תשורת ש"י עט

דאטו משום כתם טמא הא משום הבדיקה טמא ולא אמרו דהוה ככתם רק לענין שיעור דאל"ה תלינן במאכולת ומטעם שכתבתי לעיל ולשון חכ"צ סוף סי' ס"ז ס"ז כתמים הנמצאים בלי בדיקה ובלי הרגשה אין בהם כרת ולא שום איסור דאורייתא אלא שחכמים גזרו עליהם להחמיר על ד"ת עכ"ל הרי דנמצא ע״י בדיקה אף בלא הרגשה אינו בכלל גזרתם אלא דהוא משום איסור דאורייתא שמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא כן הוא ברמב"ם רפ"ט מהא"ב וכמבואר בחו"ד ר"ס ק"צ וכ"ד האחרונים כו"פ וסד"ט זולת בקנוח או שלא הכניסה העד בעומק אלא מהפרוזדור ולחוץ אינו אלא מדרבנן כשלא הרגישה והובא בפ"ת בסימן קפ"ג וצ"ע מ"ש סד"ט הנ"ל דדוקא בנמצא שלא ע"י קנוח

ומה שהביא אב"צ ראיה מהדג"מ שבסימן ק"צ סל"ד שכתב דבגי"ר של ז"נ לא תלינן במאכולת דמשמע דשלא בגי"ר אפי' בעד שבודקת תולה במאכולת אם הניחה תחת הכר אף דבזה"ז המאכולת קטנים עיי"ש ואינו ראיה כלל דהדג"מ חידש דאפי' בטפת דם כמו דם מאכולת שלנו לא תלינן בבדיקת גי"ר ולא דיבר כלל לא הוא ולא האחרונים אם נשער עכשיו גם כן כמו שיעור דם מאכולת שבזמן הש"ס ואף שכתבו סתם שיעור כגריס ועוד ולא הרגישו לפרש מה שחידש הח"ס אין להזניח דברי ח"ס וכדאיתא בפ"ק דחולין ריש דף זיין דמקום הניחו לו להתגדר ודלא כדברי אב"צ שכתב על דברי ח"ס הללו עושה חדשות בעל מלחמות

ולענ"ד צ"ע גם מה שכתב הח"ס להקל בזה"ז בכתם הנמצא ואינו כגריס ועוד אף דאין דם כנה בזה"ז גדול כ"כ משום דלא נאסר לבעלה רק משום טהרות ועכשיו דליכא טהרות אין לאסור יותר ממה שגזרו בימיהם עיי"ש וכן סברת האב"צ הנ"ל דלע"ד חכז"ל גזרו סתם לאסור כתם הנמצא שלא בהרגשה כל שאין לתלותו שבא ממקום אחר אלא שגילו לנו דבגריס אפשר לתלות במאכולת והרי בנמנא בבשרה דעת רמב"ם ור"ש בהגמ"יי פ"ט מא"ב דכל שהוא טמא משום דהגוף בדוק אצל מאכולת וכן דעת בע"נ לראב"ד דדם שחור גם בפחות מכגריס טמא הרי גם בזמן הש"ס גזרו על הכתם פחות מכגריס אם א"א לתלות במאכולת

שבתי וראיתי אודות מ"ש לעיל דצ"ע מ"ש הסד"ט דאם קנחה בדבר שאינו מק"ט ומצאה עליו דם טמאה י"ל דיפה כתב דבשלמא בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה עליו דם אף דודאי מגופה היא מ"מ שמא נפל מהמקור על הקרקע ולא נגע כלל בבית החיצון אבל בנמצא על עד שקנחה בית החיצון הרי היה הדם בבית החיצון וקי"ל כרבא בפ' יוצא דופן דף מ"ב ע"ב דהוי בית הסתרים דטמאה האשה משום משא א"כ נמצא על דבר המקבל טומאה אף דטמא רק משום משא וכמ"ש בסד"ט בסי' ק"צ בס"ק צ"ג ועתוס' נדה דף ט"ז בד"ה במקור וחו"ד סימן ק"צ סק"ח אך לפי מ"ש בנדה דף י"ד א"מ דחוק אצל מאכולת מהנמנע הוא שיפול הדם מהמקור לארץ ולא יגע בבשרה ואפשר לדחוק דגבול נתנו חכז"ל לילך בתר שעת מציאת הדם וכשקנחה עצמה הוה כנמצא בבשרה דנפל הספק אז ובשרה מק"ט

קסז

שאלה עשרים צאן היו בשדה רק היו מוקפים גדר כחצר רחב והדלת זקוף ובלילה נשמע רעש מהצאן והלכו לראות ונמצא הדלת נפול לארץ והצאן בחוץ רק שנים תוך הגדר מתים הנה לכאורה י"ל כנכ"ה בחוץ בשעת כניסת הזאב ובדעת קדושים סי' כ"ז סק"ד כתב די"ל כאן נמצאו בחוץ כאן היו לפני הגעת הדורס אליהם אף דלפני זה היו בכלוב ובמאיר נתיבים סימן נ"ג נסתפק אם בבע"ח נימא כנכ"ה כמו דגודרת אין להם חזקה והובא בהגהת ד"ק שם ולי צ"ע הא גם אדם בכלל הגודרת והרי ביבמות דף קט"ו בהך דיצחק ר"ג מבואר במלחמות ונ"י דסמך רבא להתיר מטעם כנכ"ה אך י"ל דאין ראיה מהך דיבמות דהתם י"ל דמעולם היה יצחק ר"ג בקורטבא לכן י"ל כנכ"ה ולא בא ממקום אחר להתם משא"כ צאן אלו דלפני הגעת הדורס ודאי היו תוך הגדר ל"ל כנכ"ה על שעת הגעת הדורס שהיו בחוץ וכן תמצא חילוק זה בחו"מ סימן קי"ב ס"ב ובנתיבות סימן סמך ס"ק י"ד בביאורים ובחידושים ס"ק י"ט

אך י"ל כיון דהשתא נמצאו הצאן בחוץ ורוב בהמות בחזקת שאינן דרוסים נימא כשעת מציאתן כמו במחט דפ"ק דנדה דף ד' שאמרו כל הטמאות כשעת מציאתן לקולא משום דיש לטהרות חזקת טהרה כמ"ש תוספת שם ועיין בבכ"ש במועד קטן

אך בנ"ד כבר כיוצא התירו בח"ס סימן ס"ה והובא בפ"ת ומק"מ סימן נ"ז ואף דח"ס לא התיר רק לשהות ולא לאכול מיד שא"ה דנמצא אחד פצוע חי משא"כ כאן דנמצאו שנים מתים דלדעת המ"ב וטו"ז אפי' נמצאו כולם בפנים ואינו מקום רחב אמרינן נח רוגזיה אם כן י"ל ס"ס ספק במתו שנים מותרים השאר וספק מוקף גדר חשוב מקום רחב דכ"ז הוי פלוגתא וספק יצאו הצאן לחוץ טרם הגיע הדורס אצלם ובלבד שיבדקו כולם שלא נמצא בהם מבחוץ פצע וחבורה

קסח

קהל רוצים לבנות מרחץ ומקוה תחת ביהכנ"ס נראה לעיין בזה דלכאורה אם יחפרו מבחוץ לתחת ביהכנ"ס ויעשו יסודות המרחץ זולת כותלי הביהכנ"ס וגם יעשו כיפה באופן שלא יזיק לביהכנ"ס י"ל דקרקע ביהכנ"ס לא הוקדשה בסתם בעומקא עד התהום דהא איתא בפרק המוכר את הבית דף ס"ג ע"ב דעומקא ורומא בסתמא לא קני ופירשב"ם דנשאר של מוכר לחפור בורות שיחין ומערות מתחת קרקעות הבית אלא שלא יזיק לבע"ה וכתב ב"י בחו"מ סימן רי"ד ס"ג דדעת הר"ן ורשב"א ורא"ש כרשב"ם דלא כרמ"ה ור"י הלוי ובחו"מ שם ס"ד הביא דעת רשב"ם וסייעתיה בסתם ודעת רמ"ה ור"י הלוי בשם י"א וידוע דרכו שתופס לעיקר כדעה ראשונה לפיכך כתבו בסתם תחלה ואף דשם בסימן רט"ו ס"ו איתא דשאני מתנה או מקדיש ממוכר הא מבואר שם דדוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן אבל מה שהוא חוץ ממנו אין חילוק בין מכר למתנה ועיי"ש בפ"ת דאם לא כתב לו עומקא ורומא אין חלוק בין מכר למתנה אך ב"א שהובא שם חולק וס"ל בנותן אף דלא כתב עו"ר הוה ככתב א"כ ה"ה מקדיש וכ"ש דחזי לאצטרופי דעת רמ"ה ור"י הלוי דס"ל גם במוכר ול"כ עו"ר אין המוכר רשאי לחפור מתחתיו ועוד דהא מבואר