תשורת ש"י עח

גבאי ולא כשיסולק ולא יתבע אז והרי דאי"ל טעיתי בחשבון או שכחתי לומר בשעה שסלקוהו

קסג

שאלה ראובן מכר סחורה לשמעון ושלח שמעון משרתו לשקול הסחורה ושקלו וערבו עם שאר סחורה של שמעון ואח"כ בא ראובן וצווח דנודע לו שאינהו המשרת במשקל וטוען שחושד את שמעון שצוה להמשרת שיאנה אותו או שהמשרת הגיד לו אח"כ נ"ל דאין כראובן שום טענה על שמעון להביאו לקב"ח דאפי' יודה שמעון דצוה להמשרת והמשרת אומר שאינהו במשקל פטור ראובן דאין אדם מע"ר ואין המשרת נאמן וכדאיתא בפרק ב' דכתובות ובחו"מ סימן מ"ו דעדים שאמרו אנוסים מחמת ממון היינו אין נאמנים דאאמע"ר ואף דצווהו שמעון מ"מ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויכול ראובן להטיל קב"ח על המשרת ואם יודה ישלם משלו

קסד

שאלה ראובן מחויב לשמעון מאה ז"כ ולוקח ראובן בוכיל מן באנק שיש בה ישראלים על סך מאה ז"כ וכנגדו נותן ראובן לבאנק וועקסיל ע"ס מאה ושלשה ז"כ עד איזה זמן ונותן ראובן הבוכיל לשמעון בפרעון החוב ולא יחזיר שמעון עוד על ראובן רק על הבאנק. זה אסור לעשות הן הבני באנק הן ראובן וכמבואר בטו"ז יו"ד סימן ק"ע סק"ג ואף דנה"ך חוכך בזה הרי הבל"י וחכ"א בכלל קכ"ז דין זיין והחוו"ד ס"ל כהטו"ז והביאו ראיה לאיסור אך יכול ראובן ליתן הבוכיל לשמעון לבטחון במשכון ועל אופן זה יקח ראובן הבוכיל מהבאנק דאזי נוטלין הבאנק השלשה ז"כ שכר ערבות לבד ושרי

קסה

אשה שראתה ב"פ מח"ת ובפעם ג' שמשה עם בעלה ב"פ בלילה אחת בהפסק מעט ואח"כ מצאה דם יש צד קולא כיון ששימש ב"פ הדעת נוטה דבפעם השני בא החימוד יותר ושוב מותר אח"כ לשמש ביאה אחת דשמא מחמת ביאה שניה ראתה שו"מ מהד"ת ח"ב סל"ב הנה מה שהוצרך לכך ולא אמר משום דליכא ג"פ רצופים דשמא רק אחר ביאה שניה ראתה צ"ל דאזיל בשיטת החו"ד סימן קפ"ז סק"ב דאם ראתה ג"פ מח"ת רק שמשה בינתיים ולא בדקה אסורה אך בשו"ת בית שלמה ח"ב סכ"ז חולק והוכיח בראיות דמותרת

ומ"ש דהחימוד גורם יש יסוד לזה מדאמרינן תבעוה להנשא צריכה ז"נ שמא מחמת חימוד ראתה וכ"כ בכו"פ סימן קפ"ד סק"י די"ל מחמת חימוד תשמיש ראתה ומ"ש דדעת נוטה דבפעם ב' בא החימוד יותר זה מבואר בפרש"י בערובין פרק המוציא תפילין ד"ק ע"ב בד"ה יבעול וישנה שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה מזרעת תחלה

קסו

בח"ס יו"ד סימן ק"כ כתב בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ואפי' ע"י הרגשת זיבת דבר לח אעפ"י שגם דינו בשיעור מאכולת אינו טהור אלא בשיעור מאכולת קטן שבזמנינו או פשפש אם מצוים שם ובשו"ת אבני צדק חיו"ד סימן פ"ב השיג עליו כיון שחכז"ל לא אסרו רק כגריס אין לנו להוסיף איסור אף דבטל הטעם וכמ"ש בב"י א"ח סימן י"ג ובמג"א ס"ס ש"א את"ד ולע"ד ל"ד דהתם בנידון הב"י והמג"א אינו משום ספק איסור תורה רק גזרו משום דבר אחר לכן מה שלא גזרו אין לנו להוסיף גזרה אף שעכשיו נשתנה הענין ויש טעם לגזור אבל כאן דעד שבודקת בו יש חשש ספק תורה שמא ארגשה וסוברת בדיקת עד גרם ההרגשה והיכא דאין במה לתלות כגון שיעור גריס ועוד ודאי מגופה הוא וכדאיתא בנדה י"ד ב' כיון דנפק לה מדם מאכולת ודאי מגופה אתי הוה ספק איסור תורה אימר ארגשה וטעתה וסברה הרגשת עד הוא ואף דיש לה חזקת טהרה לא מהני חדא דבכל ספק דאורייתא לא סמכינן אחזקה כמבואר ביו"ד סימן נו עש"ך שם וכ"ש בחזקת טהרה דאשה דעשייה להשתנות ומה דאצרכוה חכז"ל גם בבדיקת עד שיעור גריס משום דכ"ז דאפשר לתלות במאכולת תלינן בדבר המצוי וגם הוה ס"ס שמא ממאכולת ואת"ל מגופה אימר לא ארגשה דטהורה מן התורה והוי ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן ואם כן בזמנינו דאין דם מאכולת כגריס ליכא למתבי וודאי מגופה דהא בשוק לא עברה ובדם לא נתעסקה עם העד ממילא ליכא רק חד ספק בדאורייתא והוא בכלל כל ספק באיסור תורה שאסרו חכז"ל והכי דייק לישנא דח"ס שם שכתב אבל בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומכ"ש ע"י הרגשה נהי דדין כתם יש לו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ולא מטהרים אלא בשיעור קטן כדם מאכולת שנמצא בזמנינו ועיי"ש והא דלא אמרינן כן נמי בשאר כתם הנמצא כיון דרבנן טמאוהו דלמא ארגשה ולאו אדעתה כמ"ש רש"י בפרק הרואה כתם ריש דף נ"ח אם כן עכשיו יהא נמי טמא אם שיעור הכתם יותר מדם מאכולת שבזמנינו ה"ט דלבעלה לא היו מטמאים כלל משום הך חששא דשמא ארגשה ולאו אדעתה רק משום דגזרו לענין טהרות ל"פ וגזרו נמי לבעלה כמבואר בח"ס שם א"כ ליכא בזה ספק איסורי תורה כלל רק גזרה לבעלה משום טהרות וכיון דבזמן שהיו דין טהרות היה דם מאכולת כגריס ולא גזרו אפחות מכגריס ועוד גם עכשיו טהורה

תדע דנמצא על עד שבודקת אינו מחמת גזרתם שגזרו לטמא כתם דהא בנמצא על מטלית פחות מג' על ג' לא גזרו כמבואר בכה"פ והובא בש"ך סימן ק"צ ס"ק ט"ז ואטו אם לקחתה עד שא"ב ואין בו גע"ג ומצאה בו ע"י בדיקה דם יהא טהור כיון דלא ארגשה והוי רק כתם דלא גזרו בנמצא על דבר שאינו מק"ט אף דודאי מגופה והרי לשון ש"ס ופוסקים רק בדקה קרקע עולם וישבה עליו ונמצא עליו כתם טהורה ש"מ דבדקה בדבר שאינו מק"ט טמאה וכן מבואר בסד"ט ס"ק י"ט דדוקא בנמצא שלא ע"י קנוח ובדיקה ועיין סד"ט סוף ס"ק ל"ו והובא בפ"ת בס"ק ח"י ונוראות נפלאתי על ח"ס ח"ו שאלה פ"א דבעלה שם בכתמים הנמצאים על נייר הולכין להקל אך בבדיקת עד שא"ב אם הוא נייר אעפ"י שלענין שיעור כגריס ועוד יש לו דין כתם מ"מ לענין זה לא אומר להקל בנייר עיי"ש דמשמע דוקא בנייר מחמת דיש אומרים דמקבל טומאה ובאמת אפי' ודאי אינו מקבל טומאה כל שהיה טמא אם היתה בודקת בדבר המקבל טומאה כן נמי אם בדקה בדבר שאינו מק"ט