תשורת ש"י עו

כיון שההנהו וכמ"ש ש"ך ס"ק ט"ו וצ"ע לשון הג"ה בס"ט דהכל למשלח למה לא יחויב לשלם לו שכר פעולה דע"י שהטעהו לעכו"ם נטל רק מנה ובשו"ת ר"א ששון סימן ר"א כתב אהך דהבריח המכס שהביא הש"ך דדוקא אם השליח מוחזק בהסחורה או דמיהן אבל אם כבר באו ליד המשלח אין מוציאין מהמוחזק ונראה דמשום דעשה פעילה עם חברו הוי ספ"ד אם חייב לשלם לו דלא עדיף מאמר לו דור בחצרי עיין חו"מ סימן שס"ג ס"י בהג"ה שניה ועיין סימן רס"ד ס"ד בהג"ה ואין ראיה מהתם דזה מקורו מהר"ן בפ' שני דיני גזרות דמבואר שם דמהנה לחברו סתם לאו לשם מתנה קמכוין וכן בא"ל דור בחצרי עיי"ש אבל הרמ"א דס"ל בדור בחצרי א"צ לשלם לו למה יחויב בעשה לו פעולה סתם ואפשר דאין סתירה בזה ברמ"א דבסימן שס"ג דא"ל דור בחצרי ה"ל לפרש לו בשכר ובסימן רס"ד מיירי שלא היו ביחד בשעת פעולה ובזה נדחה הראי' שבר"ן מירד לשדה חברו של"ב ונטעה די"ל דלא היה עם חברו או משום דירד ע"ד ליטול כל השבח לא התנה שישלם לו שכר

קנז

הנמצא בנהר ויש טב"ע בבגדיו שהם של בעלה של אשה שנאבד אפשר לצדד אף דביבמות וב"מ קאמר דחיישינן לשאלה דכאן ל"ח דמבואר בנו"ב סימן מ"ג הא דל"ח למכירה דמוקמינן להו בחמ"ק א"כ בנטבע דמבואר בב"מ דף כ"ב ע"ב דאבדה ששטפה נהר מותרת דאבודה המינו ואינה מצויה אצל כל אדם ואפילו בעלה לא ידע עיי"ש בתוספת בד"ה איסורא וא"כ ל"ל דנטבע זה שאל הבגדים מבעלה ועדיין בעלה חי דאם כן מיד שנפל לנהר יצאו הבגדים מחמ"ק ובעלה חי ויש לו חזקת ממון וכמו דל"ח למכירה מטעם חמ"ק שלא תאמר דאישתני החזקה ה"כ ל"ח לשאלה משא"כ אם הבגדים של זה הנטבע עמו היו גם כשנפל לנהר ולא יצאו מחמ"ק רק במיתתו שאין לו חזקת ממון והרי מת לפנינו ואין מוסיפין שום השתנות מחזקה ויורשיו בלא"ה עדיין לא היו הבגדים שלהם ונולד הריעותא מחיים וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סימן ס ס"א

קנח

שאלה רו"ש נשתתפו לקנות פירות לסחורה והתחילו להתעסק ביחד ושלחו שלוחים לקנות ולהביא והזהיר ראובן את שמעון כשיביא שלוחך הפירות תקבל ממנו במדה ומשקל לידע אם קנת בעד כל המעות שנתתי לו ואח"כ נמצא הפסד גדול אצל שמעון דחסרו הפירות הרבה מכפי המעות שהוציא והודה שמעון שלא מסר לו השליח במדה ומשקל. לכאורה חייב שמעון דהוי כנשתתף עם אחר שלא בהסכמת שותפו דחייב כדאיתא בחו"מ סי' קע"ו סי"א אף דכאן נתרצה ראובן במה שנתן שמעון מעות לאותו שליח לקנות מ"מ הזהירו לקבל הפירות במדה ומשקל ולא יאמין לשליח

אך נ"ל כיון דהתחילו להתעסק ביחד הוי שמירה בבעלים ופטור מפשיעה כדאיתא התם ס"ח רק בנשתתף עם אחר ומסר לו מעות שלא בהסכמת שותפו הוי כמזיק בידים דעשה מעשה אבל כאן מה שלא קיבל הפירות במדה לא עשה מעשה רק פשע ולא שמר כראוי פטור שו"ר שכה"ג חילק המל"מ פ"ה מהל' שותפין הובא בפ"ת סי' קע"ו סקי"ג ועוד דמי יימר אם היה לוקח במדה מן השליח שלא היה נשאר מעות ביד השליח דכן מעשים בכל יום

קנט

שאלת חצר דרין בו הרבה ב"ב ואינה מעורבת ויש בה באר עמוקה עשרה אם מותר לדלות ממנה בשבת בדלי ששבת בבית נהי דעמוק עשרה חולק רשות לעצמה והוי רה"י מ"מ גם החצר רה"י רק שאינה מעורבת והלא גם הבאר משותף בין בני חצר

הנה בעבודת הקודש שער ג' ח"ג כתב בעמוד העומד בחצר המשותף ולא ערבו שהיא נראית כרה"ר הואיל ואסור להכניס ולהוציא ממנה לבתים ומהבתים לה לפיכך גזרו שלא לטלטל מהעמוד לחצר ולהיפך ובור אפילו בחצר של שותפין מותר למלאות ממנה לחצר שלא גזרו אלא בעמוד ותל שתשמישן נח ומצוי ובור ברה"ר אינו מצוי מפני היזק הרבים עיי"ש מ"ש גזרו בעמוד ותל כן הוא רפ"ט דערובין ופ"ק דשבת דף סט ורשב"א בחידושיו שם פירש דמיירי בחצר שאינו מעורב דגוזר ר"מ משום דנראה כר"ה ומשמע דפוסק כר"מ בזה אך תוספת רפ"ט דעירובין ורא"ש שם ור"ן פ"ק דשבת כתבו דאין הלכה כר"מ ונהי דלא מבואר בדבריהם דמיירי ר"מ בחצר שאינו מעורב ואפשר פרשו כרש"י דמיירי בחצר של יחיד ומ"מ גזר ר"מ מ"מ כיון דאמרו אין הלכה כר"מ לא מצינו שגזרו חכמים אפילו בתל בחצר שאינו מעורב ואפילו במאני דבתים כל שאינו מטלטל ד"א וכ"ש בבאר בחצר דגם רשב"א מתיר

אך מ"מ עה"ק לשיטתו דכתב בש"ג ד"ב דכלים ששבתו בבית שיצאו לחצר שלא ערבו אסור לטלטל אלא ד"א אבל לדעת רש"י וריטב"א ורבינו יהונתן בעירובין דף ע"ו הובאו בבית מאיר סימן שמ"ו דחצר שלא ערבו גרע מר"ה לענין לטלטל תוך ד"א דר"ה כל אותם פחות מד"א חדא רשותא ובחצר רשות בעלים שולט בכל משהו ואפילו כמלא נימא אסור לטלטל דהוי כמוציא מרשות לרשות אף דכתבו כן אליבא דרב מ"מ ר"י לא פליג עליו בזה עיי"ש בב"מ ולפ"ז כלים ששבתו בבית אף דהובאו לחצר שלא עירבו ע"י נכרי אסור לדלות בו מהבאר אף לשתות סמוך לבאר מן הדלי דנהי דלא טלטל ד״א מ"מ טלטול כ"ש יש מרשות לרשות בהכנסה והוצאה

לפ"ז בעמוד ותל בחצר שלא ערבו והעמוד ותל גבוהים יוד ורחב ד' אסור לטלטל ממנו לחצר ומחצר עליו עכ"פ כלים ששבתו בבית לרש"י ור"י וריטב"א משום דהוי כמוציא מרשות לרשות אף בפחות מד"א ולרשב"א משום דעמוד ותל הוי רה"י בפ"ע ובר"ה כה"ג חייב וצ"ע בכלי ששבתו בחצר אם להקל כהחולקים על הרשב"א כיון דרבים ננהו ובדרבנן וגם צ"ע בבור בחצר שלא ערבו וכן בכלים ששבתו בבית לטלטל בחצר גופא שלא ערבו בפחות מד"א אם נסמך על הרשב"א כיון דבדרבנן הוא

קס

אשה שמצא הבעל על עד שלו אח"ת דם ג"פ ודרכו שלא יוציא האבר חי רק מתעכב אחר שימות האבר לערך שמינית שעה י"ל לפמ"ש תוספת