובתומים שם ובחו"מ ר"ס צ"ח

ומהשנה שניה נ"ל אפילו אם היה אומר מעיקרא בפירש דמוחל לא מהני דהוי דשלב"ל דעדיין לא הרויח וא"י אם ירויח וכמבואר בחו"מ סימן ר"ט סס"ד ואף דבמוכר דשלב"ל וקדם לוקח ותפס מהני עיי"ש דדוקא תפס ושתק מדהניחו לאכול מחל משא"כ הכא זה היורש בלא"ה כל הרווחים והקרן בא לידו דהוא המתעסק גם יל"ע לפיר"ת בפא"נ דף ס"ז דהא דשמיט ואכל מהני דאמרינן דגמר ומחל משום דניחא לו דליקו בהימנותא אם כן י"ל במתנה מרובה דרשאי לחזור ול"ה מחוסר אמנה כדאיתא בחו"מ סימן ד"ר אי כה"ג נמי מועיל שמיט ואכל לר"ת ונ"מ כשחזר הנותן ותפס ממנו אי י"ל קי"ל כר"ת ובחו"מ סימן ר"ט ס"ד מה שיוציא אילן זה נתון לך וכו' ואם קדם הלוקח ותפס הפירות אין מוציאין פתח במתנה וסיים בלוקח משמע נמי דל"מ תפיסה במתנה רק בלוקח אך בפ"ק דב"מ דף ט"ז איתא מתנה נמי ניחא ליה דליקום בהימנותיה וקשה הא במתנה מרובת ל"ה מחוסר אמנה וצ"ל דדוקא בדברים לבד אבל הא דפ"ק דב"מ דנתן הקרקע בקנין שטר או חזקה דעביד מעשה שייך למימר דניחא ליה דליקו בהימנותיה כמ"ש ר"פ הזהב דברים ומעות יש בו מש"פ וגם בדשלב"ל כ"פ ס"ל דיש מש"פ כיון דעביד מעשה בהדי דברים אך במתנת פירות האילן שיוציא דק"ס ל"ש דהדרא סודרא למרה טרם שיוציא הפירות ושטרא לפירי לא עבדי אינשי כדאיתא פחז"ה דף ל"ג ע"ב וחזקה ל"ש דלא הקנה אילן לפירות ומעות ליכא במתנה אם כן ליכא רק דברים ול"ל ניחא לו דליקום בהימנותא לכן דייק אם תפס לוקח דהיה דברים ומעות ואם כן במחילה בריוח שלא ב"ל דליכא רק דברים ל"מ תפיסה וזה ודאי כל זמן שלא נכתב שטר השכירות לא נקנה להם המכס דהוה דשלב"ל ואינו רק הורמנא והקנין מחמת סטימתא ודד"מ וידוע דאין דד"מ והמנהג שיתקיים השכירות טרם שנכתב שטר השכירות אם כן לא זכה המוריש בשכירות המכס בחייו אף דהמשכיר אמר לכל הששה שישאר המכס להם

קעה

ששאל מר עמ"ש נוב"ת חיו"ד סימן קנ"ט באשה שנדרה בשעה שהיתה מקשה לילד את המלבוש שלה לבהכנ"ס לעשות ממנה מעיל שמסופק אם צריך הבעל להפר כלל אם חל הנדר כלל דאף דזה המלבוש יש לה מבית אביה לא גרע מנכסי מלוג וכתב מר דהוא מבואר בהג"ה בא"ע סי' צדי"ק ס"י צותה בעת חליה לתת כך וכך ממלבושיה ונתרצה הבעל אם צותה ליתן לעניים א"י לחזור בו הרי דוקא נתרצה את"ד ולק"מ דמקור דברי הג"ה ממרדכי ס"פ הזהב דצוותה ליתן לאחר מותה וכן כונת רמ"א דצותה היינו צוואה ליתן לאחר מותה לכן לא כתב דנדרה או אמרה ליתן וכיון דאחר מותה המלבושים