תשורת ש"י פא

דאם נשתקע סתמא לא ידעו מזה השם ועוד דהיכא דידוע למקצת בני העיר דהיה לו שם זה שנשתקע הכשיר ג"פ הובא בפ"ת סקנ"ד במקום עיגון ושעת הדחק אם כן היכא דיש חזקה דמעיקרא ודאי סמכינן לומר דלא נשתנה ולכן שפיר דמי לכתוב לכתחלה בן אליעזר דוד ואפשר עדיף מלכתוב רק שם ליזר אף שהוא חניכה שהכל קורין כיון דלהש"ע סימן קכ"ט ס"א וב"י שם אליבא דרמב"ם אינו כשר לכתחלה עיין ב"ש סק"א וגם שיבת ציון נסתפק בקיצור השם אי הוי כחניכה הובא בפ"ת סימן קכ"ט סק"ב ולכתוב אליעזר ודאי א"א כיון דאינו חניכה שהכל קורין אותו ואם שמו אליעזר דוד באמת הוי אליעזר רק חצי השם כמ"ש הראנ"ח משא"כ כשכותבין אליעזר דוד אין שום חשש דהא אפילי באיסור ערוה ותרומה וחולין בעזרה סמכינן אחזקה קמייתא לומר דלא נשתנה כל זמן דלא נפל ספק כדאיתא בגיטין דף כ"ח המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיום ובת ישראל שהניחה בעלה והלך למדה"י אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ועיי"ש בגמרא דקמ"ל בתרומה דאפשר ובחטאת דה"א מספיקא לא ליעול חולין לעזרה ועוד כבר כתבו ריב"ש וכ"פ דאחזוקי אינשי בדלא גמירי לא מחזיקינן אפילו בדבר שיש בו פלוגתא כל שאין רגל"ד דטעו והובאו בקה"י אות א' במדות חכמים והכא ליכא שום ריעותא ושום רגל"ד דמה דנקרא בפ"כ רק ליזר כן דרך העולם לקצר דהרי נמי שם אליעזר קצרו

קע

מה ששאל במלמד קטנים וקטנות ואשתו בעיר אחרת ויש לו קטט עמה הנה כבר העלו בשו"ת לח"ר וכנה"ג א"ע סימן כ"ב להקל גם באשתו בעיר אחרת ולע"ד יש להם סמך מירושלמי שילהי קידושין דר"י בר"י עבד חד מתכיין הכן דקאי אהא דאר"א דאסור כשאשתו בעיר אחרת והוא עבד דלא כר"א וכן פירש הק"ע ופירש פ"מ דחוק עיי"ש ולקטטה נראה לחלק דאם הוא מורד בה חשוב יש לו פת בסלו דבידו להתפייס משא"כ אם מורדת בו דאין פת בסלו כדאיתא בפרק אע"פ לענין מורדת בדף ס"ג ובשו"ת לח"ר סימן ד' כתב דאף בשאינו נשוי כלל עושים העלמות עין בקצת מקומות אעפ"י שאין הדין כך ולי נראה דס"ל כמ"ש הב"ח ביו"ד סי' רמ"ה דבמקום שלא נהגו הנשים להביא בניהם למלמד שרי ללמד אפילו אין לו אשה וכן במקומינו לא נהגו הנשים בכך ואם יזדמן ע"ד מקרה לא על זה גזרו רק היכא דנהגו ושכיח טובא

ומ"ש דעם בתולות אסור ללמוד מחמת דשייך טעם האיסור משום דמתגרה בנשים וגם משום איסור יחוד הנה יחוד ליכא דהרבה קטנים וקטנות לומדים אצלו רק יש לחוש שישארו לפעמים ביחידות והנה בפרש"י שילהי קדושין בד"ה משים אמהתא דינוקי ז"ל אמותיהם של תינוקת שמצויות אצלו להביא את בנותיתן לבית הספר ופרישה בא"ע סימן כ"ב כתב דאורחא דמלתא דדרך אמהות לילך אחר בנותיהן ולפ"ז מוכח דלא גזרו משום בנותיהן רק משום אמותיהן לחומר א"א אך ברש"י על רי"ף כתוב להביא את בניהן ואולי ברש"י על הש"ס ט"ס ומ"מ כיון דלא מצינו דגזרו רק משום אמותיהם אין לנו להוסיף וודאי לאו מ"ח הוא כמ"ש בס' חסידים סי' שי"ג אך למחות אין לנו

ונ"ל דמה"ט דאין לנו רק המפורס בגזרת חכמים אפילו רק קטטה בינה לבינו והאשה ממאנת בו אין למחות דלא נזכר איסור זה בש"ס ופוסקים ובר"פ האשה שלום לענין נאמנת אשה לומר מת בעלי תנן דין דקטטה בינו לבינה וכאן לא נזכר ומשמע דכל שיש לו אשה לא גזרו וי"ל הטעם לפמ"ש דאם הבעל מורד באשתו חשוב פת בסלו רק כשהאשה מורדת בו ל"ח פת בסלו ואיתא ר"פ האיש מקדש דאסור לקדש ע"י שליח שמא כשיראנה תתגנה בעיניו והאשה מותרת לקבל קדושין ע"י שליח דאר"ל טב למיתב ט"ד הרי דלא חשו שיתגנה בעיניה ותמאן בו דלא שכיח ומלמדי תינוקת לא הוי רק מיעוטא ואחר שתקנו דמורדת מפסדת כתובתה ודאי שיזדמן אשה שתמרוד בבעלה הוא מיעוטא דמיעוטא ול"ג רבנן במלתא דל"ש ואם היו גוזרין היו צריכין להשוות מדותיהן לאסור כל שאין אשתו עמו כדאמרינן בכ"ד ל"פ חכמים והא דא"נ לומר מת בעלי במקום קטטה אינה גזרה דמד"ת אין אשה נאמנת רק הקילו משום דדייקא ומנסבא ומשום עיגונא ועיין תבואות שור סימן זיין סק"ב דאין לחדש גזרה חדשה בדרבנן אם לא נזכר בפירש וי"ל אולי לא גזרו חכז"ל בזה דכללא הוא בדרבנן היכא דמספקא מלתא אזלינן לקולא וכ"כ פר"ח יו"ד סימן פ"ז סק"ז דהיכא דלא איתמר בש"ס דגזרו אין לנו לחדש גזרה מדעתינו אף בדומה

קעא

נשאלתי עמ"ש במלחמות פ"ד דב"ק מדאמרו המקדש במלוה אינה מקודשת וכן במו"מ אלמא כדשלב"ל דמיא והא רב אמר בפ"ב דקידושין המקדש במלוה א"מ ואיהו ס"ל בפ"ק דב"מ אדם מקנה דשלב"ל ולק"מ דשאני מקנה מדבר שעושה בו הקנין דילפינן במכר קרקע נתתי כסף השדה קח ממני ובקידושין קיחה קיחה משדה עפרון ובמנולטלין מונתן הכסף וקם לו דבכולם הוי הדבר שקונה בו ברשותו ובעין אבל במלוה שהוא דשלב"ל א"א לעשות בו קנין לכ"ע אבל אי הוה חשוב דבר ברשותו וכבא לעולם הוי קונה בו דכסף ושוה כסף שוה תדע דהא לכ"ע מהני מחילה בחוב אף דהוא דשלב"ל כמבואר בחו"מ סימן רמ"א ס"ב ומשום דכבר הוא ביד הלוה א"צ שום קנין ואם כן מקדש במלוה שיש לו אצלה הרי מוחל לה החוב ויכולה לזכות בה ולמה לא תהא מקודשת לכ"ע אף דהוא דשלב"ל הא יכול למחול לה אע"כ דזה אינו תלוי באם יכול להקנות דשלב"ל אלא כיון דהוא דשלב"ל אינו נותן לה כסף או שוה כסף בעין דומיא דכסף השדה קח ממני או ונתן הכסף וקם לו וכשמקדשה בהנאת מחילת מלוה נותן לה שוה פרוטה עתה

קעב

שאלה הנוהגים בשבת שמוליכין תינוק או תנוקת לביה הכנסת ונושאין התינוקת סידר וטלית וחומש צרור בסודר ומפה תלוי על יד התינוק והאב אוחז ביד התינוק אי שפיר עביד בעיר שאין בו עירוב דבעצמו אסור להוציא תשובה אף בלא אחיזת היד אסור כמבואר במג"א סימן שס"ב ס"ז סקט"ו ועיין משבצות סימן שמ"ו סק"ו הניח בצ"ע וחת"ס ח"ו סי"ג הוכיח דאסור וכ"כ בשו"ת רמ"ץ סימן כ"ג בחא״ח.