תשורת ש"י פ

ברבינו ירוחם נט"ו ח"א דאע"ג דלא כתב עו"ר קנה במתנה בסתם העומק ורום והובא בב"א חחו"מ שאלה ל"ג אמנם י"ל נהי דקנו הקהל קרקע זה מהמעות שגבו לצורך ביהכנ"ס או היה להם קרקע מכבר ובנו עליו ביהכנ"ס דאמרינן המקדיש הקדיש גם העומק שתחתיו מ"מ עדיין לא נשתמש בהעומק קדושת ביהכנ"ס דאם היה זה מה שעומדין בני ביהכנ"ס תוך ביהכנ"ס על הקרקע כמו שמוש בעומק עד התהום אם כן איך אפשר לומר במוכר בית סתם לא מכר העומק הא מוכר לו הבית להשתמש בהקרקע לעמוד ולדרוס אע"כ דאין בכלל השימוש רק מה שא"א בלעדו אבל העומק שאפשר לחפור מתחתיו ולא יזיק להבית אינו בכלל השימוש ואם כן מותר לשנותו לצורכי רבים וכמ"ש במגן דוד סימן קנ"ג ס"ה סק"ב בגבו מעות לצורך ביהכנ"ס משנין המותר לצרכי רבים שהרי עדיין לא בא לשימוש קדושה חמורה וי"ל אף להי"א הנ"ל דאסור לחפור מתחתיו שמא יזיק להבית היינו בלוקח דמן התורה אסור להזיק ממון חברו משא"כ בנ"ד דאם הבית הכנ"ס אינו של כרכים הרי הביהכנ"ס שלהם רק משום דיש בו קדושת בית הכנסת הוי כהקדש והרי כתב הר"ן בפרק בני העיר דהטילו חכמים קדושה מדבריהם בביהכנ"ס כיון דעשוי לומר בו דבר שבקדושה וכ"ש דרוב הפוסקים לא חששו שמא יזיק להבית אם כן בדבריהם ודאי סמכינן עלייהו וצ"ע בתוספת פ"ק דערכין ד"ו בד"ה יגיד דלא יהנה מכל עובי הקורה שנכתב עליו השם דמקומו מיהא קודש אך שם חמיר

אך לחפור מתחתיו באופן שלא היה עומד וראוי לדריסה מעליו זולת הכיפה של אבנים שיעשו עכשיו הרי זה העובי של הקרקע נשתמשו בו לבית הכנסת ואסור לשנותו לעשות בו חלל ואויר למרחץ וכן להגביה הרצפה משום צורך המרחץ אסור דממעטין חלל ביהכנ"ס שנשתמשו בו לביהכנ"ס בשביל צורך המרחץ

ולחפור תוך הביהכנ"ס אף שאח"כ יחזור וימלאנו על הכיפה שיעשו למרחץ י"ל דאסור כיון דאין הסתירה כדי לתקן במקומו דהא הביהכנ"ס מתוקן כראוי רק סותר כדי לתקן מרחץ ורמ"א בס"ס ק"ב שכתב ואסור לסתור דבר מביהכנ"ס אא"כ עושה ע"מ לבנות י"ל כיון דעושה ע"מ לבנות סתמא צורך תיקון הוא לביהכנ"ס אבל אם צורך תיקון לדבר אחר אסור דכל הראיות שכתב התשב"ץ ס"ב דלסתור ע"מ לתקן מותר ממה שסתר הורדס ההיכל עפ"י בבא בן בוטא ושאר פוסקים הביאו עוד ראיות כולם מיירי דסותר כדי לתקן אותו קדושה עצמה ועיין בית אפרים בשו"ת חיו"ד סימן ס"א בד"ה אך מה שיש לעיין דאם סותר כדי לתקן במקום אחר אסור אעפ"י שאינו דרך השחתה

ובמרדכי פרק בני העיר סימן תתכ"ו כתב דאם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי עכ"ל אם כן בשלמא אם סותר כדי לבנות ולתקן הביהכנ"ס באופן נאות יותר כיון דא"א רק ע"י סתירה בנין מיקרי דבונה ביהכנ"ס ע"י ההוא סתירה אבל בסותר ע"מ לבנות לצורך מרחץ ולא יהא הביהכנ"ס עצמו בנוי מהודר יותר בעצמה אם כן אין הסתירה מיקרי בנין ביהכנ"ס דגם לפני הסתירה היה בנוי כך אם כן בזמן הסתירה סותר ממש רק מיקרי בנין מרחץ אח"כ מצאתי בשו"ת בית שלמה חא"ח סכ"א כ"ב דאסור לסתור ע"מ לבנות לצורך קדושה קלה מזה

ולכאורה יל"ע דהא איתא בפרק נגמר הדין מ"ז ע"ב אהא דקבריה דרב הוה שקלי מיניה עפרא לרפואה משום דקרקע עולם אינו נאסר וכ"כ הרמב"ם פי"ד מאבל הי"ז עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת והרי הוקצה למצותו ובביצה פרק המביא למ"ד ע"ב אמר דסוכה דמצוה כיון שהוקצה למצותו הוי כהקדש ועיין חת"ס יו"ד סימן של"ה הביא מהש"ג פרק נגמר הדין דביה"ק דינו כביהכנ"ס אך בש"ג שם מחלק בין ביה"ק שהוקצה לרבים לקבר שהוקצה ליחיד דאם הוקצה לרבים הוי הביהכנ"ס של כרכים ובמרדכי פרק בני העיר סימן תתכ"א ביחיד שאמר קרקע זו אני נותן לביהכנ"ס דציבור יכולין לשנותה משום דהזמנה לאו מלתא הרי דקרקע גם כן נאסר ודוחק לומר דמיירי בכרך אך נראה נהי דבהנאה אינו נאסר מ"מ להורידה לדבר הרשות יש בו משום ביזוי מצוה וכדאיתא במרדכי שם סימן תת"ל בשם ד"י וכן הוא ברא"ש שם ס"ט הא דקתני אין מרעין בביה"ק בהמות מיירי אף בקרקע עולם ואסור משום כבודן של מתים ורפואה אינו קלות ראש וכן הוא ביו"ד סימן שס"ה ס"א בהג"ה ואם כן ה"נ בקרקע עולם של ביהכנ"ס אם נאמר דדמי לביה"ק דלא נאסר בהנאה מ"מ אסור להורידה מקדושתה משום ביזוי מצוה ועמג"א סימן קנ"ג סק"ה

אחר כותבי כל זה מצאתי בשו"ת בית שלמה חא"ח סימן כ"א הביא מזבחים דף כ"ד דכי קדיש דוד רצפה של המקדש עד ארעית תהומא קדיש וכיון דמרדכי ומהרי"ק מדמי ביהכנ"ס למקדש גם בביהכנ"ס קדוש עד התהום עיי"ש ולע"ד הא דפשוט לש"ס שם דקידש עד התהום נמי משום דמקדיש אף דלא כתב עו"ר קדיש גם העומק ומ"מ כיון שעדיין לא נשתמש בו קדושה חמורה מותר לשנותו למצוה ולצורכי רבים כמ"ש לעיל ובלא"ה אין ראיה מזבחים דהא מחולות הפתוחות לחול לא נתקדשו ועתוס' פא"ד ס"ז ב' בד"ה מחולות ואיך אפשר אחר שקידש דוד עד התהום אע"כ בפירש התנה ואם כן אין ראיה כלל לסתם אך יש ראיה מפט"ו דכלים שארצו של בית כמהו עד התהום כמ"ש מג"א ס"ס קל"א ס"ק כ"ב עיי"ש מחה"ש

קסט

הבא לגרש ואמר כשמת אביו היה כבר שית שמע שהקברנים אמרו לאביו שידע ששמו אליעזר דוד לכן החזיק עצמו הבן לעלות בשם בן אליעזר דוד ובפ"כ נקרא בן ליזר נראה דסומכין על עדותו להעיד בגודלו מה ששמע בקטנותו כיון דאם שינה שם אביו דפסל הרא"ש בתשובה כלל י"ז סי"ב מבואר שם דאינו רק מחשש לעז דהרואים הגט שלא נכתב שם אביו האמיתי יאמרו דאינה מגורשת עיי"ש אם כן אינו רק פסול דרבנן ומבואר בפ"ב דכתובות דף כ"ח ע"ב ובחו"מ סימן ל"ה דבדרבנן נאמן להעיד לבדו בגודלו מה שראה או שמע בקטנו וכ"ש כאן דהחזיק שם אביו בעליה לתורה כמה שנים ואינו ידוע אם היה אביו נקרא בשם אחר דכה"ג מכשרי מהרלב"ח סימן נ"ב והגהות תוי"ט והובא בפ"ת סימן קכ"ט ס"ק כ"ד ואין לחוש דקברנים לא גמירי ומחמת דידעי שמעריסה היה נקרא אליעזר דוד אף דאח"כ נשתקע שם דוד ונקרא רק בשם האחד אליעזר אמרו לו דשמו אליעזר דוד דמהיכי תיתי ניחוש לכך דכיון דעכ"פ ודאי מעיקרא נקרא אליעזר דוד מוקמינן לו בחזקתו דמעיקרא שלא נשתנה ככל החזקות וכ"ש בזה