תשורת ש"י ז

שאלה במקום אחד נתוועדו מאנשי המקום ועשו חבורה נקראים קהל פורים ותקנו תקנות ביניהן ומי שיעבור יתן כו"כ קנס ונעשה בהסכמת הרב והקהל אח"ז עבר חד מהחבורה על איזה תקנה ולקחו החבורה משכון על הקנס. תשובה מסתמא הקנס לצורך צדקה או איזה מצוה א"כ חייב משום נדר כמבואר ביו"ד סימן רנ"ח ס"י ואין לומר דיתיר נדרו וכמ"ש שם בחידושי רעק"א ז"ל דהא איתא ביו"ד סימן רכ"ח סכ"א בהג"ה ג' די"א דארבעה שנשבעו יחד לעשות דבר אחד נקרא על דעת רבים ועיי"ש ס"ל וא"כ ה"נ אם הקנס לדבר מצוה והוא כנדר עד"ר אין לו התרה

אך בלא"ה נ"ל לדמותו לההיא דפ"ק דב"ב דף חי"ת ע"ב דרשאים בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן ופרש"י לקנוס על העובר על דבריהן להסיעם מדת דין תורה עוד שם דף טי"ת הנהו טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרוע למשכיה אזיל חד מינייהו עביד ביומא דחבריה קרעו למשכיה אתו לקמיה דרבא חייבינהו רבא לשלומי אתביה רב יימר בר שלמיא לרבא ולהסיע על קיצתן הני מילי היכא דליכא אדם חשוב וכתבו רמב"ן ורא"ש מכאן דכל בעלי אומנות יכולין להתנות ביניהן והם נקראים בני העיר בענין המלאכה עיי"ש ולפי זה ה"נ בני חבורה נקראין בכי עיר בענין חבורתם ובמרדכי שם סימן תפ"א כתב רשאין בני העיר להסיע על קיצתן היינו קיצתן שנהגו כבר מקודם לכן בהעיר מימי קדם או שהן עצמן באין לתקן תקנות מדעת כולם כי הנהו טבחי דאתו לקמיה דרבא דאתני בהדי הדדי מדעת כולם וקיי"ל דכתקיימו הדברים ואע"ג דבדיבור בעלמא קמתני וגרע טפי מאסמכתי' דכל דאי לאו כלום הוא הכא ודאי מהני בההוא הנאה דקצייתי אהדדי במידי דאיכא רווחא להאי כמו להאי איידי דקני גמר ומקני כההוא דפרק הפועלים דמתנה ש"ה להיות כש"ש אפילו בדברים בההוא הנאה דנפיק עלי' קלא באיניש מהימנא הוא גמר ומשעבד עצמו עכ"ל ולפ"ז לכאורה אם הקנס וענין החבורה אינו להנאת בני החבורה רק לעניים או להקדש ומצוות ליכא למימר איידי דבעי למקני לעצמו גמר ומקני אמנם נראה דהרמב"ן ורא"ש ושאר פוסקים ובחו"מ דפסקו בסימן רל"א דדוקא כל בעלי אומנות אחד שבעיר מהני תקנתן להסיע על קיצתן דאזי חשיבי כבני העיר ע"כ לאו משום דבעי לקנות גמר ומקני דאם כן אפילו שנים מהם נמי יועיל אע"כ משום דחשיבי ככל בני העיר כאומנתם מהני קיצתן כמו בני העיר יש להם כח להפקיר כמו בד"ח

ועוד נראה גם להמרדכי י"ל גם כאן טעמא דאיידי דבעי לקנות גמר ומקני דהא מבואר בפ"ק דקידושין דף זיי"ן ע"א ובחו"מ סימן ק"צ ס"ג האומר לחברו תן מנה לפלוני וקנה לך קרקע שלי כיון שנתן קנה הרי דמה שנותן חברו לאחר על פיו הוי כבא לידו וכן מבואר בירושלמי שם פ"ב דקידושין הלכה א' התקדשי לי בסלע זה ואמרה תנהו לעני הר' זו מקודשת ופריך הא לא נכנס לתוך ידה כלום ומשני רוצה היא להתקדש ותראה עושה טובה לעני עיי"ש הרי דקבלת העני על פיה חשוב כניתן לידה ונהנית ה"נ שייך לומר איידי דבעי לקנות כשיעבור חברו ויקנם ליתן לעניים וכדומה דחשיב הנאתו גמר ומקני ומשתעבד גם הוא בדברים לבד וזה ודאי לאו דוקא כשאמרה תן לעני דהא בש"ס איתא תן מנה לפלוני וכן הוא באהע"ז סימן כ"ט ס"ב ולפ"ז לא מהני בזה התרת נדר וצריך ליתן הקנס

שאלה אשה שבחדש שבט ספרה לפני אחרים שהיא מעוברת ואח"כ הלכה מבעלה לבית אביה ובחדש אב שלח לה בעלה אגרת וכתוב בו דמצפה על בשורת לידתה בכל יום כי היא חדש תשיעי ואח"כ מת בעלה וילדה באלול וחי הולד כ"ד יום וחלה ומת ולא נשאר לבעלה ז"ק ויש לו אח במרחקים מומר לכל התורה ודעת השואל אף דאשה א"נ שכלו חדשיה כמבואר בא"ע סימן קנ"ו ס"ה היינו כשאמרה אחר מות בעלה אבל כאן אמרה כשהיה חי והוחזקה מעוברת וכמ"ש הרמב"ם דהאיסור יוחזק בע"א שאמר חתיכה זו חלב ואם אכלה אחד אח"כ לוקה. והשבתי דמרמב"ם אין ראיה דשם היה נ"מ מיד לענין איסור והוחזק עדותו שהיא אסור לאכול משא"כ כאן לא היה נ"מ בשבט באמירתה וגם הבעל אף די"ל דנאמן ועיין בה"ט שם סק"ט וה"נ נהי דמ"ש השואל להאמינה שהיא אגרת מבעלה אף דאינה נאמנת בדיבור מ"מ מעשה לא עבדה וכמבואר בגיטין דף ס"ז דבורא אמרי מעשה לא עבדו זה ליתא דהתם לענין עדים אתמר לענין חשש שתשכור עדים אבל הנוגע יעשה כל טצדקי אך י"ל מטעם דלא חצופה לזייפה דמה"ט מה"ת א"צ קיום אפילו נגד יורשין ולקוחות מ"מ אוי לסמוך על האגרת כיון דלא היה נ"מ הוי מילי דכדי ולא רמיא עליו לדייק ומה"ט נמי אין לסמוך על אמירת האשה בשבט וכה"ג כתב הריב"ש סימן מ"ז דאפשר לומר דהמשנה והר"ם ז"ל שאמרו דנאמן לומר זה קרובי דוקא כשהיה בעת דברו ראוי ליורשו שלא היה לו אז קרוב יותר ממנו אבל אם אמר על אחד שהוא קרובו בעת שהיה לו בן מילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתו שימות בנו בחייו ויבא זה לירש ומלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתו דומיא דמאי דאמרינן בפרק ב"ש גבי נטילה אני מהיהודים לגבי יבם דלא מסקא אדעתה דמת בעל עיי"ש הובא במבי"ט ח"ב סימן פ"ו וקצו"ח סימן רפ"ד ועיי"ש מ"ש על השגות רשב"ץ וכאן גם רשב"ץ יודה דכאן י"ל דלא רמיא עליו לדייק ואמר בדדמי יותר מחמת שלא פרסה נדה בחדש שאחר טבילה וכה"ג גם מ"ש השואל דהא דכתבו הפוסקים דאם בעלה עמה א"א לידע שכלו חדשיו דשמא נתעברה אח"כ היינו משום דאין נאמין שלא בא עליה דלא מוקי אינש אנפשו שלשים יום טעה בזה דלא אמרו זה רק כשלא בא עליה מעולם כגון ביבם ביבמות דף קי"א ע"ב ומה"ט אסור להתייחד עם כלתו נדה כשעדיין לא בא עליה משא"כ באשתו שבא עליה כבר והעד לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום וא"ת שמא בא על פלגשיו הא ביבם נמי לדינא דש"ס אפשר היה לו עוד נשים אלא הוא הדבר שדברנו דמשום דעל יבמתו עדיין לא בא לא מוקי אכפשו

לכן אין כאן היתר רק אם יבורר בעדים דיבמה מומר אזי נסמוך עמ"ש רדב"ז הובא בבאה"ט סימן קנ"ז סק"ג אף דיש לפקפק דכונת הגאונים המתירין במומר היינו כשהחליף דתו ממש לא בפושעי ישראל שמחלל שבת בפרהסיא ועובר כל עבירות דאפשר